צ'ק פתוח לשופינג: מרכזי הקניות הפתוחים צוברים תאוצה

האם הקניון הקלאסי מאבד מזוהרו? האם הישראלים מוכנים לצאת מהמזגנים ולעבור לשופינג באוויר הפתוח? אם מסתכלים על מפת המרכזים המסחריים שקמה לאחרונה ברחבי הארץ, ועל אלו שאמורים לקום כאן בשנים הקרובות, נראה שטרנד המרכזים הפתוחים כבר הגיע לישראל.

Big Fashion בנצרת, חאן ראש פינה, ממילא בירושלים, One Plaza בבאר שבע - הם רק ארבע דוגמאות למרכזים פתוחים שנפתחו בשנתיים האחרונות ומאכלסים, בין היתר, גם חנויות אופנה ומותגים יוקרתיים. בעגה המקצועית הם נקראים מרכזי לייף סטייל.

המרכזים החדשים שנפתחו הם לא פאואר סנטרים: אין מדובר במרכזים עם חנויות ענק בתחום החשמל ורשתות עשה זאת בעצמך לצד סופרמרקט רחב ידיים. בניגוד לפאואר סנטר שמגיעים אליו עם הרכב, חונים, קונים ונוסעים מהמקום, כאן מדובר במרכזים מושקעים שמנסים לתת חוויית קנייה ובילוי, כוללים בתי קפה ומאכלסים את מיטב רשתות האופנה. בעולם, מרכזי לייף סטייל כבר אינם דבר חדש. רבים מהם מרוחקים ממרכזי הערים וממוצבים כמרכזי אואטלט. גם בישראל פועלים אאוטלטים באוויר הפתוח, דוגמת ביזנס פארק בהרצליה ומרכז ביל"ו, אבל הם מרוחקים שנות אור מאלו שמעבר לים: באיטליה ובארצות הברית אפשר למצוא מרכזים מושקעים ומעוצבים שבהם חנויות מותג יוקרתיות מוכרות בגדים בהנחות. די להסתכל בדף המידע של מרכז Barberino הממוקם חצי שעה נסיעה מפירנצה כדי להבין באיזו רמה מדובר. גם הבחירה של גאפ העולמית לפתוח את החנות הראשונה בישראל דווקא בקניון ממילא מבהירה שבחו"ל בהחלט רואים במרכז הפתוח יעד מועדף.

בישראל, למרות המחירים המוזלים של מרכזי העודפים, אין מספיק כוח קנייה שיצדיק הקמת מרכזי אאוטלט מפוארים, וגם קשה לראות אנשים נוסעים שעה כדי לעשות שופינג, כך שגם את המרכזים הפתוחים מאכלסות חנויות רגילות.

אמצעי בידול או הוזלת עלויות?

עד כה, אף אחת מקבוצות הקניונים הגדולות עוד לא נכנסה לתחום הקניונים הפתוחים - למעט ביל"ו סנטר. נראה שעזריאלי ודומיו דבקים בקניונים הסגורים, לפחות בינתיים. המרכזים הפתוחים שנבנים בימים אלה הם בעיקר נחלתם של יזמים פרטיים. אלה היוצאים נגד הטרנד הפתוח טוענים שמדובר בלא יותר מניסיון להוזיל עלויות. "קניון אופנתי שמולבש על מרכז פתוח לא מחבר מין במינו", אמר גורם בשוק הנדל"ן.

מי שחושב אחרת הוא איתן בר זאב, מנכ"ל ביג מרכזי קניות, שפתחה באחרונה את Big Fashion בנצרת - המרכז הראשון של החברה שאינו פאואר סנטר קלאסי אלא מרכז אופנה פתוח. "אם בונים את המרכז כמו שצריך, זה ממש לא מוזיל עלויות: אנחנו השקענו 100 מיליון שקל בנצרת. ההוזלה היא אולי בדמי הניהול, אבל זה לא סכום משמעותי. כשלא צריך להשקיע מיליונים במיזוג אוויר זה מאפשר להשקיע יותר בעיצוב, כדי לתת לקונים במקום תחושה של רחוב מושקע, ולבדל את המקום ממתחמים מתחרים. לאנשים די נמאס מאותה שבלונה של קניונים, שבהם נכנסים ורואים את אותה שורת חנויות, שהן תמיד אותן חנויות. פה אתה מקבל תחושה שאתה מסתובב בעיר אחרת".

 

 

בר זאב מגלגל את הרעיון לבנות מרכז פתוח כבר מ־2005. הפור נפל על נצרת בגלל תוואי הקרקע, שלא אפשר בניית פאור סנטר. במתחם, שכולל 22,000 מ"ר בנוי, מדווחים על עלייה בפדיונות ועל 180 אלף מבקרים בתקופת החג, אבל גם בר זאב יודע שהמבחן האמיתי יהיה בחורף - כשהקונים יהיו חשופים לפגעי מזג האוויר. אבל לא ממש מתרגש מהגשם: "יש 17 ימי גשם בשנה בישראל, אז ב־17 ימים יהיה פחות נעים. מצד שני, גם הקניונים לא רווים נחת בימים גשומים, כי אנשים פשוט לא יוצאים מהבית". בר זאב מסיים את הטענה שלו כשהוא נאחז באילנות מעט יותר גבוהים: "גם בקניון ווסטפילד הגדול בלונדון, שהיא קצת יותר גשומה מישראל, יש חלק פתוח".

המרכז הבא שמתכננת ביג להקים יהיה באשדוד. התוכניות המדויקות שלו טרם נחשפו, אך נראה שבר זאב מתכוון להמשיך את הקו של נצרת. את נצרת תכנן האדריכל משה צור, שהוא גם מי שתכנן את אחד המרכזים הפתוחים הראשונים: קניון ערים בכפר סבא. עופר שחטר, מנכ"ל פרומול לניהול מרכזי קניות מקבוצת נכסי אריאל, שתכננה את חאן ראש פינה ומנהלת מרכזים פתוחים רבים, בהם מול זכרון, יכין פתח תקווה, היה מנכ"ל קניון ערים כשזה נפתח בשנת 1994. שחטר נזכר: "בהתחלה היה נורא קשה לשכנע את הרשתות שקניון פתוח אינו שונה מקניון סגור, אבל בסופו של דבר המיקום במרכז העיר והגימור ברמה הגבוהה חיפו על השינוי בהרגלי הקנייה של הצרכנים". בימים אלה עומדת פרומול מאחורי תכנון של מרכז רמות בירושלים, שיהיה אחד הקניונים הפתוחים הגדולים בישראל, וכן של מרכז נוה נוי בנתניה. "תמיד יש מחזוריות של טרנדים בתחום הקניות. עכשיו זה של המרכזים הפתוחים, ושל חזרה לרחובות.

בארצות הברית החלו למתג את השינוי הזה תחת הטרנד הסביבתי, בגלל החיסכון בחשמל למזגנים. אני מניח שיום אחד הרעיון הזה יגיע גם לישראל", מסביר שחטר. לטענתו, הפורמט הפתוח מאוד מתאים לנו: "מזג האוויר בארץ נוח מאוד, גם בקיץ - כי ממילא רוב האנשים קונים בשעות הערב". שחטר מסביר עוד שהמרכזים הפתוחים מתאימים במיוחד לפרויקטים קטנים ובינוניים, כאלה שבהם המרחק בין החנויות אינו גדול. כאן גם אולי טמונה הסיבה לכך שהרשתות הגדולות לא נכנסות אליהם. מבחינת העלויות, שחטר מסכים שעלות הקמת מרכזים פתוחים קטנה יותר מזה של קניון, אף שגם בחאן ראש פינה הושקע סכום לא פעוט של 50 מיליון שקל.

 

 

"הוצאות הבנייה והאחזקה הרבה יותר נמוכות, מה שמאפשר ליזם החזר מהיר יותר על ההשקעה, ולרשתות - דמי שכירות נמוכים יותר".

מי שעוד פועלת בתחום המרכזים הפתוחים היא גזית גלוב ישראל, אלא שהיא אימצה את המודל ההיברידי: מרכז משולב הכולל חלק פתוח וחלק סגור, דוגמת G כפר סבא ו־G2 בראשון לציון. במרכזים אלו פועל סופרמרקט וחנויות דוגמת הום סנטר לצד מרכז קולנוע וחנויות קטנות יותר.

קונספט שנולד בפריפריה

"מרכזים פתוחים היו מאז ומעולם נחלת הפריפריה, כי שם עלות הקרקע אינה מהווה חסם כניסה. אפשר לבנות לרוחב, מה שמוזיל במידה ניכרת את העלויות", מספר רונן אשכנזי, מנכ"ל גזית גלוב ישראל. "הסוג השני של מרכזים - וזה שמשנה את תמונת המצב בישראל - הוא המרכזים העירוניים הפתוחים, שמוקמים באזורים אורבניים צפופים שבהם עלות הקרקע מגיעה ליותר מחצי מיליון דולר לדונם. שם הצורך בא מהדיירים, לא מהיזמים.

רשתות שיווק וחנויות עשה זאת בעצמך צריכות שטח גדול, עלויות אחזקה נמוכות וחניון גדול בסמוך לחנות. כדי להצדיק את הפרויקט גם עבורן, צריך לבנות לגובה, עם חלק מקורה". גזית גלוב אינה פועלת בתחום מרכזי הלייף סטייל כמו ממילא ו־Big Fashion, מה שלא מפריע לאשכנזי לפרגן לאלה שכן פועלים בתחום המרכזים הפתוחים: "זה פורמט מאוד יעיל, נעים וידידותי, וגם מצליח. אין לי ספק שבעתיד נראה עוד כאלה".

במקומות אחרים בעולם, שבהם מזג האוויר קצת יותר קיצוני מזה שבישראל, מצאו פתרון יצירתי: גג שיכול להיפתח ולהיסגר, ממש כמו גג שמש של מכונית. בישראל, כך זה נראה, נישאר עם גג נפתח רק באוטו.