צילום: אי פי אי
הכסף שצומח בין העצים
מאות אלפי עירונים שאיבדו את מקור פרנסתם יוצאים ליערות סיביר כדי ללקט פטריות ופירות יער, שיימכרו לשוקי המזון הלוהטים של אירופה ויאפשרו להם לשרוד את החורף הקפוא. רווח כולל של 100 מיליון דולר עוזר להתעלם מסכנות המוות
כשכוחות החילוץ הגיעו אל אינה, תושבת מוסקבה שתעתה ביער הטייגה (סביבה אקולוגית המתאפיינת ביערות מחטים) הסבוך בסיביר, הם מצאו אותה תלויה על ענף גבוה, תיקה העמוס פטריות יער לצדה. "כשהבנתי שהלכתי לאיבוד עוד היה אור", סיפרה למחלציה. "החלטתי לטפס על עץ גבוה כדי לנסות לאתר משם את הדרך, אבל רצועת התיק שלי נתפסה באחד הענפים וכבר לא יכולתי לרדת. לשמוט את התיק לא יכולתי - היו בו פטריות בשווי כמה מאות רובל - אז נשארתי תלויה ככה כל הלילה".
מה לתושבת מוסקבה ולקטיף פטריות ביער המרוחק? מאז פרוץ המשבר הכלכלי הגדול לפני שנה, גילו תושבי הערים הגדולות של רוסיה את מקור הפרנסה הוותיק הזה, שתושבי הכפרים החלו לנצל עוד בימי הפרסטרויקה והתפרקות ברית המועצות. אלא שהשיטוט ביערות הטייגה התגלה כמשימה לא קלה כלל, בוודאי לעירוניים הלא מנוסים.
תושבי הכפר אמנם ניסו לאחר מעשה להרגיע את אינה ("אצלכם במוסקבה מסוכן יותר. קרוב משפחה שלי נסע לעיר, ירד לרכבת התחתית וכמעט נדרס על ידי ההמון שהיה שם, אף חיה לא תעשה כזה דבר") - אבל ביחידות החילוץ אופטימיים פחות. לדבריהם, מאז החלה הנהירה אחר הפטריות, הצנוברים ופירות היער יקרי הערך, מגיעים לאזור כ־200 אלף איש מדי שנה, והמחלצים נקראים לסייע לכמה אנשים מדי יום. מחצית מההולכים לאיבוד ביערות מחולצים על ידי הצוותים המיומנים, כרבע מוצאים בסופו של דבר את דרכם החוצה לבד ואילו רבע נוסף אינם נמצאים לעולם, ומניחים כי מתו ביער.
נהוג לחשוב שהאוצר העיקרי של סיביר הוא נפט וגז טבעי, אבל המשבר הכלכלי הוכיח כי ליקוט פטריות, פירות יער, צנוברים וכל דבר אכיל אחר הצומח ביערות יכול להיהפך למקור פרנסה לא רע בכלל. במחוז טומסק לבדו היקף העתודות הטייגה המתחדשות מוערך ב־130 אלף טונות. בשל תנאי השטח הסבוכים מנוצל רק 5%-6% מהיבול הזה, אבל גם "הפירורים" האלה מספקים רווחים נאים של כ־100 מיליון דולר בשנה.
לדברי הרשויות, בעונה טובה יכולה משפחה להרוויח עד 500 אלף רובל (15 אלף דולר) מהקטיף, כשההכנסה הממוצעת היא 150 אלף רובל למשפחה (4,500 דולר). ההכנסה הממוצעת מתייחסת לאלה שיוצאים לקטיף בזמנם החופשי, בעוד שכמה אלפי אנשים יוצאים לקטיף קבוע, מדי יום, לאורך העונה. כולם מרוויחים את כספם על ידי מכירת התוצרת לחברות מזון שקמו באזור בשנים האחרונות.
סל קש במקום סל המטבעות
הרשויות ברוסיה מודעות היטב לערכו הכלכלי של היער, ובעידן האבטלה הגואה מעודדים את הקטיף העצמאי. בכמה מחוזות אף החלו הרשויות להעניק למובטלים שיוצאים לקטיף מענק של שתי קצבאות אבטלה חודשיות נוספות - "עבודות יזומות" נוסח רוסיה של שנות האלפיים.
"עד לאחרונה ראיתי פטריות אולי פעם בשנה", אומר ולרי קורוגודין, מהנדס מובטל שהועסק עד השנה שעברה במפעל שפשט את הרגל, "אבל בלית ברירה יצאתי אל היער - ואני לא מתחרט לרגע. הפסקתי לעקוב אחרי מדדים, בורסות וחוזים עתידיים. עכשיו כל מה שמעניין אותי זה מחירי הפטריות בשוק, ואני תלוי לא בשווי סל המטבעות אלה בשוויו של סל הקש שאיתו אני יוצא לקטוף. סל אורניות, למשל, שווה 300 רובל (כ־10 דולרים) ואילו במאי השנה הצלחתי לאסוף סלסילה שלמה של פטריות נדירות, שהיתה שווה עשרת אלפים רובל (כ־300 דולר)".
רבים הפכו את קטיף הפטריות ופירות היער לעסק משפחתי, שמשגשג במיוחד בקרב משפחות ברוכות ילדים. משפחת מטרוסוב גייסה למטרה זו את כל שמונת ילדיה, ובכסף שהרוויחו ממכירת הפטריות בעונה האחרונה קנו ההורים מחשב לילדים. שנה קודם לכן, חמוציות שקטף האב מימנו לו את טיפולי השיניים.
"השתלתי לעצמי שיני כסף כי לא היה לי מספיק לזהב... השלג ירד מוקדם מדי וכיסה את היבול", הוא אומר בצער.
היעד הבא שהציבה לעצמה המשפחה הוא מכונית מתוצרת חוץ. האם, לודמילה, בחודש השביעי להריונה, מתרוצצת ביער וקוטפת מכל הבא ליד. בנה הצעיר אומר שלכל המלקטים באזור כבר יש מרצדסים ו"רק אנחנו מגיעים ליער ברכבת", הוא מתלונן. זו אולי הגזמה שנולדה בדמיונו של הילד, אך היא אינה תלושה מהמציאות. בעיר טומסק נהפך קטיף הפטריות לענף כלכלי לכל דבר, ובשנים האחרונות הוא מספק לקוטפים פרנסה לא רעה בכלל.
"מזמן הבנו שמשתלם יותר לקחת מהיער מאשר לכרות אותו", אומר אלכסנדר לאריונוב, בעליה של חברת מזון שרוכשת פטריות, צנוברים וגרגרי יער מהמלקטים. "במשך שנים המדיניות היתה לנצל את היער להפקת עצה, ורק בשנים האחרונות הבנו שהרבה יותר כלכלי לתת לו לגדול ולהניב פירות". לאריונוב עצמו התחיל כקוטף חובב אך עד מהרה הפך את התחביב לעסק משגשג. היום הוא מנהל חברה עם מחזור של מיליוני דולרים ומייצא אגוזים, פטריות, פירות יער ומיצים טבעיים לאירופה.
כ־30 חברות מזון פועלות כיום באזור ורוכשות את הסחורה מהמלקטים שיוצאים מדי יום ליער. בעיצומה של העונה נפרסים ברחבי סיביר כ־300 מפעלים ניידים לעיבוד פטריות וגרגרים, 350 מכונות ייבוש ועוד מאות נקודות לייצור שימורים. כל אלה מאפשרים לעבד בתוך יממה 500 טונות של פטריות, 350 טונות של גרגרי יער ו־300 טונות אגוזים.
המלקטים עצמם מפנטזים גם הם על הרחבת עסקיהם. "אני חולמת להקים מרכז אירוח ליד היער", מספרת לידה קדישבה (30) שעוסקת כבר 15 שנה בקטיף פירות יער ופטריות. "דמיינו אותי בסינר לבן, עם ידיים מטופחות, מגישה תה לאורחים העייפים מקטיף ממושך", היא מפנטזת בקול רם תוך שהיא מביטה בידיה המלוכלכות מעבודת האדמה ובמגפי הגומי המגושמים שלרגליה. "קטיף פטריות לא יניב לך הון", היא נאנחת. "כמה אתה כבר מסוגל לאסוף ביום? שני דליי פורצ'יני? במחיר הנוכחי תקבל 250–300 רובל (8-10 דולרים) לדלי. אותו חשבון נכון לפירות היער. במקרה הטוב תרוויח 20 אלף רובל (700 דולר) לחודש".
מסתכנים ביער, קופאים במחסנים
מי שהתעייף מהקטיף יכול לנסות את מזלו במיון. חברות המזון מגייסות מדי עונה עובדים שימיינו את הפטריות שמביאים המלקטים. הרווחים כאן אמנם נמוכים בחצי מאלה של היוצאים ליער, אבל גם המאמץ פחות בהרבה. הבעיה היחידה היא הקור העז ששורר במחסנים שבהם מתבצעת העבודה - קור שנחוץ כדי למנוע מהפטריות להיהפך למזון לתולעים עוד לפני שהן מגיעות אל המדפים והצלחות. בתום המיון מועברות חלק מהפטריות להקפאה, חלק מיובשות וחלק קטן מבושלות. אחת העובדות מספרת בגאווה כי ביום ממוצע היא מקפיאה עד 20 טונות סחורה, ומעבירה עוד 5 טונות לייבוש.
בעוד הפטריות נצרכות בעיקר ברוסיה, פירות היער והמיצים הטבעיים המיוצרים מהם מיוצאים לרחבי אירופה. לחברות המזון זול ופשוט יותר לייצא את הסחורה הזו מאשר למכור אותה בשוק המקומי או במוסקבה, שם נדרשים היצרנים לשלם לרשתות 60 אלף דולר כ"כרטיס כניסה" ועוד סכום דומה עבור מקום טוב על המדפים.
שורדים רק בזכות היער
אבל עתה מרחפת מעל העסק המשגשג הזה עננה חדשה - רגולציה פדרלית בדמות "חוק היער", שהתקבל לאחרונה בפרלמנט במוסקבה. כעת רשאיות לעסוק בקטיף בכמויות מסחריות רק חברות שזכו במכרז ושכרו כחוק חלקת יער, ורבים ממי שהתפרנסו עד כה מהקטיף הפרטי מתקוממים נגד החוק החדש.
אמנם לא מדובר בהמצאה רוסית, ובכל העולם חל איסור על קטיף מסחרי לא ממוסד ביערות, אבל בסיביר טוענים שהפקידים במוסקבה התרחקו מהעם ומתעלמים מהמציאות המקומית הקשה. "הם רק רוצים להעשיר את הקופה ושוכחים ממצבם של אלפי אנשים ששורדים כבר שנים רק בזכותו של היער", טוענים נציגי השלטונות המקומיים בסיביר.
נכון לעכשיו מתעלמות רוב הרשויות המקומיות מהוראת החוק הפדרלי החדש - אבל מה יקרה בשנה הבאה איש אינו יודע. בינתיים, סמוך לסופה של עונת הקטיף הנוכחית, ילדה לודמילה מטרוסוב את בנה התשיעי, מעט לפני המועד הצפוי. כסף למכונית היא לא הספיקה להרוויח ביער, אבל לבן הצעיר קראו ההורים הגאים מרצדס.
9 תגובות לכתיבת תגובה