טוסקנה זה שם

פרויקט שכונת הגולף בקיסריה, שהושק לאחרונה, הוא מיזם עמוס סתירות. 70 מגרשים, בהם 11 הצמודים למגרש הגולף, כשמחיר מגרש בשטח 600 מ"ר מתחיל ב־1.85 מיליון שקל. כדי למשוך קונים החליטה החברה לפיתוח קיסריה לשווקם כמיזם משותף עם מרכז הבנייה הישראלי, שבמסגרתו הוזמנו 10 אדריכלים ישראלים לתכנן וילה ישראלית אקולוגית - הטרנד החם בקרב מי שיכול. החברה לפיתוח קיסריה הודיעה שתעניק לרוכשי מגרשים בשכונה החזר של עשרת אלפים דולר מעלות התכנון האדריכלי, אם יחליטו לבחור באחת מתוכניות האדריכלים הללו, ובכך תקדם לטענתה את הבנייה הירוקה בשכונה החדשה.

האדריכל פרופסור ג'אן אנדריאה בארקה | צילום: נמרוד גליקמן

האם וילה בקיסריה עם בריכה פרטית ומדשאות הצמודה למגרש גולף יכולה בכלל להיחשב כאקולוגית?

"אני מעדיף לדבר על אקונומי ולא אקולוגי", מסייג פרופסור ג'אן אנדריאה בארקה האיטלקי (40), שהגיע ארצה לצורך הצגת "דומוX", הבית הישראלי שתכנן עם אדריכל יצחק עיני, שאיתו כבר עבד על תחרות לתכנון מרכז בנטון בטהרן. "אם מדברים באקולוגי רק על בנייה של מה שנחוץ, אז מהבחינה הזו הבניין אינו אקולוגי. כאדריכלים אנחנו עובדים עם דרישות לקוח, וכאן אם לא תתכנן בריכה איבדת אותו. תכנון לעשירים מאפשר לך לבנות דברים מעניינים שיוכלו בעתיד לשמש גם את העניים".

ומה אפשר ליישם מהפרויקט הזה בדיור הציבורי?

"למשל אזור השירות הגדול והמופרד בווילה. גם האדם הפשוט צריך מקום לאחסון אלגנטי של המטאטא, ואת זה אנסה למצוא בפרויקטים הבאים שלי".

לא להפוך לשואו אוף

בארקה הוא שותף במשרד בארקה ולאווארה (Barreca & Lavarra), הנחשב לאחד החדשניים במילאנו. בין עבודותיו החשובות בעיר: מגדלי היוקרה Bosco Verticale, מרכז Cerba ובית החולים Policlinico וחידוש אצטדיון סאן סירו. הוא נמנה עם מייסדי קבוצת grupro A12, שהציגה בביאנלות של ונציה, לובליאנה, שנחאי ואיסטנבול, מכהן גם כפרופסור באקדמיית דומוס במילאנו ועוסק רבות במחקר, שמוביל לדבריו לבנייה של פרויקט אחד מכל עשרה שמתוכננים.

"עיצוב איטלקי אינו מודה זמנית"

לבארקה זוהי ההתנסות הראשונה בבניית וילות. "זו היתה הזדמנות לבחינת חלל המגורים וצורכי האנשים, ומכאן הגענו לשני הדברים החשובים בפרויקט: הגלריות ואזור השירות. אלה דברים שאני קורא להם 'אוטופיים', שיהיו נכונים לכל מקום, ולעומת זאת יש דברים 'טופיים', הנכונים רק לקיסריה. למשל זה שהבית יושב בתוך חומה הופך באקלים הישראלי גם את הגינה לחלק מהקירות. הגלריה, למשל, היא החלק הציבורי המשמש לתצוגת אמנות לאורחים, בעוד שבקומה העליונה אתה יכול להציב את המזכרות והחפצים שהם הארכיב של משפחתך. אבל אם לא עושים את ההפרדה בין הפרטי לציבורי הבית הופך לשואו אוף".

בארקה גם מתחלחל מהעבודות שהוצגו לצדו במיזם בקיסריה וכן מבתים שראה בעיר, ונבנו בסגנון טוסקני. "אני שמח שמכינים פיצה בישראל, אבל שיכינו אותה צבעונית ולא טוסקנית. מטומטם לבנות היום משהו כמו שבנו לפני 200 שנה. זה ניסיון למכור אשליה קפואה בזמן, במקום התפתחות אבולוציונית שתתרגם רעיונות ישנים לימינו. הרי אם עכשיו בונים בסגנון טוסקני, למה שבעוד 10 שנים לא יבנו בסגנון גותי?".

אולי הבנייה בסגנון הטוסקני היא ניסיון להעתיק את האיכות האיטלקית?

"עיצוב איטלקי אינו מודה זמנית. הדברים העיקריים הם שילוב בין החלל הציבורי לפרטי והקפדה על פרטים כמו חיבור בין עץ וזכוכית או גון הטיח הצבעוני. באיטליה זה כמו בסרט קולנוע - האדריכל הוא הבמאי, והחומרים הם השחקנים. עם זאת, אתה לא עושה פרטים לשם פרטים, אלא מדגיש את אלה החשובים להבנת הרעיון הכללי".