רוביני: "התאוששות מהמשבר העולמי תהיה אטית ותימשך שנים"

"כלכלת ישראל יציבה, אך צריכה לעבור כמה שינויים מבניים כדי לחזק את היקף הצמיחה שלה. לאורך זמן הוכיחה שהיא עמידה גם בפני שינויים פוליטיים, ובאופן כללי אני אופטימי לגבי הכלכלה הישראלית לטווח הבינוני" - כך אמר פרופ' נוריאל רוביני בנאומו בכנס "תחזיות 2010" של "כלכליסט" ובית ההשקעות אקסלנס בשיתוף תנועת אור. בפני אולם מלא עד אפס מקום בצמרת העסקית של המשק הציג רוביני את תחזיותיו המעודכנות לשנה הקרובה.

ובכל זאת, הוסיף רוביני, "כמו כלכלות מוטות יצוא אחרות בעולם, התמוטטות היקפי סחר החוץ העולמי פגעה גם בכלכלת ישראל. ישראל היא מוטת יצוא, ומכיוון שהיקף הצמיחה ביפן, בגוש היורו ובארה"ב יהיה אנמי וחלש, גם ישראל עלולה לסבול מכך".

לדבריו, המשק הישראלי שמר על יציבות יחסית בשנה האחרונה בשל כמה גורמים ייחודיים: היקפי מינוף נמוכים, מדיניות מוניטרית אחראית, אינפלציה נמוכה ותנאים פיסקאליים נוחים. "כלכלת ישראל כבר התחילה להתאושש ברבעון השני השנה, והנגיד סטנלי פישר העלה את הריבית מכיוון שראה את האור בקצה המנהרה", אמר רוביני. הוא הוסיף כי כלכלת ישראל מתאוששת ותתאושש, אך היקף הצמיחה בה יוגבל בשל קצב ההחלמה האטי של הכלכלה העולמית מהמשבר החמור בתולדותיה.

"סיבה נוספת שבעטיה עלולה ישראל לחוות קצב צמיחה אטי מהצפוי היא מצבו של שוק העבודה הישראלי", אמר רוביני. "שיעור אבטלה של 8% לא יאפשר עלייה משמעותית בהיקף הצריכה הפרטית".

לגבי המצב בשוק האמריקאי, רוביני הרבה יותר פסימי. להערכתו, "עד 2011 המשק האמריקאי יראה סימני התאוששות, אך התאוששות זו מקורה בגורמים זמניים המשפיעים לטווח הקצר בלבד. דוגמה לכך היא תוכנית התמריצים לתעשיית הרכב וכספי התמריצים הפיסקאליים והמוניטריים שהוזרמו לשווקים". לדבריו, ההתאוששות בארה"ב תהיה בצורת U, ותהיה "אנמית, אטית ותימשך שנים. הצמיחה בארה"ב תהיה מתחת לפוטנציאל בשנים הקרובות".

הדשדוש האמריקאי: "שיעור האבטלה מתקרב ל־17%"

רוביני מנה בנאומו את הסיבות להתאוששות האטית שהוא צופה לכלכלה האמריקאית. ראשית, "שיעור אבטלה גבוה מ־10% לא יכול לתמוך לאורך זמן בשיעורי צמיחה גבוהים". לדבריו, "שיעור האבטלה בפועל גבוה הרבה יותר ומתקרב ל־17% אם מביאים בחשבון גם עובדים בחצי משרה או מחפשי עבודה".

פרופ' נוריאל רוביני במרכז, משמאל יואל אסתרון ומימין רוני פלמר | צילום: עמית שעל

נוסף על כך, גם שורשי המשבר יקשו, כך על פי רוביני, על ההתאוששות בארה"ב. "לא מדובר רק במשבר בנזילות. זהו משבר שנובע מעודף חובות וממינוף בתחום הנדל"ן, בתחום הפיננסי, ואפילו בתעשייה. הצרכנים צורכים כיום פחות. בועת הנדל"ן אפשרה להם לחיות באשליה שהם עשירים יותר, והגדילה את הגירעון התקציבי של משקי הבית. לכן הם כיום קונים פחות ומורידים את המינוף, כי המאזן שלהם נמצא תחת לחץ רב", אמר רוביני. לטענתו, "משום ש־70% מהתוצר בארה"ב מקורו בצריכה פרטית של משקי הבית, הרי שהיקף הצמיחה במשק האמריקאי יהיה צנוע".

סיבה שלישית לדשדוש בארה"ב היא מידת ההרס של המערכת הפיננסית. "לא מדובר רק בנזק לבנקים מסחריים או למוסדות פיננסיים שעסקו בבנקאות שמרנית", אמר רוביני. לדבריו, "יותר מ־120 בנקים נסגרו בארה"ב, ובנקים בינוניים רבים עדיין נמצאים תחת איום. המערכת הפיננסית נפגעה קשה. יותר מ־350 בנקים למשכנתאות פשוט נעלמו. מוסדות פיננסיים מרכזיים קרסו. קרנות גידור נאלצות להוריד את רמת המינוף, והנזק למערכת הפיננסית כולה מסיבי ביותר". משום כך מעריך רוביני שקצב גידול האשראי שמספקת המערכת הפיננסית עדיין שלילי. "גם כאשר הוא יהיה חיובי", הוא מוסיף, "הוא לא ישוב לרמות שראינו טרום המשבר העולמי. המשמעות היא פחות מימון זמין לבנייה, לתעשייה ולקמעונאות".

לבסוף, רוביני ספקן גם לגבי יכולת הממשל האמריקאי להמשיך ולתמוך בכלכלה באופן מלאכותי. "בהנחה שלא תחול התאוששות משמעותית עד סוף החצי הראשון של 2010 בהיקפי הצריכה הפרטית, השפעת תוכניות התמריצים תפוג בהדרגה. גם אם הממשל יחליט להמשיך בתוכניות התמריצים, לא ברור כיצד יממן אותן בלי הגדלת הגירעון התקציבי", הוא מתריע. "המשמעות היא הדפסת כסף נוסף, שעלול לעורר התפרצויות אינפלציוניות.

רוביני נואם | צילום: גיא אסיאג

"זו תהיה טעות מצד הממשל האמריקאי לצאת מהר מדי מתוכניות התמריצים, אך גם העלאת מסים אינה פתרון כעת בשל הלחץ האדיר המופעל על משקי הבית". לדבריו, אם ארה"ב תפסיק את מהלכי החילוץ מהר מדי, היא תיראה כמו יפן בשנות ה־2000, ותיגרר לתקופה ארוכה של מיתון משולב עם דפלציה. מצד שני, מסביר רוביני, גם הפתרון של הגדלת הגירעון התקציבי בעייתי. "מחזיקי איגרות החוב יקומו יום אחד בבוקר ויגלו שאם הממשלה אינה רוצה להעלות מסים וגם לא להגדיל את התקציב הממשלתי בשל החשש מגירעון, לבסוף היא פשוט תדפיס כסף, מהלך שמשמעו אינפלציה לטווח הארוך ועלייה בריבית על המשכנתאות".

גוש היורו ויפן: "דרושים שינויים מבניים"

תחזיתו של רוביני ליתר המדינות המפותחות אף קודרת יותר. "אני מודאג מאוד מהמצב בגוש היורו וביפן", אמר בנאומו. "היקף מהלכי הממשלות במדינות אירופה היה מוגבל מראש, בעיקר מכיוון שהן נכנסו למשבר עם גירעונות תקציביים גבוהים מאוד. הנתונים הדמוגרפיים בגוש היורו וביפן אינם משחקים לטובת מדינות אלה. האוכלוסייה מזדקנת ואינה תומכת בצריכה מואצת, כך שהדרך היחידה להגיע להתאוששות כלכלית היא באמצעות שינויים מבניים בכלכלה", הוסיף.

עם זאת, הוא סבור שהשווקים המתעוררים נמצאים במצב הרבה יותר טוב. "שם שיעורי הצמיחה עשויים להגיע ל־5%–7%, כמובן ללא מדינות מזרח אירופה. בסין, ברזיל והודו לא היתה חשיפה גבוהה למינוף, שהוא עקב אכילס של הכלכלה העולמית".

לשיטתו של רוביני, השווקים המתעוררים אינם יכולים להפריד את עצמם באופן מלא מכלכלות מדינות המערב, ובראשן ארה"ב וגוש היורו. "האם סין יכולה להיות הקטר שמוביל את הצמיחה העולמית במקום ארה"ב?" שאל ומיד השיב בשלילה. לטענתו, המספרים הפשוטים אינם מתחברים. "התוצר האמריקאי מסתכם בכ־15 טריליון דולר בשנה, והתוצר הסיני בכ־3 טריליון דולר בלבד. 300 מיליון צרכנים אמריקאים צורכים כ־10 טריליון דולר לשנה, לעומת טריליון אחד שצורכים 1.3 מיליארד סינים. לכן, אם לא תהיה התאוששות מהותית בהיקפי הצריכה של משקי הבית בארה"ב, סין לא תוכל להיות המנוע שיוביל לבדו את הצמיחה העולמית".

הסחר העולמי: "הצמיחה בסין תוריד הילוך"

לדברי רוביני, הסחר העולמי הוא הגורם המהותי ביותר בצמיחתם של השווקים המתעוררים. ההאטה בארה"ב ובגוש היורו, הוא טוען, תאלץ את סין והודו להתמקד בצמיחה המבוססת על ביקוש מקומי יותר מאשר על יצוא. "בסין ובהודו צריכת משקי הבית מהווה 35% בלבד מהתמ"ג, כך שמדובר בשינוי דרסטי וקשה לביצוע".

רוביני מוסיף כי ממשלת סין הבינה זאת היטב, וכדי להמשיך לתמוך בשיעור הצמיחה שלה הגבירה את קצב התמריצים הפיסקאליים וההוצאות הממשלתיות על תשתיות. "ממשלת סין החליטה להאיץ את קצב צמיחת התמ"ג באמצעות גידול בצד ההיצע, ולא מצד הביקוש. היא יצרה היצע חדש באמצעות בניית מפעלים חדשים, והגדילה תפוקה וקיבולת של מפעלים קיימים". עם זאת, גם כאן מוצא רוביני מקום לדאגה. "מדובר בבעיה לטווח הארוך, שכן כיום בסין ישנם מפעלים רבים שפעילותם מושבתת בשל בעיית תפוקה עודפת, כי הגידול בפעילותם עד כה נבע רק מצד ההיצע, ולא מצד הביקוש הפרטי. אני מודאג שהצמיחה בסין תוריד הילוך בשנים הקרובות בדיוק מהסיבה הזאת".

סוגיה כלכלית נוספת שמעסיקה את רוביני ואת העולם כולו בימים אלה היא חולשתו המסתמנת של המטבע האמריקאי. "קיים חשש שהראלי במחירי הסחורות והנפט ימשיך במקביל להמשך מגמת היחלשות הדולר", אומר רוביני. במקביל, הוא אינו מתעלם מהסיכון הקיים גם בהיפוך המגמה. "התחזקות פתאומית של הדולר עלולה לגרום מפולת בשווקים, ולרסק את הראלי הנוכחי. דבר זה עלול להתרחש אם משקיעים יסגרו במהירות ובבת אחת את פוזיציות השורט שפתחו על הדולר. בגלל הפסיכולוגיה האנושית, כל משקיע חושב שהוא יצליח לברוח ראשון מהדולר ולסגור את הפוזיציה שלו לפני השוק. אבל בפועל עלול להיווצר מצב שבו שכולם יסגרו את הפוזיציות שלהם באופן סימולטני והמגמה תתהפך. זה דומה לנהירה המונית של קהל מאולם גדול דרך דלת אחת. בלתי אפשרי שכולם יברחו דרך אותה דלת בו־בזמן", אמר רוביני.

להערכתו, בטווח הקצר צפויים בעיקר לחצים דפלציוניים. "הצמיחה העולמית תתייצב בהיקף נמוך מהפוטנציאל שלה. לחברות אין הון, הצרכנים קונים פחות, יצרנים מורידים מחירים ויש ירידה בגובה המשכורות".

עם זאת, בטווח הבינוני הוא צופה את חזרתה של האינפלציה בארה"ב ובכלכלה העולמית. "אם ממשלות העולם ימשיכו לחרוג מהמסגרת התקציבית ויגדילו עוד את הגירעונות הממשלתיים, הדבר יוביל לאינפלציה". הוא סבור שהנזילות בשוקי העולם מובילה לאינפלציה במחירי הסחורות, במיוחד במחירי הנפט. "סיבה נוספת לאינפלציה היא היחלשותו של הדולר, שמייקרת את היבוא האמריקאי וגורמת למשקיעים להגדיל ביקוש לסחורות כדוגמת נפט, מה שמעלה את מחירו אפילו יותר", סיכם רוביני.