משיחת יתר: בקרת איכות
למה יצירה אחת של לאה ניקל שווה יותר מאחרת? גלריסטים מציגים טיפים, אך מסכימים שאין כמו הניסיון, וסיגלית לנדאו מפתיעה במכירה של כריסטיס
איך אפשר לדעת איזו יצירה של אמן כדאי לקנות?
יש פרמטרים ידועים. למשל, שמן על בד נחשב לרוב יותר מצבעי מים על נייר, ועבודה גדולה יקרה יותר מקטנה. אבל יש גם עניין אחר, מסתורי וקשה להגדרה והוא נוגע לטיב היצירה. שאלת האיכות עולה בעיקר כשמדובר בציירים שיצרו הרבה מאוד בחייהם ובשוק יש יצירות רבות שלהם, למשל לאה ניקל, קופפרמן ורפי לביא.
"היכולת לזהות טיב קשורה לשעות של צפייה באמנות", אומרת נעמי גבעון מגלריה גבעון. "אנשים שלא ראו הרבה לא צריכים לקנות במכירות פומביות. מי שמכיר טוב את השפה הפלסטית של אמן יזהה אם קווים וכתמים מסוימים הם אמינים או לא, כי אמן גם יכול לשחזר את עצמו. על פניו זה נראה אותו טיב, אבל אין בו את הראשוניות, את ההמצאה. אצל ניקל קל יותר לראות מתי הצעקה שלה אותנטית. קופפרמן לא היה אדם אמוציונלי, ואצלו קשה יותר לדעת".
אמון יריב מגלריה גורדון מסכים שאצל קופפרמן קשה יותר לזהות איכות, ובכל זאת מצביע על סדרה שהוא מגדיר איכותית — "די קריעה", שהוצגה בשנת 2000 בגלריה גבעון. "הסדרה היתה רגע מאוד צלול באופן שבו העבודה שלו התייחסה לשואה ולביוגרפיה שלו. בעבודות הגדולות האלה היה משהו חד־פעמי. אי אפשר להפוך את זה לנוסחה. רק ניסיון והתבוננות מלמדים אותך להעריך סדרה כזו או אחרת". ואיך אפשר לדעת איזה ניקל או לביא לרכוש? יריב חושב שאצל שניהם אפשר לזהות לפי תקופות. אצל ניקל מדובר בעבודות מוקדמות משנות החמישים, אצל לביא הדברים החשובים נעשו מ־1961 ועד אמצע שנות השבעים. "בדרך כלל הדברים הכדאיים הם אלו שבהם מגבש האמן ומנסח דבר שהוא או חדש לתקופתו או בעל עוצמה אישית או ביוגרפית", אומר יריב, "ודברים כאלה מתרחשים לא פעם בתחילת קריירה, ולכן הרבה פעמים עבודות מוקדמות הן נדירות יותר, שוות יותר או שניכרת בהן התחושה החד־פעמית הזו".יובל בן שלוש מבית מונטיפיורי מציין פרמטר נוסף שעלול להשפיע על מעמדה של עבודה: מספר הפעמים שבהן היא מופיעה במכירות. "משהו פה משדר ללקוח הפוטנציאלי שיש בעיה. אולי היא לא מסתדרת על הקיר, או שייכת לסוחר. יש ציורים בלי מזל, שלא קנו אותם. אחרי שלוש מכירות כבר יוצא להם שם של ציור פחות טוב".
סיגלית לנדאו מוכרת
במכירה פומבית של כריסטיס בשבוע שעבר בלונדון נמכר הפסל Rose Bleed של סיגלית לנדאו ב־52,829 דולר, מחיר גבוה בהרבה מהערכה המוקדמת שעמדה על 11,396–8,140 דולר. הפסל העשוי ברונזה נוצר ב־2003 בחמישה עותקים, ועותק ראשון נמכר לאספן דב גוטסמן במכירה הישראלית הראשונה שקיימה סותביס בניו יורק, במרץ 2004. אז נמכר הפסל ב־27,600 דולר, כשההערכה היתה 18–24 אלף דולר.
3 תגובות לכתיבת תגובה