אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ברונפמן הדיח, ברונפמן ישלם צילום: אלכס קולומויסקי

ברונפמן הדיח, ברונפמן ישלם

הפעם לא על חשבון הציבור: בעל השליטה בדיסקונט ייאלץ להכניס את היד עמוק לכיס הפרטי כדי להיפטר מהר מהיו"ר המודח שלמה זהר

12.11.2009, 17:53 | תומר זלצר ואיתי הר־אור

אחרי כל ההדלפות, הספינים והאיומים - פרשת ניסיון ההדחה של שלמה זהר מתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק דיסקונט הסתיימה אתמול בבוקר בצורה בלתי מפתיעה בעליל. זהר יסיים את תפקידו בקבוצת דיסקונט בסוף 2009 ויקבל מהבנק את מלוא שכרו עד לסיום חוזה ההעסקה שלו - כ־4 מיליון שקל.

גם הברונפמנים יכניסו את היד עמוק לכיס: בשנתיים הבאות ישמש זהר יועץ עסקי ופיננסי לחברה מקבוצת ברונפמן, והוא לא מתכוון לעשות זאת בחינם. ההסכם כולל את עלות שכרו של זהר והפרשות המעביד עד תום החוזה בפברואר 2011. בהנחה שזהר יקבל מענקים נוספים, מצנח הזהב הכולל שלו יעמוד על לפחות 8 מיליון שקל.

"הבנק בהנהגתו של זהר צלח בהצלחה רבה את המשבר הכלכלי העולמי, וקבוצת ברונפמן־שראן מודה לו על כך", הודיעו אתמול בעלי השליטה בדיסקונט, המחזיקים ב־26% ממניות הבנק, והקפידו לשמור על כבודו ועל שמו הטוב של היו"ר הפורש. כך מסתיימת לה באופן מכובד לכאורה פרשה שהתנהלה בדרך עקומה, שהכבוד הוא ממנה והלאה.

הכל החל במוצאי שבת, 31 באוקטובר, כשהידיעה על דרישתם של בעלי השליטה מזהר להתפטר הודלפה לאתרי האינטרנט הכלכליים. כמה ימים לאחר מכן התכנס הדירקטוריון בבהילות, וזהר הבהיר בפני הדירקטורים שחוזה ההעסקה שלו מסתיים בפברואר 2011. בעלי השליטה לא נותרו חייבים, ואיימו שיכנסו אסיפה מיוחדת של בעלי המניות שתפטר את זהר.

שר האוצר יובל שטייניץ תרם אף הוא, והבהיר שהמדינה, שמחזיקה ב־25% ממניות דיסקונט, ממש לא מונחת בכיס של הברונפמנים. הכל בא אל קיצו כשמתיו ברונפמן הגיע ארצה, ובתוך 36 שעות סגר עם זהר הסכם פרישה בהסכמה.

ברונפמן נפגש שלשום עם המפקח על הבנקים רוני חזקיהו והחשב הכללי שוקי אורן, ובמקביל ניהל מגעים עם זהר על יציאה מכובדת מהפלונטר. לבסוף נוסחה משוואה פשוטה בשני נעלמים: "הרבה כסף + כבוד = הרמוניה", ושני הצדדים ירדו מהעץ שטיפסו עליו.

"הדברים התנהלו ברוח טובה מאוד", סיפר ל"כלכליסט" מקורב לפרשה. "לא היה משא ומתן עם זהר אלא שיחה של שלוש שעות, שבסופה הגיעו הצדדים להסכם חתום". עשרה ימים של עימות תקשורתי הגיעו לסיומם.

מלאכתו של מפקח

מעבר להיבטים הרכילותיים העוסקים בסכום הכסף שזהר ישלשל לכיסו, המשבר בדיסקונט מסתיים עם בשורה לציבור.

משפחת ברונפמן מכניסה את היד עמוק לכיס כדי להזיז את זהר מתפקידו. שכרו של זהר במשך השנתיים שבהן ישמש "יועץ" לחברה בבעלות משפחת ברונפמן מוערך בכמיליון דולר. בדרך כלל, מצנחי זהב שכאלה ממומנים על חשבון החברה עצמה (ובמקרה של חברה ציבורית, גם על חשבונם של ציבור בעלי המניות). במקרה הזה, ברונפמן הוא זה שמשלם.

המודח. שלמה זהר. יצא למאבק על שמו הטוב וזכה לגיבוי ציבורי. יעזוב את הבנק בסוף השנה עם מצנח זהב נאה, צילום: ראובן קפוצ המודח. שלמה זהר. יצא למאבק על שמו הטוב וזכה לגיבוי ציבורי. יעזוב את הבנק בסוף השנה עם מצנח זהב נאה | צילום: ראובן קפוצ'ינסקי המודח. שלמה זהר. יצא למאבק על שמו הטוב וזכה לגיבוי ציבורי. יעזוב את הבנק בסוף השנה עם מצנח זהב נאה, צילום: ראובן קפוצ

ל"כלכליסט" נודע כי בשיחות שהתקיימו עם ברונפמן הבהירו אנשי משרד האוצר כי כל פיצוי פרישה שיקבל זהר מעבר למה שמוסדר בחוזה שלו בדיסקונט יצטרך להיעשות מכספם הפרטי של בעלי השליטה. אחרת, אמרו באוצר, המדינה לא תאשר את מצנח הזהב - בדיוק כפי שהיה במקרה של יו"ר הדירקטוריון הקודם של הבנק, אריה מינטקביץ'.

נראה כי המשבר חסר התקדים במאי האחרון בין בנק ישראל לבין בעלת השליטה בבנק הפועלים שרי אריסון, שהסתיים בהדחתו של יו"ר הדירקטוריון דני דנקנר, לא הבהיר לחלק מבעלי השליטה בבנקים את מגבלות כוחם.

במשבר הנוכחי בדיסקונט התנהל דיון ציבורי רציני בנושאים שונים של ממשל תאגידי, הכשלים במודל גרעיני השליטה בבנקים והקשר בין היתר השליטה שניתן לבעלים של בנקים לבין היותם גופים "מעין ציבוריים". האינטרס הציבורי וחשיבותם של הבנקים למשק אינם מאפשרים לבעלי היתרי השליטה לעשות בבנקים ככל העולה על רוחם - בייחוד כשבעלי השליטה בדיסקונט מחזיקים ב־26% מהמניות בלבד.

המפקח על הבנקים רוני חזקיהו הסתפק בהעברת מסר לצדדים כי יש להגיע להסכמה כדי לפתור את העניין במהירות ובשקט, וזאת כדי למנוע נזק לבנק. בחוכמתו, חזקיהו לא התערב במשבר בצורה אינטנסיבית ונתן לו להגיע אל סיום ידוע מראש. כנראה שבעל שליטה בבנק שיבקש לבצע בעתיד מהלך דומה יקפיד להתנהל על פי כל הכללים ובתיאום מלא לחלוטין עם הפיקוח על הבנקים. אבל מי יודע, במערכת הבנקאית בישראל כנראה שהכל אפשרי.

מחיר ההתנהלות

אז למה בעצם חפצה קבוצת ברונפמן־שראן להזיז את זהר מתפקיד היו"ר? התשובה הטובה ביותר לשאלה הזו היא: "ככה". אין אירוע עסקי בבנק דיסקונט שהוביל לסיום דרכו של זהר כיו"ר הדירקטוריון.

ההבנה הזו חשובה לזהר, שהיה פגוע מאוד בימים הראשונים של הפרשה - בין השאר עקב רמיזות על חוסר שביעות רצון של בעלי השליטה מתפקודו. סר חינו בעיני קבוצת השליטה, מסיבה כזו או אחרת, שככל הנראה תישאר עלומה בתקופה הקרובה. מקורב לפרשה אמר אתמול ל"כלכליסט": "הסיבה שהם רצו לסיים את זה היא חוסר אמון. לא בגלל מקרה אחד, אלא אירוע מתמשך".

ייתכן שזהר לא הבין "רמזים" שניתנו לו בעבר על ידי נציגי קבוצת השליטה, אבל מי שמשלם על התנהלותו הלא חכמה אלו הברונפמנים - והמחיר הוא לא רק כספי, אלא גם תדמיתי. כישלון המהלך התקשורתי של בעלי השליטה ויועץ התקשורת שלהם רני רהב בא לידי ביטוי ב"ביקור כיבוי השריפות" של מתיו ברונפמן.

עצם העובדה שברונפמן היה צריך להגיע ארצה, לעלות לרגל למשרדיהם של המפקח על הבנקים והחשב הכללי, להסביר להם את התנהלות בעלי השליטה ולקיים משא ומתן מזורז עם זהר כדי לסגור את הפרשה כמה שיותר מהר - מצביעה על הצרה שאליה נקלעו בעלי השליטה. "ביקורו של מתיו ברונפמן בישראל כיבה את הלהבות במהירות, אבל אפשר היה לסגור את כל הפרשה הזו עוד לפני שהיא יצאה החוצה בצורה כל כך מכוערת", אמר אתמול ל"כלכליסט" בכיר במערכת הבנקאית.

זהר עצמו התנהל במשבר בצורה חכמה. מההתחלה הוא עבד לפי הספר והתנהל בצמוד לכללי הממשל התאגידי. בעיצומו של המשבר כינס זהר את הדירקטורים שלו - ובהם יוסף צ'חנובר, נציגו של אדגר ברונפמן בדירקטוריון ומי שנחשב לאפוזיציה למנהיגותו של זהר - כדי לספר להם את גרסתו להשתלשלות העניינים. זהר המשיך בהתנהלותו גם אתמול בערב, לאחר שכל הפרטים על פרישתו סוכמו: הוא כינס את דירקטוריון הבנק כדי לספר לדירקטורים באופן ישיר על סיום הפרשה.

"אין לי מושג מדוע זהר חיכה", אמר המקורב לפרשה. "יכול להיות שזו היתה אסטרטגיה של לקבל יותר, אבל זהר הוא איש טוב. חשוב לזכור שמההתחלה היתה כוונה לסיים את זה ברוח טובה".

ויש גם בנק ברקע

 

עכשיו, כשהפרשה הסתיימה, נשאר רק לנהל בנק, שספג שלא באשמת מנהליו ועובדיו נזק תדמיתי מיותר. עשרה ימים לפני פרוץ המשבר בין זהר לקבוצת ברונפמן־שראן התקיים מפגש בין בכירי דיסקונט לבין מערכת "כלכליסט".

המנכ"ל גיורא עופר ומנהליו הבכירים הציגו את ההישגים של הבנק בשנים האחרונות. "עשינו כברת דרך לא קצרה בבנק. בנינו בנק, שבעבר הוזנח מכל מיני סיבות - והצלחנו להביא אותו למצב שבו הוא מתחרה בסביבה בנקאית לא פשוטה, אגרסיבית, צפופה ורוויית תחרות", אמר אז עופר, שלא חלם שכעבור זמן קצר כל כך יעמוד הבנק שלו, שלא בטובתו, במוקד סערה ציבורית.

הצל של הדחת זהר העיב על האווירה בבנק בשבועיים האחרונים, והוא עתיד להעיב על פעילות הבנק גם בתקופה הקרובה. ב־30 בנובמבר יפרסם דיסקונט את דו"חות הרבעון השלישי שלו, שעתידים להציג שיפור נוסף בתוצאות העסקיות, ביחס הלימות ההון של הבנק ואולי גם ביעילות התפעולית של הבנק.

בעיצומו של העימות בין זהר לברונפמנים פרסם בנק דיסקונט ניו יורק תוצאות כספיות טובות מאוד לרבעון השלישי, עלייה של 113% ברווח הנקי ליותר מ־14 מיליון דולר. אבל מי שם לב לזה?

ב־1 בינואר 2010 יעזוב זהר את הבנק. בתקופה הקרובה יתקיימו כל ההליכים הפרוצדורליים לקראת מינויו של ד"ר יוסי בכר, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, למחליפו של זהר כיו"ר הדירקטוריון. תוכניותיו של בכר עדיין לא ידועות, אבל אחד הפרמטרים החשובים ביותר שיצטרכו לעמוד לנגד עיניו הוא הצורך להשרות כמה שיותר יציבות. בכל זאת, מדובר בבנק השלישי בגודלו בישראל.

תגיות