הקפיטליזם יוצא להילחם בקיצוניות המוסלמית

שמונה שנים אחרי פיגועי הטרור בניו יורק, קיצונים מוסלמים נחשבים עדיין בעיני המערב לרובוטים שעברו שטיפת מוח. אולם תפיסה זו מחמיצה נקודה חשובה: האיסלאם הקיצוני הוא תוצאה ישירה לא של דוקטרינה, כי אם של כלכלות מפוכחות מדי המדכאות כל יוזמה, מבודדות פרטים מהכלכלה העולמית ומונעות מהם עבודה, שירותים ותקווה לעתיד ורוד יותר.

ולמרות הכל, יש גם חדשות טובות: כל זה עשוי להשתנות. למעשה, תהליך השינוי כבר התחיל. בשנים האחרונות החל להתפתח מעמד ביניים ברחבי העולם המוסלמי. המגמה הקפיטליסטית הזאת, אם תקבל את תמיכת המערב, היא התקווה הגדולה ביותר למלחמה בקיצוניות המוסלמית העולמית.

הבה נבחן תחילה את הבעיה. במשך זמן רב מדי, איכות החיים במדינות מוסלמיות רבות היתה במגמת ירידה. על פי אחת ההערכות, העולם הערבי יצטרך לייצר 100 מיליון מקומות עבודה חדשים עד 2020 כדי לעמוד בביקוש הגואה, והתחזיות אינן מעודדות במיוחד. שיעור האבטלה מטפס, ואותם אנשים ששפר מזלם והצליחו למצוא עבודה, צריכים להתפשר לעתים קרובות ולבחור עבודה קשה ובזויה. ניידות חברתית היא נדירה, והקיצוניות ניזונה מתחושות של זעם וחוסר אונים. כדברי אב פקיסטני: "תנו לבן שלי להיות קדוש מעונה. אין פה כלום בשבילו. אין לו עתיד. אם הוא ימות בג'יהאד הוא לפחות יביא כבוד למשפחה".

אך מתחת לכל הייאוש הזה אפשר לראות ניצוצות של שינוי. רפורמות כלכליות בטורקיה, בדובאי, במלזיה ואפילו ההתרופפות הצנועה של השליטה הממשלתית במצרים, בגדה המערבית ובפקיסטן, בין השאר, התחילו ליצור מקום, אם כי לא מספיק, למסחר גלובלי.

יזמים ואנשי עסקים מקומיים החלו לנצל את השינויים הללו, והתוצאה היא לידתו של מעמד ביניים קטן אך מתפתח. בשנות השישים, פחות משליש מהאוכלוסייה במדינות מוסלמיות גדולות כמו טורקיה, איראן או פקיסטן התגוררו בערים. על פי רוב ההערכות, רק 6% מהאוכלוסייה השתייכו למעמד הביניים. כיום, כשני שלישים מהאוכלוסייה של המדינות הללו מתגוררים באזורים עירוניים, ובממוצע מעמד הביניים הכפיל עצמו.

אם מגדירים את מעמד הביניים כקבוצה המורכבת מאנשים בעלי הכנסה קבועה ותעסוקה רשמית עם משכורת קבועה והטבות, שיכולים להרשות לעצמם להקציב שליש מההכנסה להוצאות מבוקרות, אז ניתן לומר כי המעמד הביניים הוא 15% מהאוכלוסייה של פקיסטן וכ־30% מזו של טורקיה. המספרים גבוהים יותר אם מרחיבים את ההגדרה כך שתכלול גם אנשים שאימצו ערכי משפחה מודרניים, במיוחד את הרצון להוליד פחות ילדים ולהשקיע בהתפתחות שלהם. על פי אחת ההערכות, כ־60% מהאיראנים כבר שייכים למעמד הביניים או עומדים להצטרף אליו.

ברחבי העולם המוסלמי אפשר למצוא סימנים להתפתחות של מעמד ביניים ולשגשוג הקפיטליסטי, אפילו בביירות מוכת המלחמות ובטהראן הקיצונית. בעוד התמונה הכללית במדינות הללו קודרת למדי, רנסנס כלכלי יצא לדרך. בין 2002–2008 גדל התמ"ג במזרח התיכון ובצפון אפריקה ב־3.7%, עלייה מ־3% בעשור הקודם.

כבר עכשיו יש לכוחות הללו השפעה. שערוריית הבחירות באיראן עשויה להיתפס כמאבק של מעמד הביניים הצומח, המנסה להגן על האינטרסים הכלכליים שלו, לעומת הנשיא מחמוד אחמדינג'אד המעוניין להרחיב את שליטת המדינה בכלכלה. במקביל, טורקיה כבר נחתה בעתיד ומשמשת דוגמה לדמוקרטיה מוסלמית המעורה לגמרי בכלכלה העולמית.

דובאי. רנסנס כלכלי | צילום: בלומברג

דפוס דומה יחזור על עצמו במדינות אחרות. למיליארד וחצי צרכנים יש כוח, וככל שהם מתקדמים במעלה הסולם הכלכלי, הם דורשים לשלב את האסלאם המסורתי והמתון עם ההזדמנויות וההטבות החומריות של הקפיטליזם הליברלי. הם רוצים סחורות מוסלמיות: לא רק מזון בשחיטת חלאל ורעלות, אלא גם בתים מוסלמיים, אופנה עילית, בנקאות, חינוך, בידור ותקשורת.

מגזר בשווי 4 טריליון דולר

הביקוש כבר עורר גלים בשווקים העולמיים, והדוגמה הטובה ביותר לכך היא השגשוג בשירותים הפיננסיים המוסלמיים (שירותים פיננסיים המצייתים לחוקי האסלאם אוסרים על תשלום ריביות). הצמיחה של שירותים מסוג זה מקרבת את העולם המוסלמי לכלכלה העולמית, אף שהוא נותר שוק נישתי.

כיום פועלים כ־300 בנקים מוסלמיים וחברות השקעה ביותר מ־75 מדינות, המפקחים על שירותי בנקאות המסתכמים ב־500 מיליארד דולר, אך על פי חלק מההערכות, הנכסים של הסקטור הזה יצמחו ל־4 טריליון דולר עד 2015. במבט ראשון, מגמה זו עשויה להיראות כניסיון התנגדות לכלכלה העולמית. אך היא בעיקר מייצגת ניסיון להצטרף אליו במונחים נהירים למוסלמים, המשלבים בין קפיטליזם לאדיקות דתית.

בורסה בטורקיה. ניצוצות של שינוי | צילום: בלומברג

מעמד הביניים החדש מורכב ברובו מיוצאי הפרובינציות והמעמדות החברתיים הנמוכים. הבנים והבנות הללו של עניי הכפר הצליחו לעשות את הקפיצה למעמד הביניים כאשר קיבלו עליהם את הדרישות של הכלכלה המודרנית. רבים מהם דתיים אדוקים, אך העושר והשאיפות שלהם ממקמים אותם בעמדה מנוגדת לזו של הקיצונים. אחרי הכל, עם העושר מגיעים הצרכנות, הסוציאליות הליברלית והערכים הפוליטיים, ולצדם רצון מוגבר להתערות בעולם.

ערכים מתחזקים כשהם משרתים את האינטרסים הכלכליים והחברתיים של האנשים, והם מעצבים את התנהגות המדינה כשהאנשים שמחזיקים בערכים הללו עולים לשלטון. הדרך הטובה ביותר להבטיח שהערכים הנכונים יושרשו היא לסייע לבורגנים לצמוח ולשלוט בחברות.

אם כך, מה צריכות וושינגטון ובעלות בריתה לעשות? התשובה הראשונה היא להשקיע במסחר. המערב הקריב הרבה דם וכסף בהגנה על האינטרסים שלו במזרח התיכון, אך למעשה הוא כמעט לא עושה עסקים עם מדינות האזור (פרט לטורקיה).

אם לא מחשיבים נפט ועסקאות נשק, המסחר האמריקאי עם כלל העולם הערבי מסתכם בחלקיק מהמסחר שלו עם דרום אמריקה, מזרח אירופה או הודו. לארצות הברית יש כיום הסכמי סחר חופשי עם ירדן ומרוקו, ואילו אירופה שוקלת לקיים שיתוף פעולה כלכלי עם מדינות ערב באגן הים התיכון. אלה הם צעדים חיוביים, אך עדיין קשה למצוא על המדפים במערב יותר מדי סחורות המיוצרות במדינות הערביות.

כדי לעודד את מהפכת מעמד הביניים המוסלמי, המערב צריך לדאוג מצד אחד לשחרר את הכלכלות המוסלמיות מטלפי השליטה הממשלתית, ומצד שני לפתוח את השווקים שלו למוצרים מהעולם המוסלמי ולהבטיח שהכסף שהוא מזרים לאזור ישמש לתמיכה בשינוי מהסוג הנכון.