ראיון כלכליסט: "נחזור לחלק דיבידנד בקרוב"

שמו של שמואל ולודינגר עלה לאחרונה לכותרות אחרי שגרף לקרן ההשקעות קאזו שבבעלותו 13 מיליון דולר. ההצלחה של הקרן באה לאחר שחברת תנה, שבה מחזיקה קאזו 18%, חתמה על עסקה למכירת המותג תמי 4 לשטראוס תמורת כ־75 מיליון דולר. אבל ההשקעה המעניינת יותר של ולודינגר היא דווקא בחברה הציבורית גניגר מפעלי פלסטיק, שמייצרת יריעות פלסטיק לחקלאות ונמצאת בשליטת גניגר תעשיות — חברה משותפת של ולודינגר (51%) וקיבוץ גניגר.

ולודינגר מדגיש כי "גניגר בניהולו של משה רון היא היום בין שלוש החברות המובילות בעולם בתחום היריעות לשימושי חקלאות, ובניגוד לחלק ניכר מהמתחרים, היא גם בעלת נוכחות בינלאומית רחבה. זו משימה לא פשוטה כיוון שהאקלים שונה".

באוגוסט האחרון נודע כי קרן שמרוק, שהחזיקה בכ־14% ממניות גניגר, מכרה את אחזקותיה לקרן פימי, שגם היא החזיקה קודם לכן כ־14% בחברה, לפי שווי של 70 מיליון שקל, ושווי השוק של גניגר עמד אז על 98 מיליון שקל. בכך נהפכה קרן פימי לגורם השני הדומיננטי בחברה לצדו של הקיבוץ וולודינגר. לולודינגר יש רק מילים חמות על שתי הקרנות: "מדובר בקרנות שיש להן נוכחות בינלאומית ופריסה רחבה והן גם מקצועיות מבחינת הניהול והאורגנים. לאחר שנכנסו ב־2005 כמשקיעים מתברר בדיעבד שהצטרפותם עזרה לחברה לצמוח".

מדוע בחרה שמרוק למכור את אחזקותיה? גורמים בשוק ההון מעריכים כי אין לכך קשר לגניגר אלא לכישלון של שמרוק לנסות לגייס כסף להקמת קרן המשך. לפני המשבר התכוונה שמרוק לעשות זאת בסיוע משקיע עוגן כמו AIG העולמית, אך המשבר טרף את הקלפים וההשקעה בוטלה, והקרן נאלצה להגיע לסוף דרכה ולממש את אחזקותיה בזמן מוגבל.

האם אתה מצטער שלא רכשת בעצמך את המניות של שמרוק?

"שמרוק לא פנתה אליי בהצעה. יש תהליכים שקרו ואני לא מצטער או מתחרט. מאחר שאני מחזיק במניות גניגר בשותפות עם הקיבוץ, שהוא לא בדיוק קרן השקעות, רכישה שכזו על ידי היתה יוצרת חוסר איזון לא ראוי".

מדוע מלכתחילה גייסתם הון מפימי ושמרוק אם ידעתם שאתם עומדים לצאת להנפקה שנה מאוחר יותר?

"שוק ההון הוא דבר הפכפך ורצינו ללכת בשיטת הבטוח. גייסנו הון מקרנות פרטיות מתוך הנחה שאם לא תתקיים הנפקה לא נישאר ערומים מכאן ומכאן. גניגר שמה לה למטרה להיהפך לחברה מובילה עולמית בתחומה. אין ספק שהמשך השקעה בטכנולוגיות ובציוד מחייבת מבנה פיננסי איתן. חשבנו ואנחנו עדיין חושבים ששוק ההון הוא מנגנון ראוי לצורך גיוס הון". לצד גיוס ההון מהציבור ביצעה גניגר גם גיוס של חוב, אף שלא מדובר במהלך טבעי לחברה תעשייתית שמקפידה לשמור על בסיס הון רחב.

מדוע גייסתם אג"ח?

"כל ההנפקות במדינת ישראל שבוצעו בשנים 2006–2007 היו משולבות אג"ח והון. ככה השוק המוסדי אוהב. נכון שלפעמים זה גרם לחלק מהחברות עיוותים כי הן גייסו חוב יותר ממה שהיו צריכות ובזבזו אותו והיום חלק לא יודעות להחזיר. חוב הוא כמו תינוק שעושה פיפי: בהתחלה חם ונעים אחר כך קר ולא נעים. גניגר גייסה חוב שהחליף חוב בנקאי שהיה לה, והיכולת לשרת את החוב אינה מוטלת בספק, לפחות בעתיד הנראה לעין. החברה מייצרת מזומנים, ואנחנו מקפידים לשמור לפחות את התשלום הבא של האג"ח בפיקדון סולידי".

2007 היתה שנת תפנית לגניגר, כשרכשה בתמורה לכ־5 מיליון יורו חברה בלגית בשם הייפלסט, שהכפילה את מחזור המכירות שלה לכ־160 מיליון דולר.

מה היה הרקע לרכישה?

"מדובר ברכישה אסטרטגית שהחלה כמו בחתונה - מהתאהבות. מדובר בחברה שנשלטה על ידי קרן פרייבט אקוויטי שסיימה את חייה והיתה צריכה למכור ואפשרה לנו לפתוח קו ייצור באירופה. מדובר ברכישה כלכלית סבירה ואפילו טובה, אבל ימים יגידו. נוסף על כך החברה הזו פעילה בשווקים במערב ובמזרח אירופה, מקומות שגניגר לא היתה פעילה בהם, וגם פעילה בארה"ב בדומה לגניגר ובכך הגדילה את הכיסוי השיווקי שם".

המשבר הכלכלי היכה קשות בחברות התעשייה והחקלאות. כיצד הושפעתם?

"לגניגר יש יתרון ש־80% מהפעילות שלה היא בשוק ההחלפה. ליריעת פלסטיק יש אורך חיים מוגבל של שנה־שנתיים ואז החקלאי נדרש להחליף אותה, ואם מוכרים ללקוח פעם אחת הוא יחזור אליך לצורך החלפה". עם זאת, ולודינגר מודה כי "המשבר השפיע. בכל הנוגע לפרויקטים חדשים, המימון להקמת חממות חדשות הוקפא. נוסף על כך, ביחס לחממות הקיימות חלק מהחקלאים שנכנסו למשבר משכו את אורך החיים של היריעה לזמן ממושך יותר, אבל עדיין זו פגיעה נמוכה יחסית לפגיעה בתעשיות אחרות. יחסית צלחנו את המשבר בסדר מבחינת ביקושים. ההשפעה העיקרית היתה בכלל בשל התנודתיות בחומרי הגלם וירידה בשער הדולר".

כיצד השפיע הדולר?

"ירידת שער הדולר מתחת ל־3.8 שקלים היא בעיה חמורה לתעשיית היצוא. בשנה שעברה המשבר גרם לחברות רבות לנקות שומנים מיותרים. התעשייה הישראלית הפגינה עוצמה גדולה בהתמודדות עם שערי דולר בלתי אפשריים על ידי גמישות רבה בעלויות הייצור, זאת בזמן שתעשיות דומות במדינות אחרות אולי לא היו שורדות. לפעמים אני עומד נפעם כשאני רואה עד כמה מערכות מצליחות להתייעל כדי להתמודד עם תנאי השוק. ניסינו להימנע מפיטורים של עובדים, עברנו בתקופה מסוימת לארבעה ימי עבודה בשבוע".

בשנה שעברה החלטתם לחרוג מהמדיניות ולא לחלק דיבידנד, מדוע?

"שיטת ה־IFRS יצרה עיוות ברווח הנקי. ב־2008 הצגנו רווחיות לא גדולה מפעילות ריאלית כי חלק גדול מהרווחיות נרשמה מנגזרים פיננסיים, ואנחנו לא אוהבים לחלק ככה דיבידנד. כמו כן, בעלים לא יכולים לדרוש להתייעל ולפטר ולקצץ בשעות נוספות ומצד שני לחלק דיבידנדים. 2009 תיגמר, ואם לא יהיו הפתעות או 'ברבורים שחורים' אני מניח שנחזור לחלק דיבידנד".