יש תמורה? קושי בקליטת שידורי הערוץ הראשון לא פוטר מתשלום האגרה

בית משפט השלום בירושלים פסק בימים האחרונים כי חוסר אפשרות לקלוט את שידורי הטלוויזיה של רשות השידור עקב סוג המכשור, אינו פוטר מתשלום אגרת הטלוויזיה, וכי החיוב באגרה, חל על עצם החזקת מקלט טלוויזיה.

התובע, דני מינצר, טען כי הוא מחזיק בביתו מוניטור שהוא לכאורה מקלט טלוויזיה שבאמצעותו ניתן לקלוט שידורים דיגיטליים בלבד, ולא שידורים אנלוגיים כפי ששידרה רשות השידור עד לאמצע ינואר 2008. לפיכך, טען מינצר, עד למועד זה לא יכול היה לקלוט באמצעות המכשיר שבהחזקתו את שידורי הרשות אלא רק את שידורי ערוץ 2 ו-10.

רשות השידור הגישה בתגובה תצהיר של מנהל מחלקת הגבייה, משה שדה, שלפיו אין חשיבות לאופן או שיטת השידורים לצורך בחיוב באגרה. שופטת בית משפט השלום בירושלים אנה שניידר, קבעה כי העובדה שהתובע בחר מטעמיו שלו להשתמש בציוד שהיה צורך להתאימו לשידורי רשות השידור ולא ראה לנכון לעשות כן, איננה פוטרת אותו מחובת תשלום האגרה.

עוד קבעה השופטת כי רשימת הפטורים מתשלום אגרה הקבועה בתקנות רשות השידור מהווה רשימה סגורה של מקרים בהם לא תוטל אגרה. "המקרה דנן, של חוסר אפשרות לקלוט את שידורי הטלוויזיה של רשות השידור, איננו כלול בה", כתבה השופטת, וציינה עוד כי "אילו התכוון המחוקק לפטור אדם מהאגרה במקרה של חוסר אפשרות לקלוט את שידורי רשות השידור עקב סוג המיכשור המצוי בביתו - הוא היה מסדיר נושא זה במפורש בחקיקה".

התביעה של מינצר להכריז כי הוא אינו חייב בתשלום אגרת הטלוויזיה נדחתה ובית המשפט השית עליו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 שקל.