מוזיקה: תמרור עשור

מצעדים המתיימרים לסכם עשורים מוזיקלים כמו זה שיציגו מחר ערוץ המוזיקה וגל"צ אינם ערובה לאיכות אמנותית. הדמוקרטיה אמנם חוגגת - המאזינים שבעבר שלחו גלויות המירו אותן בהודעות SMS - אבל המוזיקה הפופולרית, ובעיקר הדרך שבה יזכרו אותה הדורות הבאים, יוצאת המפסידה העיקרית.

עוד מוקדם לדעת מי יוכתר כשיר העשור העברי של שניים ממכתיבי סדר היום המוזיקלי הישראלי, אבל אם לשפוט על פי תוצאות העבר - "למבדה" נבחר לשיר היובל במצעד של רשת ג' ב־1989 - לא סביר שליל ההופעות שישודר בערוץ 24 ייחתם בבשורה מרעישה.

העשור האחרון היה אחד מהסוערים בדברי ימי הפופ העברי, אבל כבר היום אפשר לראות שחדשנות או תעוזה אמנותית היו ממנו והלאה. התמורות בשוק המוזיקה (עליית האינטרנט ותוכנות שיתוף הקבצים הפירטיות למול ירידת כוחן של חברות התקליטים) הן לא רק סיפור כלכלי עם מנצחים ומפסידים, אלא גם שינוי מוחלט של הנרטיב וכרסום פרוע במוצר הזה שפעם קראו לו תקליט.

את היוצרים שניצלו את החופש החדש שהציעה הרשת כדי לקדם יצירה אישית שתבחן מחדש את גבולות המיינסטרים אפשר למנות על יד אחת; את אלו שהשתמשו בפלטפורמה המוזיקלית המשמעותית בישראל - הסלולר - כדי לקדם כוכבי אינסטנט כבר קשה לספור.

"כוכב נולד", שהחלה כתוכנית קריוקי וצמחה לפס ייצור לזמרי אינסטנט, היא הסיפור הגדול של העשור הזה, וסביר להניח שבוגריה ידורגו בצמרת המצעד, אבל היא לא האשמה היחידה בצמצום פלטת הצבעים והסוגות המגדירות את המוזיקה הישראלית. גם החסויות המסחריות שביקשו להציל את התעשייה נהפכו לחרב פיפיות. לבוב דילן סלחו כשהוציא אוסף בשיתוף רשת סטארבקס, אבל הקאמבק של משינה בחסות סלקום הסתכם בפארסה מביכה.

הטאלנט הרג את הזמר | צילום: דני סלומון

גישת "הכל בפיתה" נהפכה בעשר השנים האחרונות לחזות הכל. באותו שיר מבקש המפיק המוזיקלי ובעיקר יועץ התדמית להצהיר שהטאלנט שלו הוא כל יכול: מסלסל במזרחית קלה (בשביל הכפיים), מגיש טקסטים קלי משקל (אידיאלי לחתונות) ומחביא את הגיטרות והתופים (כדי לא להרגיז בפקק).

הקולנוע הישראלי פרח בעשור הזה הודות לעיסוק ברב־תרבותיות ובקונפליקטים הפנימיים, אך קברניטי המוזיקה החליטו להשתיק את האמנים שלהם כדי שוועדי העובדים ימשיכו לרשום את הצ'קים.