דו"ח טכנולוגי: גוגל יודעת איפה למצוא אותך

אופס, יותר מדי מידע?

כשגוגל הודיעה בשבוע שעבר שבקרוב היא תתחיל להפעיל שירות חיפוש "חברתי", תהיתי אם היא תחשוף את העובדה שהיא יודעת מי החברים שלך בלי שאמרת לה. זו היתה חצי בדיחה. כמובן שהיא יודעת, ואין לה בעיה לומר את זה.

השירות - Social Search שמו - הושק שלשום במסגרת מעבדות גוגל, והביקורות הראשוניות עליו חיוביות. מדובר בשירות ניסיוני, שהמצטרפים אליו יוכלו לראות, לצד תוצאות החיפוש הרגילות, מה יש למעגל החברתי שלהם לומר על הנושא. הכל עדיין בשלבים ראשוניים, ובהתחשב בהרגליה של גוגל, הוא ייצא מבטא בערך ב-2014. לגוגל היתה די רגישות להגדיר את השירות הזה כ-opt in, כלומר כזה שאתה צריך לנקוט צעדים אקטיביים כדי להצטרף אליו ולא מצורף אליו כברירת מחדל.

למה רגישות? בגלל האופן שבו מזהה החברה את המעגל הסביבתי שלך. היא מלקטת את אנשי הקשר שלך מג'ימייל, מצליבה עם האנשים שאיתם אתה מחליף מידע בגוגל רידר, ואז מוסיפה את טוויטר, פיקאסה (שירות התמונות שלה), בלוגר (פלטפורמת הבלוגים שלה), מתבלת בכמה רשתות חברתיות, מערבבת, מביאה לרתיחה, מצננת ומגישה.

הכל בהנחה, חובה לציין, שלאנשים האלה יש פרופיל פעיל בגוגל. להרבה אנשים אין, בינתיים, ואולי כדאי שהמצב יישאר כך. גוגל טוענת, כמובן, שהמטרה שלה היא שירות טוב יותר ללקוח. בפועל, וזה נכון לכל חברה, המטרה של גוגל היא כמה שיותר כסף. כרגע האמצעי שלה להשגת המטרה הזו הוא להציג לך את מה שחברים שלך חושבים על מושא החיפוש שלך; בעתיד, אמצעי רווחי יותר עשוי להיות, למשל, כריית מידע. ואפשר לומר מה שרוצים על גוגל, אבל היא לא מתאפיינת בחשיבה לטווח קצר. לא בטוח שהיינו מרשים לגוף ממשלתי, שבכל זאת חייב לנו דין וחשבון, מה שאנחנו מרשים לחברה שמטרתה העיקרית, אם לא הבלעדית, היא צבירת הון ושחובת הדיווח היחידה שלה היא לבעלי המניות שלה.

הקפיצה הגדולה הצידה

האם פרסום תוכן יכול להביא כסף, ואיך? חברה גדולה מאוד – פראמאונט, אחד מששת האולפנים הגדולים בהוליווד – מנסה להשיג תשובה חד משמעית לשאלה הזו.

פראמאונט החלה לשדר ברשת את פרקיה הראשונים של סדרה בשם Circle of Eight, סדרת אימה אורבנית שהמאפיין הייחודי שלה הוא שהיא מיועדת לשידור ברשת בלבד. הפרק הראשון שודר השבוע במייספייס.

ההשקעה מקצועית ויקרה מאוד יחסית להשקעה בהפקות רשת רגילות – בפראמאונט לא רצו לדבר על תקציבים ואמרו רק ש"היא לא היתה זולה" – אבל נראה שהיא עדיין זולה יחסית להפקת סרט או סדרת טלוויזיה מן המניין.

בהתחשב בירידה בצפייה בקולנוע ובמכירות סרטי DVD של השנים האחרונות, המעבר לרשת מצד אולפן סרטים לא צריך להפתיע יותר מדי. תוכן הווידיאו ברשת מתמקצע כל הזמן, ויוטיוב, למשל, כבר מזמן לא משמש רק לתוכן גולשים גס. השאלה היא איך פראמאונט מתכוונת להחזיר את ההשקעה שלה בסרט. פרסום – וליתר דיוק, תוכן שיווקי – הוא אופציה בולטת: Circle of Eight כבר זכתה לשורה של תומכים, ביניהם אדובי ובלוקבאסטר.

געגועי לפאלוג'ה

המלחמה באפגניסטן נמשכת כבר שמונה שנים, וסוף אין. הצבא האמריקאי מטביע מיליארדי דולרים בהרים האינסופיים שם, ולא נראה שהוא משיג הרבה יותר משהשיגו אדומי המדים הבריטים לפני 130 שנה או הצבא האדום לפני 20 שנה. או, אם כבר, יותר משהשיגו כוחותיו של אלכסנדר מוקדון לפני 2,400 שנים.

אחד הפרטים המעצבנים, מבחינת הצבא האמריקאי, הוא שהאפגנים פרימיטיבים כל כך. השלב הראשוני במלחמת גרילה, לפני שהכוחות המיליציונים שלך מעיזים להתמודד פנים אל פנים עם הכוח העדיף של האויב, הוא מלכודות: מוקשים, פצצות, במקרים פרימיטיביים במיוחד הרעלות.

האמריקאים כבר עברו את השלב הזה בעיראק. זה היה סיוט, אבל הם יצאו מזה, פחות או יותר. המחבלים בעיראק היו מתוחכמים, השתמשו בחומר נפץ תקני ובשורה משתכללת והולכת של אמצעי הפעלה מרחוק. והאמריקאים, בהתאם, שכללו את יכולות הניטרול שלהם – בין השאר, בשנה שעברה הותקן בכלי הרכב שלהם גאדג'ט שמשדר ללא הרף על כל תדר סביר, ומפעיל במרחק בטוח כל מטען שההפעלה שלו נשענת על גלי רדיו שנמצא במסלולו.

חומר הנפץ האפגני הוא תוצרת בית וכך גם המוקשים. לעתים קרובות הם מופעלים באמצעות חוט, או בשיטה הישנה והאיומה של פלטת לחץ, זו שסייטה בשנות השבעים את חלומותיהם של תושבי דרום מזרח אסיה. בעיה נוספת היא שככל שמשתכלל מטען החבלה, כך גם מתמעט מספרם של אלו המסוגלים להכין אותו – ואז פשוט צריך למצוא אותם ולהרוג אותם, ובעריפת פירמידות הצבא האמריקאי מצטיין. מטענים פשוטים, שכל אנלפבית עם מזל ומספיק אצבעות יכול להכין – זו כבר סאגה אחרת.

עכשיו משקיע הפנטגון מיליארד דולר באמצעים טכנולוגיים שינסו, איכשהו, לנחש איפה מונחים המטענים – כמו תוכנות שיזהו שינויים מזעריים בפני השטח. בינתיים, ניתן לסכם בעוגמה שבשלב מסוים, העובדה שהצבא שלך הייטקי מתחילה לפעול נגדו. זה לקח שכידוע מוכר לא רק לאמריקאים. החדשות הטובות היחידות הן שיש סיכוי שהפוליטיקאים יהרגו את המלחמה, שהופכת לפחות ופחות פופולרית, וכבר נמשכת כמעט כמו מלחמת וייטנאם.

ובינתיים, בצד השני של הקשת...

 

פייסבוק רוצה שלום

אחת המטרות של פייסבוק, מיום שהוקמה, הוא קידום השלום והאחווה בין בני אדם. כלומר, קודם כל ודבר ראשון היא כמובן רוצה למכור פרסומות, אבל היא מאמינה ששלום מועיל למסחר.

אתמול עשתה הרשת החברתית השאפתנית צעד נוסף בכיוון, והשיקה – יחד עם אוניברסיטת סטנפורד – מיזם שנקרא Peace on Facebook, שמטרתו לקדם דיאלוג והבנה בין העמים. הם מתהדרים שם שב-24 השעות האחרונות נוצרו 5,158 קשרים בין ישראלים ופלסטינים, 13,790 בין יוונים וטורקים, ועוד. כמו כן, יש שם סקרים, בקשה מהגולשים לומר מה הם חושבים על כל העסק, קישורים לקבוצות נגד אלימות, ועוד.

שזה נחמד. באמת. בלי לזלזל. חשוב שאנשים יידעו שמי שנמצא בצד השני הוא בנאדם בדיוק כמוהם. הבעיה היא שמחקרים מראים שדיאלוג לא מקדם הבנה. בתוך שעה וחצי, אחרי ששני הצדדים מסיימים להתפעם מכך שהם אשכרה דיברו עם מישהו מהצד השני מבלי שמחבל מתאבד יחדור לבית שלהם, הם מגיעים לדבר על פוליטיקה, ואז, בתוך מעט מאוד זמן, הם מתחילים להיזכר למה הם תמיד תיעבו את הצד השני, כי זה שהוא הסכים לדבר איתך בכלל לא אומר שהוא ויתר על הדרישות שלו. להפך.

שלום, אם יגיע, לא יגיע מדיאלוג אלא מנכונות לפשרה – בשני הצדדים (ולעתים יותר) של הסכסוך. יתר על כן, כפי שציין הפעיל הוותיק ראלף ניידר, אקטיביזם דיגיטלי הוא תחליף גרוע מאוד, אם בכלל, לפעילות של ממש בשטח. הרוצה בשלום, ייטיב לעשות אם יעזבו את פייסבוק ויילך לפעול נגד מחרחרי המלחמה.

קצרצרים

למה רק לבנקאים אמריקאים ולחקלאים ישראלים? תעשיית משחקי המחשב הבריטית דורשת מממשלת בריטניה להעניק לה הנחות מס, ולא – היא מאיימת להצטמצם ב-5% מדי שנה בחמש השנים הקרובות. לטענת התעשייה, המס אמנם יעלה לבריטניה 192 מיליון ליש"ט, אבל גם יכניס לקופה 415 מיליון. יצרני משחקי המחשב הבריטים טוענים שהם מופלים לרעה לעומת מתחריהם ממדינות אחרות.

בההה. פיראטים – אמיתיים, כאלה שמשייטים מול סומאליה ומקווים שהצי ההודי לא יטביע אותם – חטפו יאכטה ועליה שני בני זוג בריטים חביבים, פול ורייצ'ל צ'נדלר, בלוגרים שמתעדים את מסעם מסביב לעולם. ההודעה האחרונה בבלוג קצרה: "התקשרו בבקשה לשרה", ככל הנראה בתם של הזוג. אחר כך אבד עמם הקשר במשך ארבעה ימים. פיראטים סומאלים אישרו שבני הזוג מוחזקים בידיהם ובקרוב יעבירו בקשת כופר. מעורר בך געגוע לימים הישנים והרעים של דיפלומטיית ספינות תותחים.

האקרים הצליחו לדפוק גם את בלוג הטכנולוגיה המוביל גיזמודו: הם הצליחו לשכנע את מחלקת המכירות שלהם שהם נציגים אותנטיים של חברת סוזוקי, ובמודעות שהעלו לאתר שתלו דופקה. כותבי הבלוג התנצלו עמוקות ואמרו שעקב העובדה שכולם שם משתמשים במקים ולינוקס, הם לא שמו לב שהאתר שלהם שורץ וירוסים.

 

היה מנוע? מנכ"ל חברת IAC, שאחראית למנוע החיפוש הכושל Ask, שהפעולה שלו דומה באופן מחשיד לזו של תוכרע – הוא נוהג להתקין את בר הכלים שלו; ניסיתם פעם להוריד את הזוועה הזו מהמחשב שלכם? – הודיע שהחברה פתוחה לדיונים על מכירת Ask. מתקבל הרושם, אם להיות זהירים, שההצעות לא ממש זורמות למשרדי IAC.

טוויטר סופג האשמות על כך שרשימת המומלצים שלו – זו המוצגת למשתמשים חדשים – מעדיפה באופן ניכר את המועמדים הדמוקרטים לתפקיד מושל קליפורניה. שניים מן המועמדים – או, ליתר דיוק, המועמד הדמוקרטי המוביל מצד אחד ומי שהדמוקרטים היו רוצים שיתמודד אבל בינתיים לא הודיע על מועמדות – זכו להמלצה מצד טוויטר, בעוד שאף אחד משלושת המועמדים הרפובליקניים לא מופיעים ברשימה. .

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"