דו"ח טכנולוגי: האנונימיות ממשיכה להתקלף

עוד שכבה של אנונימיות מתקלפת

ביות הרשת נמשך: אלא אם משהו בלתי צפוי יקרה, בית משפט בטנסי עומד לחשוף בקרוב את זהותו של בלוגר אנונימי, "ג'ון דו", לאחר שבלוג משותף שבו כתב הפריח האשמות קשות כנגד בעלי הון מקומיים.

כל הפרשה מתרחשת באולד היקורי, טנסי. במקום שורצים זוג בעלי הון בעלי חשיבות ברמה המחוזית, דולנד וטרי קלר שוורץ. הם גם מעורבים פוליטית, נדל"נית, ושיקומית בחיי המחוז. מטבע הדברים, הם רכשו להם אויבים. פעם זה היה נגמר בדו קרב עם שחר, או בעידן מודרני יותר במכתבים עוקצניים בעיתון המקומי, אבל עם התקדמות הזמן, עמד לרשות יריביהם כלי חדש: השמצה אנונימית. קבוצה של יריביהם של השוורצים פתחו בלוג בשם Stop Swartz.

בחסות האנונימיות טענו כותבי הבלוג שהשוורצים אחראים להצתה של מבנים, להונאות מס, ושהם משתמשים בסמים. יתר על כן, קוראי הבלוג הומרצו לדווח לבלוג על כל פעם שבה נמצאים השוורצים בעיירה. לזוג נמאס מכל העסק, והם פתחו בהליך שהופך יותר ויותר מוכר: תביעה לחשיפת זהותם של המשמיצים, כשלב ראשוני להעמדתם לדין.

רוב כותבי הבלוג נסו על נפשם, אבל אחד מהם, המכונה "ג'ון דו", החליט להתמודד עם הטענות. הוא הגיש בקשה לשמירה על האנונימיות שלו, וגם לדחיית תביעתם של השוורצים. לדבריו, לא הוכח כלל שהוא ישות שניתן לתבוע – טענה שהשופט פסל משהתברר שבאחד הפוסטים הוא מתאר את עצמו כתושב מחוז אולד היקורי. בית המשפט מצא שדיבור אנונימי מוגן על ידי התיקון הראשון לחוקה, אך "כפי שמוגבלות צורות אחרות של דיבור, כגון בשל פגיעה בשם טוב או בשל חדירה לפרטיות, גם הדיבור האנונימי ברשת איננו זכאי להגנה בלתי מוגבלת". בדיוק. ועכשיו נראה אם למישהו יש את האומץ להעלות את הטענה שאדם אחר הוא מחבל ונוכל גם בפומבי וללא הגנת החשיכה.

בבריטניה רוצים להחזיר את "1984" לספרייה

פעם, מזמן, בריטניה היתה מולדת החירות, ממלכה שבה בלי צו בית משפט, כפי ששאג בשעתו פיט האב, גם מלך אנגליה, הוא וכל חילותיו, לא יעזו להכנס לבקתה מטה ליפול. ביתו של האנגלי היה מבצרו. זה היה, כאמור, מזמן.

הממלכה המנוטרת מתהדרת היום במספר הגדול ביותר של מצלמות מעקב למטר רבוע בעולם, במספר עצום של מאגרי מידע חשאיים ורגישים ובמספר עצום לא פחות של דליפות ממאגרי המידע האלה. למשטרה שלה ניתנו סמכויות חיפוש ללא צו שמזכירות יותר דיקטטורות מאשר את המדינה שנתנה לעולם את המגנה כרטה ואת תפיסת ההביאס קורפוס – התפיסה שאומרת שאדם יכול לערער על מעצרו ושהרשויות יצטרכו להוכיח שיש סיבה טובה לכך שהן מחזיקות בו. סמכויות הריגול, משעה שהפכו לכלי שגרתי, מחלחלות כלפי מטה – ועכשיו גם מועצות מקומיות משתמשות בהן.

במקרה קיצוני אחד, התעורר החשד באחת המועצות המקומיות שאשה מקומית מרמה את בית הספר ורשמה את אחד מבנותיה אליו שלא כדין. הוצב מעקב עליה, על ביתה, על המכונית שלה, והמועצה הצליחה לשים יד גם על חשבונות הטלפון שלה. התברר שהיא לא רימתה את בית הספר, ושאפשר היה לפתור את כל הבלגן בשיחת פנים אל פנים פשוטה; אבל רבאק – גם אם כן, לא נסחפנו?

הפרשה עוררה רעש ניכר, ודו"ח של בית הלורדים שיצא לאחרונה מאשים את הממשלה בכך שהפכה בהדרגה את בריטניה למדינת-מעקב. הדו"ח קבע שמעקב אלקטרוני אחרי אזרחים הפך ל"שגרתי". מקרה המעקב המשונה שצוין עבר לוועדת חקירה - גוף שנפגש בחשאי, כמסתבר – והממשלה הודיעה שהיא תרענן את הנהלים ותזכיר למועצות המקומיות שעד כמה שזה מתסכל, התפקיד שלהן הוא לאסוף את הזבל ולנהל את בתי הספר, לא לשחק בג'יימס בונד.

ממשלת אוסטרליה להגנת אזרחיה

האוסטרלים הם עם חביב ונוח לבריות, אם גם שתוי משהו, אבל גם לסבלנות שלהם יש קץ, ומתקבל הרושם שהפתיל שלהם קצר, וכבר בוער.

הבעיה, כרגיל, היא העובדה שחברות התקשורת הן שילוב של בירוקרטיה סינית עם חמדנות של בנקאים. הכלי החביב עליהן הוא אותיות קטנות, והן מצליחות לתקוע את רוב המשתמשים עם חוזים יקרים משהם צריכים, ועם חיובים שלעתים הם כלל לא מודעים אליהם. בניגוד לרפובליקות ים-תיכוניות מסוימות, באוסטרליה הממשלה לא חושבת שהתפקיד שלה הוא להחזיק את היד הנעלמה.

שר התקשורת האוסטרלי המושמץ, סטיבן קונרוי, הגיב בתוקפנות רבה על דו"ח שהוציא נציב הקבילות של תעשיית הסלולר ביבשת, שמציין שמספר התלונות על חברות התקשורת עלה בשנה האחרונה ב-54%, והגיע לכ-230 אלף תלונות – מרשים, כשזוכרים שהאוכלוסייה של אוסטרליה היא בסך הכל איזה 21 מיליון תושבים. התלונות כנגד חברות הסלולר עלו ב-79%, כנגד ספקיות הרשת ב-57%, וכנגד ספקיות טלפונים קוויים בכ-40%.

קונרוי אמר שלא מדובר בחברה אחת, אלא בכל החברות בתחום, ושסבלנותה של הממשלה הגיעה לקיצה: אם התעשייה לא תפסיק להתייחס לאוסטרלים כאל אווזה המטילה ביצי זהב, איים, הממשלה תתייעץ עם נציב התלונות ותכין חקיקה בהתאם להמלצותיו.

יריביו של קונרוי ודאי יאשימו אותו בפופוליזם. פופוליזם, למי ששכח, משמעו להתנהג באופן שמרצה את האוכלוסייה. זו דרישה ראשונית מפוליטיקאי, שצריך לקבל את ההנחיות שלו מקהל הבוחרים ולא מאוליגרכיה מצומצמת.

 

הקלות הבלתי נסבלת של המצוקה

 

מדי שנה, עם חופשת הלימודים בישיבות, מטורטרים שירותי החילוץ של ישראל בחילוצם של חרדים שיצאו לטיול בלתי מוכנים משלל מקומות מסוכנים. הטרטור המפונק הזה, מצד אנשים שמתגרים בגורל בשאננות חסרת בסיס, הופך להיות מוכר גם במקומות אחרים.

בארה"ב, מכשירי מצוקה למטייל – כאלה שמאתרים את מקומו באמצעות GPS ומזעיקים למקום את שירותי ההצלה – הפכו ליותר ויותר מקובלים. מחירם צנח משמעותית: המכשירים הראשונים, בשנות השמונים, עלו 1,200 דולר; המכשירים הנוכחיים עולים 100 דולר. התוצאה היא בעיקר מטיילים מפונקים שלא טורחים להתכונן למסע כמו שצריך, כי במקרה הכי גרוע יש לחצן מצוקה.

ליחידת החילוץ וההצלה יש כבר שם לתופעה: Yuppie 911. באחד המקרים, קבוצה של מטיילים הזעיקה סיוע חילוץ שלוש פעמים במהלך שלושה ימי טיול. בפעם השלישית, נמאס למחלצים להיות השמרטפים של הלוזרים בעלי הגאדג'ט, והם אילצו אותם לעלות למסוק החילוץ ולשוב לציוויליזציה, שם גם תקעו להם רפורט. במקרה אחר, הפעילה מטיילת את כפתור המצוקה כי נבהלה מסופת רעמים.

ואם לא היה די במטומטמים שהאבולוציה לא הצליחה לסנן, לפעמים המכשיר נמצא בתוך תרמיל, ונלחץ מעצמו. בקיצור, צוותי החילוץ טוענים שהטכנולוגיה מחליפה במהירות את שיקול הדעת, ושהידיעה שכפתורי המצוקה זמינים גורמת לאנשים לקחת על עצמם סיכונים שלא היו לוקחים אם הם לא היו שם. כנראה שהם לא ראו את הסרטון הזה.

קצרצרים

מערכת ההפעלה הסלולרית חלונות מובייל, למרות העדכון החורק 6.5 שיצא לאחרונה, נמצאת בצרות. פעם מיקרוסופט היתה השחקן היחיד בתחום, אבל זה מזמן לא המצב. שורה של יצרניות סלולר עורקות מהפלטפורמה המקרטעת לזרועותיו של האנדרואיד, מערכת ההפעלה לגאדג'טים מבית גוגל. נתח השוק של האנדרואיד עדיין קטן מאוד, אבל זה של חלונות מובייל יורד: כרגע הוא עומד על 9.3% לעומת 12% ברבעון המקביל ב-2008.

ואם זה לא היה מספיק, אז למיקרוסופט יש צרות – קלות, בינתיים – גם בחזית חלונות 7: סטודנטים שקפצו על מחיר מציאה למערכת ההפעלה שאמורה היתה להחזיר את מיקרוסופט למשחק גילו שהיא נתקעת בשלב ההתקנה. הבשורות הטובות הן שפתרון נמצא במהירות.

 HP יצאה בווריאציה על עסקת הספרים של גוגל: היא התחייבה לסרוק כחצי מיליון ספרים נדירים, לספק את העותק הדיגיטלי חינם אין כסף ולהדפיס את הספרים עצמם על פי דרישה. את הספרים המודפסים ניתן יהיה להזמין באמצעות אמזון וחנויות ספרים אחרות. זה נשמע כמו רעיון שלא ייתקע בבתי משפט שונים במשך ארבע שנים, ולו משום ש-HP נקטה בצעד החתרני וקיבלה את האישור לסריקה מראש.

חבל על דאבדין: היום, יום שני ה-26 באוקטובר 2009, הוא יומו האחרון של אתר Geocities, שהיה בין הראשונים שאיפשרו לכל דיכפין לפתוח לעצמו דף רשת. העיצוב היה נורא, וזה בלשון המעטה, אבל פעם זה היה דבר גדול. שלום לעפרך.  

• · "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
• · לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• · ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"