גיטאר הירו 5: להיות סנטנה בחצי שעה

קיבלנו לבדיקה את הגיטאר הירו החדש בגרסה 5, שהגיע בחבילה עם הגרסה הקודמת, World Tour, שבתורה כוללת גם מערכת תופים ומיקרופון. בתיאום קוסמי מופלא נפלה לידינו באותו שבוע גם הגיטרה החדשה של לוג'יטק. אנחנו התלהבנו כמו ילדים, השכנים קצת פחות (חוץ מאחד).

עבור מי שלא מכיר את המשחק, נתחיל בההסבר כללי ורק אחר כך נעבור לספר מה חדש ושונה:

הגרסאות הראשונות של המשחק כללו גיטרה מפלסטיק עם מפרט ליד ימין, וחמישה כפתורים צבעוניים עבור אצבעות יד שמאל. על המסך מופיע "כביש" בדמות צוואר גיטרה ועליו נוסעים סימנים עגולים לפי קצב השיר שמתנגן ברקע. השחקן (ברשותכם, נקרא לו "הגיטריסט") אמור ללחוץ על הכפתורים הצבעוניים של הגיטרה בתזמון מדויק עם אלו שעל המסך (ולמעשה לפי השיר).

המשחק פשוט מאוד בהתחלה, כשהכפתורים מופיעים אחד פה אחד שם, והופך להיות מסובך יותר כשקבוצות של כפתורים מופיעות ב"אקורדים" מסובכים ובמהירות עצומה ודורשים אימון ניכר כדי להצליח לעקוב אחריהם. ככל שתצליח להכות ביותר תווים בתזמון הנכון וברצף, תוכל לזכות בבונוסים שונים. יותר מדי פספוסים, והקהל יוריד אותך מהבמה. בסוף כל שיר תקבל סטטיסטיקה מדויקת לגבי מידת ההצלחה שלך.

בדקות הראשונות של המשחק אתה עשוי להרגיש כמו אדיוט שעומד ומנגן בגיטרה צעצוע, אבל אחרי זמן קצר המשחק שואב אותך לחלוטין פנימה, וכולך מרוכז בנגינה

. מוסיפה לכך העובדה שברגע שתעשה טעות או תפסיק לנגן, הגיטרה תיעלם גם מהשיר שברקע (יישארו רק הזמר, התופים והבס), ממש כאילו היית חלק מן הלהקה. כשהמשחק מתחיל להסתבך ודורש ריכוז רציני, אתה מתחיל לשכוח שאתה מחזיק גיטרה מפלסטיק ביד ומתחיל להאמין ברצינות שאתה קית' ריצ'רדס בכבודו ובעצמו, מנגן את הסולו ב-Sympathy for the Devil של הסטונס. אתה אף מאמץ לך כמה תנועות ייחודיות שלדעתך מביאות אותך להיראות ממש כמו מר ריצ'רדס (בזמן שלצופים מהצד אתה ממשיך להיראות כמו אדיוט רגיל). אם כל זה לא מספיק, באו החברים מלוג'יטק וייצרו גיטרה מיוחדת עבור המשחק, העשויה מעץ אמיתי ופלדה ונראית (ואף שוקלת) כמו גיטרה אמיתית – אם כבר אדיוט אז אדיוט עם סטייל.

באיזשהו שלב של המשחק (וזה קורה בכל העולם), ייכנס אורח ממורמר כלשהו לחדר ויעיר הערה בסגנון "במקום להתקשקש עם הגיטרה צעצוע הזאת, למה שלא תלמד לנגן ותתאמן על גיטרה אמיתית?". אף אתה אמור לו, לרשע: "לקרלוס סנטנה לקח מיליון שנה עד שהוא למד לנגן ככה, ואני מנגן פה בקושי חצי שעה ואני כבר קורע אותו".

עם התפתחות הגרסאות של המשחק, והופעתו של המשחק המתחרה, Rock Band, נוספו למשחק גם מערכת תופים וגם מיקרופון. בעוד שנגינה בגיטרה של גיטאר הירו לא תכשיר אותך בשום אופן לנגן באמת, הרי שהתופים קרובים מאוד לדבר האמיתי, והמיקרופון אפילו יותר (בזמן שאתה שר, המשחק מוודא שאינך מזייף).

ובכן, כך התייצבנו לנו, בנים ובנות (כן. גם בנות. זה גיטאר הירו ולא פיפ"א) לעת ערב. להבדיל מרובם של המשחקים האחרים בפלייסטיישן שבסלון, בהם משחקים בסולו או שעוסקים בחביטה נמרצת בשכנך לספה, כאן מדובר בהחלט במשחק של ביחד. מול הטלוויזיה ניצבו מערכת תופים, הגיטרה הרגילה של המשחק, והגיטרה הנחשקת של לוג'יטק. 

המיקרופון נפל כנראה מהמשאית בדרך אלינו ונאלצנו להסתדר בלעדיו (ולחסוך כמה פדיחות על הדרך). הפלייסטיישן חובר לרמקולים אימתניים שהביאו מאוחר יותר לתלונות נרגזות מצד השכנים. בכל זאת נציין שכן אחד שדפק בדלת בעצבים, הסתכל, ואז הצטרף למשחק בעצמו. באופן טבעי נוצר סכסוך מסוים בין השחקנים בנושא "מי ינגן בגיטרה המגניבה של לוג'יטק ומי ינגן ברגילה, ולמה בדיוק". במיטב מסורת הרוק'נרול הסכסוך נפתר באלימות.

יוצרי הגירסה החדשה נהגו בחוכמה רבה הפעם, והוסיפו לו "מצב מסיבה" (Party mode). כשהמשחק נמצא במצב הזה, השירים מתנגנים אחד אחרי השני, וכל אחד יכול לקחת את הכלי החביב עליו ולהצטרף (או לעזוב) בכל זמן. עם ההצטרפות אפשר גם לבחור את רמת הקושי, וכך שחקנים מתחילים יכולים להשתלב בעסק לצד שחקנים ותיקים יותר. המשחק גם לא מגביל את הלהקה לכלים ספציפיים (גיטרה, בס, תופים ומיקרופון) , אלא לכל הרכב של כלים שתרצו (למשל ארבע גיטרות). מצבים נוספים כוללים את QuickPlay (בוחרים תפקידים ורמת קושי, רשימה של שירים ויאללה לנגן) ואת RockFest המנגן קטעים של 30 שניות מהשירים ויוצר תחרויות שונות בין הנגנים בכל קטע. נוסף לארבעת השחקנים שבסלון, אפשר לצרף ארבעה דרך האינטרנט. לא ניסינו.

המצב הראשי של המשחק (למרות שאנחנו חיבבנו יותר את Party Mode שנותן לנגן בלי לבלבל את המוח) נקרא Career Mode, ובו המשחק מחולק לשלבים. בכל שלב הלהקה מנגנת קבוצה של שירים באולם אחר. כדי לעבור לשלב הבא צריך לנגן את כל השירים ברמה טובה מספיק וכן להשלים מגוון של משימות שהמשחק מטיל עליך (למשל לנגן במהלך השיר לפחות קטע אחד רצוף של 30 תווים ללא טעות). עם ההתקדמות תקבל הזמנות לפתוח חלקים שונים במשחק שהיו "נעולים" עד עתה. אלו יכולים להיות דברים פשוטים כמו פרטי לבוש חדשים לדמויות במשחק, ועד לפרס הגדול (אפשר לחשוב): האפשרות לשחק עם הדמויות של ג'וני קאש וקורט קוביין המנוחים או של קרלוס סנטנה, ושירלי מנסון יבדל"א.

בזמנו, עשו עניין גדול מכך שלקח 3 שנים כדי לשכנע את אלמנתו של קוביין זצ"ל שתסכים לצרף את דמותו למשחק. לא ממש ברור לנו על שום מה הטרחה. להבדיל מהמשחק המתחרה, Rock band, שבו כל הגרסה החדשה בנויה מסביב ללהקת הביטלס, הרי שכאן לקורט קוביין יש תפקיד מטופש למדי. ייתכן שהוא אף מתהפך בקברו למראה של שלושה קורט-קוביינים מנגנים במרץ שיר של פאבליק אנמי. ואם לדבר בכנות, רוב הזמן מתרכזים בתווים, ונשארת מעט מאוד תשומת לב להקדיש לאנימציה מאחורה של הדמויות שמנגנות והקהל.

רשימת השירים לבחירה (85 בסך הכל) כוללת כמו תמיד שירים מעולים שכיף לנגן שוב ושוב, אבל גם לא מעט שירים שלא שמעתם מעולם וגם סתם שירים מבאסים. לטעמנו הרשימה הפעם היא אחת מהחלשות בסדרה, אבל אם אתם אוהבים את הלהיט "Wannabe In L.A" של ה-Eagles of Death Metal אז אולי תחשבו אחרת.

עוד ראוי לציון הוא ה-Studio, המאפשר לנגן ולהקליט שירים חדשים (עם מגוון דגימות של גיטרות ותופים) ולשתף אותם ברשת עם שחקנים אחרים. נראה מעניין, אבל לא בשבילנו.

גיטרה לפלייסטיישן של לוג'יטק:

אהבנו:

• אחלה סטייל. כנראה המוצר הנאה ביותר של לוג'יטק אי פעם.
• עשויה מחומרים משובחים. נראית ושוקלת ממש כמו גיטרה אמיתית. לא נראית כמו צעצוע בכלל.
  

לא אהבנו:

• אל אלוהים! מה זה המחיר הזה? עולה כמו כל הערכה השלמה של ה World Tour
  

• בשימוש אינטנסיבי, המפרט קצת גמגם
  

גזר דין:

הגיטרה יפהפיה ובנויה לתלפיות, אבל עם המחיר היקר להחריד אנחנו יכולים להמליץ עליה רק לשחקנים המכורים ביותר, או לכאלה שעומדים לצאת לסיבוב הופעות.

גיטאר הירו 5:

אהבנו:

• פשוט כיף.
• הגרסה הטובה והבשלה ביותר של המשחק עד כה, במיוחד מצב Party המצוין שמאפשר פשוט לנגן בלי להסתבך.
• אפשר לנגן בכל קומבינציה של כלים (כי מה לעשות, אף אחד לא רוצה להיות במיקרופון וכולם רוצים את הגיטרה)
• תוכלו לייבא חלק מהשירים של World Tour ולשחק בהם עם האפשרויות של GH5, וכן להוריד שירים נוספים.
  

לא אהבנו:

• רשימת השירים טובה פחות מהגירסאות הקודמות.
• להבדיל מהמתחרה, Rock Band:Beatles, אין כאן אלמנט סיפורי שמאחד את הכל למשחק "להקה" אמיתי (אם כי יש מי שיחשוב שזהו יתרון). ההוספה של הדמויות המפורסמות (קורט קוביין, ג'וני קאש וחבריהם) אינה מוסיפה דבר למשחק.
• במצב "קריירה" רמת הקושי של המשחק אינה עולה באופן אחיד, במיוחד בתופים.
  

גזר דין:

אם היססתם עד עכשיו לרכוש את המשחק, זה הזמן. היוצרים הבינו סוף סוף שרוב השחקנים לא מתעניינים בקשקושים מסביב, ורק רוצים לנגן ולנגן (אם אפשר ביחד). התפריטים המסובכים נעלמו ונשאר בעיקר הכיף. אם אתם הטיפוס שלא מתבייש לנגן בגיטרה באוויר או לעשות תנועות של תיפוף בזמן שיר מוצלח במיוחד, אתם צריכים לנסות את גיטאר הירו.

מחיר ברשת חנויות באג:

• Guitar Hero World Tour (כולל גיטרה, מיקרופון ותופים): 1,699 שקל
• Guitar Hero 5 (כולל גיטרה): 699 שקל
• גיטרה של לוג'יטק לפלייסטיישן: 1,599 שקל
  

הכתבה פורסמה בבלוג הגאדג'טים mobo