כסף קונה אושר

לפני כחצי שנה, לקראת תחילת עונת הבייסבול, כתבנו במדור הזה שניו יורק יאנקיז תפגוש בגמר את פלורידה מרלינס, קבוצה שהיא הנגטיב שלה, בעלת תקציב שהוא שישית מזה של היאנקיז, המתבססת רק על שחקני בית או שחקנים שהשוק מתמחר נמוך יותר מהתפוקה שלהם. טעינו. היאנקיז אמנם בגמר, אבל המרלינס העניים והמגניבים החמיצו את הפלייאוף, ובמקומם תתייצב האלופה, פילדלפיה פיליז, שהיא גרסה מעט יותר חיוורת של אותם היאנקיז.

בליגה שמחים על כך שקיבלו שתי קבוצות משווקים גדולים. קבוצות עם מסורת, קבוצות עם הרבה כסף, וקבוצות שחובטות הרבה מאוד הום ראנס, שזה המקבילה של הבייסבול לשלשות בכדורסל. ודבר נוסף - יותר מכל ספורט אחר, הבייסבול הוא מוטה החוף המזרחי. אמנם מזג האוויר החמים של קליפורניה וטקסס מייצר יותר שחקנים אבל התקשורת כל כך בעד קבוצות הצפון־מזרח, שכל סדרה הכוללת את ניו יורק, בוסטון ופילדלפיה מתקבלת כקיומו של צו אלוהי.

הניו יאנקי סטאדיום. התקשורת כל כך בעד קבוצות הצפון־מזרח, שכל סדרה הכוללת את ניו יורק, בוסטון ופילדלפיה מתקבלת כקיומו של צו אלוהי | צילום: איי אף פי

ישועת אימפריית הרשע

ליאנקיז תהיה זו הופעה מספר 40 בסדרת הגמר, והראשונה מאז 2003. כדי לקבל מעט פרקספקטיבה על הדומיננטיות של הקבוצה הניו יורקית לאורך השנים, כדאי לזכור שהקבוצה השנייה במספר ההופעות בגמר, לוס אנג'לס דוג'רס, רשמה 18 הופעות - 22 פחות מהיאנקיז. ומאז ההופעה האחרונה, ב־2003, ראו היאנקיז את שנואי נפשם, בוסטון רד סוקס, מוחקים את "הקללה" של 84 שנות בצורת, ומוכתרים לאלופים פעמיים.

בשנה שעברה החמיצה ניו יורק את הפלייאוף. והשנה, בגלל האצטדיון החדש והיוקרתי שהוקם בעלות של כ־1.5 מיליארד דולר וחילופי הדורות בבעלות הקבוצה, מהאב ג'ורג' סטיינברנר לבנים האל והאנק, נוצר אינטרס בהול להעמיד את הקבוצה הטובה ביותר שאפשר. היאנקיז עשו זאת בצורה היחידה שהם מכירים, וזו שהקנתה להם את הכינוי אימפריית הרשע: ציד בשוק השחקנים החופשיים. ואכן, מסתבר כי תקציב של 200 מיליון דולר לעונה עושה פלאים בעמודת הניצחונות.

בעוד שפילדלפיה מתבססת על שחקנים, שאת חלקם הגדול היא גידלה במערכת טיפוח השחקנים הפרטית שלה, “החווה", היאנקיז נמצאים שם הודות לצ'קים הענקיים שרשמו לשחקנים לפני תחילת העונה. החווה של היאנקיז לא מייצרת בעשורים האחרונים את האיכות שקבוצות אחרות מייצרות. היא לא צריכה. היאנקיז פשוט קונים את מה שהם צריכים. ואמנם, בטרם נפתחה העונה, הוחתמו על סכום של כ־400 מיליון דולר (במצטבר לכמה שנים) שלושה שחקנים - CC סבתיה, מארק טיישרה ואיי.ג'יי ברנט - שמילאו את החורים בסגל שלכל קבוצה אחרת היה לוקח שנים למלא.

אם להיות הוגן, גם בשנים האחרונות ליאנקיז היה תקציב דומה, ואף גבוה יותר, אלא שאז לא הצליחו היאנקיז להעמיד קבוצה באיכות כמו של זו הנוכחית. העובדה שהיאנקיז הצליחו להחתים את שלושת השחקנים הטובים ביותר ממחזור השחקנים החופשיים נבעה גם מכך שההחתמות נעשו בשוק הקשה של חורף 2009, אז המיתון היה בעיצומו ומועדונים אחרים חששו להוציא את הסכומים הללו.

ישועתו של איי־רוד

בסגל של היאנקיז נמצאים זה לצד זה שישה מתוך 18 שיאני השכר בליגה, ובראשם אלכס רודריגז, מי שנחשב עד העונה לאחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים, שחקן שעשוי לשבור חלק נכבד משיאי החבטות, ובפרט - את שיא הום ראנס, שהוחזק על ידי האנק אהרון עד 2007, ומאז אצל בארי בונדס, שחקן שלאיש אין ספק שהשתמש בסטרואידים וחומרים אסורים אחרים. רודריגז סבל בשנים האחרונות מתצוגות נפל באוקטובר (החודש שבו משוחקים משחקי הפלייאוף) ובכך הפך לאכזבה קשה עבור אוהדי היאנקיז, ומטרה ללעגם העוקצני. תמורת כמעט 28 מיליון דולר בכל עונה האוהדים של היאנקיז מצפים משחקניהם להופעות הירואיות, לא פחות. וכאשר רודריגז לא סיפק את הסחורה, הוא נפל אל הספירלה של לחץ־כישלון־לחץ־כישלון בכל פעם שהחלה סדרת פלייאוף.

לפני תחילת העונה הפתיע איי־רוד והודה שגם הוא השתמש בסטרואידים לפני שבע שנים. בשביל הליגה מדובר היה בסכין בגב. רודריגז ידוע במוסר העבודה שלו, ושימש מעין דוגמה שגם ללא סטרואידים לא ניתן עוד לחבוט בעוצמה כה רבה. את תחילת העונה בילה רודריגז בהחלמה מניתוח בירך. הוא צפה ביאנקיז מתקשים לנצח, ואת היציעים במגרש החדש ריקים.

שני דברים עיקריים קרו אפוא באותה תקופה: הסוד שהעיק עליו יצא לאוויר, והקהל העוין שבניו יורק הבין עד כמה חשוב איי־רוד לקבוצה. עם שובו הפך רודריגז את העונה עבור היאנקיז, ששעטו קדימה, עד לפלייאוף, שם נותן איי־רוד עד עתה את אחת ההופעות הטובות ביותר שנתן שחקן יאנקיז בשנים האחרונות.

וכעת, כל מה שהוא זקוק לו היא סדרה טובה נוספת, וטבעת אליפות, כדי להתנחל בלבבות האוהדים לנצח. ויש גם בונוס: הגישה של איי־רוד עלתה לו בכסף גדול. למרות תהילתו הגדולה, הוא עשה כ־6 מיליון דולר בלבד מחסויות בכל שנה - וזה עוד לפני פרשת הסטרואידים, שדוחה את הספונסרים.

לשם השוואה, מרוויח לברון ג'יימס כ־15 מיליון דולר מחסויות. חברו של איי־רוד לקבוצה, אהוב הקהל דרק ג'יטר, עושה כ־9 מיליון דולר מחסויות.

ויש עוד קבוצה בגמר

עם כל הכבוד ליאנקיז, פילדלפיה היא האלופה - והיא זו שבלאס וגאס מהמרים עליה לקחת את הסדרה. פילדלפיה ידועה בתור עיר קשוחה שאוהבת קבוצות קשוחות. כאלו הם האיגלז בפוטבול. וכאלו הם גם הפיליז בבייסבול. העונה הרצחנית של הבייסבול נמשכת חצי שנה, עם שישה משחקים בשבוע ובסך הכל 162 בעונה - לפני הפלייאוף. ומתוך שמונת שחקני השדה של פילדלפיה, שישה שיחקו השנה 150 משחקים ומעלה.

הפיליז דחפו את התקציב שלהם מעלה בשנים האחרונות, לאזור ה־120 מיליון דולר, השישי בגודלו בליגה, והם מדברים בקול רם על "שושלת". ההנהלה בנתה ליבה דורסנית של קבוצה, והוסיפה לפני הפלייאוף את הרכיב הנכון. השנה מדובר בפיצ'ר קליף לי, אחד הטובים בליגה, שמשום מה לא זוכה להערכה שמגיעה לו.

לי, כמו שאר הכוכבים של הקבוצה, נמצא בגיל השיא לספורטאים, 30, ובהחלט נראה שיש לקבוצה הזו ולהנהלה הזו היכולת לקחת טבעת או שתיים נוספות לפני שמישהו יכה אותן.

ללא תקרת שכר אמיתית, קיבלו בבייסבול את סדרת הגמר שלה קיוו. הקבוצות העשירות והוותיקות נפגשות בגמר. הרייטינג צפוי להיות גבוה, ולצערי הרב, חושש אני שבסוף הסדרה יחגגו דווקא היאנקיז אליפות נוספת.

מי אמר שכסף לא קונה אושר?