הבכירים מדברים: האם מצנח הזהב של יו"ר דיסקונט מוצדק?

ניצלנו את כנס "תחזיות 2010" של כלכליסט ואקסלנס כדי לבדוק עם בכירי המשק האם גובה מנצח הזהב של יו"ר דיסקונט היוצא, שלמה זהר, מוצדק, ואם כן, האם אפשר לקנות צדק תמורת סכום נכבד ולהראות לבכיר את הדרך החוצה, כל הדרך מהבנק אל הבנק.

נראה כי פרשיית הדחת שלמה זהר, יו"ר בנק דיסקונט, שהגיעה לסיומה השבוע היוותה שיא במצנחי הזהב המוענקים למנכ"לים הפורשים מרצון או בניגוד לרצונם. במסגרת ההסכם של זהר עם משפחת ברונפמן יקבל זהר משכורת מלאה המגיעה לו עד סוף החוזה הרשמי בפברואר 2011, בהיקף של 2.7 מיליון שקל. בנוסף הוא יזכה גם למענק סיום כהונה בגודל 12 משכורות, קרי 2.4 מיליון שקל, ובונוס בגין שנת 2009, שיזרים לכיסו של עוד 2.3-4.7 מיליון שקל. ואם לא די בכך, הוא ישמש כיועץ לקבוצת ברונפמן במשך שנתיים תמורת דמי ייעוץ של 3.8 מיליון שקל (זאת על חשבון קבוצת ברונפמן, ולא על חשבון הבנק).

גם מנכ"ל בנק הפועליםלשעבר צבי זיו, שפינה בחודש יוני את כסאו, בתום תקופה של 35 שנה בבנק הפועלים, לא יצא מקופח. זיו, בן ה-59, יצא עם מענק פרישה בגובה של 7 מיליון שקל, מה שגרם ללא מעט גבות מורמות בעולם העסקי ואף מעבר.

את המנכ"לים עצמם ואת המעסיקים שלהם גובה מענק הפרישה לא מטריד. להיפך, הם רואים בו גורם מדרבן להמשיך ולפעול למען הצלחת החברה בצורה מקצועית, כזו שתיתן להם בסופו של יום תשואה מכובדת, ותאפשר להם לישון בשקט בלילה כל הדרך אל הפנסיה.