פרשנות: סוף ההשתוללות

כאשר הסכם השכר החדש בבנק ישראל נכנס לתוקף, ב־19 באוגוסט 2008, הצהירו ראשי הבנק, והנגיד פישר בראשם, כי נפתח עידן חדש. כל תוספות השכר המשונות, הבטיחו לנו אז, שבעזרתן הצליחו מעטים כל כך להרגיז רבים כל כך, פשוט חלפו מן העולם. מהר מאוד התברר כי לפחות בחלק מהמקרים מדובר בלא יותר מסמנטיקה, במציאות שבה מענק ההתייעלות אכן בוטל, אבל את מקומו תפס מענק המצוינות.

את עובדי הבנק הוותיקים ("דור א'") הולכים ומחליפים בשנה האחרונה עובדים חדשים ("דור ב'") בתנאי שכר הרבה פחות טובים. אבל נכון להיום נותר עדיין עיוות אחד מן העבר, מקומם במיוחד: עשרות מיליוני השקלים ששלשלו לכיסיהם שלא כדין בכירי הבנק שפרשו בינתיים לגמלאות. החל באותו בכיר שפרש מהבנק בגיל 52 עם 40 שנות ותק, וכלה בנגיד דוד קליין שב־12 שנות כהונתו כחבר הנהלה צבר קרוב ל־50% פנסיה, ואז מונה לתפקיד הנגיד.

על עולם המושגים התלוש מהמציאות של עובדי בנק ישראל לשעבר אפשר ללמוד ממשפט אחד במכתבו של הממונה על השכר. גמלאי שהיקף הכספים שפדה, נוסף על הפנסיה החודשית, הסתכם בסכום מכובד למדי של 400 אלף שקל לכל היותר, יהיה פטור מהשבת כספים.

בניגוד לכל הניסיונות הכושלים של האוצר ב־15 השנים האחרונות לבלום את השתוללות השכר של בכירי בנק ישראל, הפעם, כך נראה, זה גם עומד להצליח. חלק מבכירי הבנק לשעבר יפנו, מן הסתם, לערכאות משפטיות, אולי אפילו לבג"ץ. אבל כאשר גם האוצר וגם הנהלת בנק ישראל נחושים לקבל בחזרה את הכסף, לפחות חלק מהכספים הרבים ששולמו שלא כדין עתידים לחזור בסופו של דבר למקום שבו הם צריכים להיות.