אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: אפל רוצה קהל שבוי צילום: shutterstock

דו"ח טכנולוגי: אפל רוצה קהל שבוי

אפל מנסה לרשום פטנט שיכריח אותנו לצפות בפרסומות, אמריקאים לא רוצים לשלם על חדשות באינטרנט, אבי הרשת מנסה לקדם אותה בעולם המתפתח, ובלוגרית שנויה במחלוקת – בלשון המעטה – חושפת את זהותה

16.11.2009, 12:50 | יוסי גורביץ

אפל מעולם לא התיימרה "לא להיות רעה"

זהו. ההגנה סיימה את טיעוניה. נעבור ישר לתביעה.

הניו יורק טיימס מדווח, תחת כותרת זהירה במיוחד ("אפל לא תסכן את הקוליות שלה בשביל גימיק, נכון?"), על אחת התוכניות הזדוניות ביותר שיצאו מעמק הסיליקון. בקצרה, מדובר בבעיה הקלאסית של פרסומאים: הציבור לא רוצה לראות פרסומות. כשהן מופיעות על המסך, הציבור מעביר תחנה או הולך לשירותים. במצב כזה, הפרסומאים מתקשים להמשיך למכור למפרסמים את הטענה שהקונספט הזה עובד.

כאן נכנסת אפל לתמונה. בבקשת פטנט שהגישה לפני שנה, ושנחשפה לפני כחודש, רוצה אפל פטנט על מכשירים שיאלצו אתכם לצפות בפרסומות. אם תעז לקום מהמסך, הוא יקפא. אם תרצה להמשיך לשמוע את השיר שלך או לראות את הסרט שלך, תצטרך להוכיח שצפית בפרסומת – על ידי חידון שתשובה לא נכונה עליו תמנע ממך גישה לתוכן שלך.

זה, כמובן, רק צד אחד של המתקפה. הצד השני הוא תוכן זול יותר. המכשירים עדיין יאלצו אותך למשכן כליה, כי מהם עושה אפל את הרווחים שלה, אבל התוכן יהיה זול. תמורת צפייה כפויה בפרסומות. 1984, מישהו?  

המכשירים יכריחו אותנו לצפות בפרסומות? המחשה, צילום: shutterstock המכשירים יכריחו אותנו לצפות בפרסומות? המחשה | צילום: shutterstock המכשירים יכריחו אותנו לצפות בפרסומות? המחשה, צילום: shutterstock

וכמובן, פרסומאים הם לא היחידים שמנסים למכור מוצר שאחרים לא רוצים.

טיטאניק, קרחון; קרחון, טיטאניק

כמה אמריקאים מוכנים לשלם עבור חדשות מקוונות? רק 48%, כך מסתבר, וזה כולל גם את משתמשי הסלולר. הנתון הזה זהה בבריטניה: פחות ממחצית מצרכני החדשות מוכנים לשלם עליהן. אלו היו התוצאות הנמוכות ביותר בתשע מדינות שנבדקו.

במערב אירופה המצב טוב יותר; כ-60% בממוצע אמרו שהם מוכנים לשלם עבור החדשות שהם צורכים. זה עדיין מותיר 40% מהאוכלוסייה שסבורים שמישהו צריך לספק להם תוכן בלי שהם יצטרכו לשלם עבור התענוג. גם המחיר שאמריקאים מוכנים לשלם עבור תוכן נמוך במיוחד: שלושה דולרים בחודש בלבד. הממוצע באיטליה, למשל, היה שבעה דולרים.

הרשת כבר לא תציל את העיתונות. לא ברור מה כן, צילום: בלומברג הרשת כבר לא תציל את העיתונות. לא ברור מה כן | צילום: בלומברג הרשת כבר לא תציל את העיתונות. לא ברור מה כן, צילום: בלומברג

כל זה, כמובן, מהווה תמריץ שלילי לעיתונים ששוקלים להיפטר ממהדורת הדפוס שלהם ולעבור לרשת. אין להם יכולת קיום. המלחמה שפתח בה רופרט מרדוק, בעלי פוקסניוז, וול סטריט ג'ורנל ועוד, מגיעה באיחור: משתמשי הרשת התרגלו לקבל חדשות בחינם, ויהיה קשה מאד לעקור את ההרגל המגונה הזה, שלא קיים בשום ענף אחר. המאבק בארה"ב יהיה קשה במיוחד; באירופה יש כמה גופי תקשורת גדולים, אבל בארה"ב יש מאות גופים קטנים. אי אפשר יהיה לאגד את כולם – וזאת מעבר לשאלה אם התאגדות כזו בכלל חוקית ואם היא לא מהווה קשר נגד הציבור.

בקיצור, אלא אם יקרה משהו דרסטי באמת, המעבר לרשת לא יציל את העיתונות. לא ברור אם יש משהו שמסוגל להציל אותה.

חשיפה כואבת

הבלוגרית Belle de Jour החליטה לחשוף את זהותה, ועשתה זאת בפני מבקרת חריפה שלה, אינדיה נייט מהסאנדיי טיימס. שמה האמיתי הוא ד"ר ברוק מאגנאנטי, והיא מדענית חוקרת. היא עשתה זאת בחשש, אמרה, אבל האנונימיות הפכה לנטל כבד מדי: "אפילו לא יכולתי ללכת למסיבת ההשקה של הספר שלי".

ספר? כן. Belle de Jour תיארה את חוויותיה של נערת ליווי, אם להשתמש בשם המנומס, הפכה לסנסציה ופרסמה את חוויותיה בספר. מאגנאנטי הסבירה מדוע בחרה בקריירה המפוקפקת הזו: היא נתקעה בלי כסף בתקופה אחרי שהגישה את הדוקטורט שלה ולפני שהוא אושר, ואף מוסד מתאים לא היה מוכן להעסיק אותה ללא התואר. כשבעל הבית שלה התחיל להעיק בדבר שכר הדירה, היא קיבלה את ההחלטה לעבור, זמנית, הסבת מקצוע.

התיאורים שלה של חייה כזונת צמרת העלו עליה את חמתן של פמיניסטיות רבות, ביניהן נייט, משום שלטענתן הם מתוארים כחיי זוהר. מאגנאנטי דחתה את ההאשמות: "זכותי", אמרה לנייט, "לתאר זאת כפי שחוויתי זאת. חלק מעובדות המין חוו חוויות מזעזעות. זה לא המקרה שלי. הייתי בת מזל מכל בחינה... חשתי רע יותר עם הכתיבה מאשר עם העובדה שעשיתי סקס תמורת כסף".

עם זאת, מאגנאנטי אמרה כי הבחירה לחשוף את זהותה היתה מאולצת: חבר קודם שלה "הסתובב בסביבה עם פה גדול", והיא פשוט הקדימה אותו. גם בבריטניה, כמסתבר, חוקרים צעירים מרווחים פחות מדי כסף.

ממציא הרשת מנסה לייבא אותה לעולם המתפתח

 

סר טים ברנרז-לי, האיש שהמציא את הדפדפן ואת תפיסת הרשת כפי שאנו מכירים אותה כיום, לא נח על זרי הדפנה. ההמצאה שלו, הוא מציין, הגיעה רק לרבע מהמין האנושי, ולזה שברובו המוחלט מתגורר במדינות מפותחות.

אבל בניגוד למחשבים, שמצריכים חתיכת תשתית – חשמל, בתור התחלה, וערימה של כבלים, וביטחון מסוים משודדים – לרוב ניכר של אוכלוסיית העולם, לא משנה היכן היא חיה, יש גישה לסלולריים שמסוגלים לגלוש ברשת. וקרן חדשה שפותח סר טים מיועדת לנצל את העובדה הזו.
רק לרבע מאוכלוסיית העולם יש גישה לאינטרנט, אבל לרובם יש סלולרי. המחשה, אריק הרסמן cc-by רק לרבע מאוכלוסיית העולם יש גישה לאינטרנט, אבל לרובם יש סלולרי. המחשה | אריק הרסמן cc-by רק לרבע מאוכלוסיית העולם יש גישה לאינטרנט, אבל לרובם יש סלולרי. המחשה, אריק הרסמן cc-by

הקרן תוצג בקרוב בנאום בקהיר, ויעמוד לרשותה תקציב של חמישה מיליארד דולר. מטרתה לפתח שירותי חדשות וידיעות באמצעות הרשת הסלולרית, שמסוגלות לשנות את חייהם של המתגוררים בחלקים הפחות סימפטיים של העולם. למשל, אפליקציות שיהיו מסוגלות לדווח לחקלאי היכן יוכל להשיג את המחיר הטוב ביותר עבור התבואה שלו. בין השאר, מטרתה של הקרן היא לפתח אפליקציות שיוכלו להקריא אתרי רשת – עבור אנשים שלא יודעים לקרוא, ששיעורם עדיין עצום. תחום אחר שהקרן עוסקת בו הוא אימון טכנולוגי לאנשים צעירים מאזורים, איך לומר, בעייתיים. "אנחנו לא רוצים ליצור תוכן", אומר אחד מאנשי הקרן, "אנחנו רוצים שהם יעשו זאת".

קצת פחות סקסי ממלחמות הסמארטפונים של ענקיות הטכנולוגיה, אבל חשוב לא פחות. אולי אפילו יותר.

קצרצרים

הדרויד, אייפון קילר בעיני עצמו, יצא לשוק בשבוע שעבר. לפחות בדבר אחד הוא מצליח להתחרות באייפון: בינתיים הוא אמנם עוד לא מתפוצץ, אבל איכות השמיעה שלו על הקרשים. יש בעיה כלשהי ברמקול, שעל פי הטענה היא למרבה המזל בעיית תוכנה ולא בעיית חומרה.

פאלם מיהרה לקפוץ על העגלה הזו, והודיעה שבניגוד לדרויד, שהוא סמארטפון למבינים בטכנולוגיה, סמארטפון הדגל שלה, ה-Pre – שדועך מיום ליום, וחבל – הוא מכשיר שמיועד לאדם הפשוט. רצוי, אגב, שהוא יהיה אדם פשוט שאין לו עניין באפליקציות: חנות האפליקציות של ה-Pre מכילה בסך הכל 300 יישומים. שזה טוב אם אתה מלך ספרטאני שמעוניין במות גיבורים מול איזה מיליון פרסים במעבר הררי, אבל פחות טוב אם אתה רוצה לשחק במגרש של הגדולים.

בית משפט בקליפורניה סתם את הגולל בסוף השבוע על סייסטאר, יצרנית מחשבים שהיתה לה החוצפה להתקין עליהם את מערכות ההפעלה של אפל. המשפט הזה הוציא את אפל ככת קונספירציה, שבין השאר טענה שסייסטאר היא בסך הכל שלוחה של כוחות מרושעים אחרים, שמטרתם לעשות לה חיים קשים היא רשמה שפל חדש כשטענה שאף אחד לא רוצה להשתמש במערכת ההפעלה שלה ושאין לה ערך מסחרי.. הגארידאן מציין שהפסיקה בפרשת סייסטאר היא תקדימית – כלומר, רשמית בא הקץ על חברות שרוצות לשווק את ה-Mac OS ללקוחות שרוצים מחשב זול. יצוין שכשמיקרוסופט עשתה דברים דומים היא הואשמה בהפרת חוקי התחרות, אבל היי – כנראה שזה עניין של נתח שוק, וזה של אפל לא חשוב מספיק.

משרד האוצר האמריקאי הזמין לאחרונה בלוגרים כלכליים מובילים לביקור ופגישה עם הצוות הבכיר של המשרד. הגישה החדשנית הזו, שרוב משרדי הממשל של אובמה כבר יישמו והאוצר בשמרנותו התעכב ביישומה, כבר השיגה תוצאה חיובית אחת: אחד הבלוגרים אמר שמעתה הוא יתקשה להתייחס לצמרת האוצר כ"גייטנר וחבר מרעיו".

משרד התקשורת המצרי הודיע בגאווה שהוא הראשון שיישם את השינוי שהוביל ארגון ICANN והראשון שעומד מאחורי סיומת שם דומיין שאיננה באותיות לטיניות. האותיות הן כמובן ערביות, והסיומת נקראת נקודה-מצר, שמשמעותה בערבית "מצרים".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

10 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

8.
זה רק אני או ש-48% זה המון?
אולי במקום להיות חמדנים ופחדנים - הם יחשבו יותר על מודלים עסקיים. אם 48% מהציבור מוכן לשלם על משהו שהיום אתה נותן לו חינם - זה מה שאני אוהב לקרוא לו בוננזה. זה מספר עצום! בארץ המספר הזה הוא כמובן 0% מאופס כי אצלנו משקיעים יותר זמן בלא לצאת פראייר מאשר בלמצוא שלום, אבל זה לא חשוב. אם במדינות המערביות, רוב הציבור כבר היום מצהיר שהוא מוכן לשלם על חדשות מקוונות המשמעות היא שיש הרבה מאוד כסף בשוק הזה. מה גם שזו התשובה היום. אחרי שזה יהיה יותר נפוץ, המספר רק יעלה. זאת בהנחה כמובן שענקיות התקשורת ידעו להתנהג בצורה נכונה, מה שמאוד מטיל בספק את היתכנות המהלך.
אלעד , תל אביב  |  16.11.09
7.
העתיד של העיתונות בכלל
היא להפריד בין העברת ידיעות וכתיבה שטחית עליהם לבין תחקירים עיתונאיים. כל אחד יכול לכתוב על כך שהמשחק בין מצרים לאלג'יריה הסתיים בנצחון 0-2 למצרים, או שהקלדניות מפגינות מול בית המשפט המחוזי בת"א, או שהיה פיצוץ מים ברח' כורש 18 בירושלים, בין אם זה כתב חדשות, בלוגר, טוויטראי (?) או סתם כותב בפורום, והאפשרויות לקבל על זה תשלום בימינו הוא קלוש, בגלל שהעניין כל כך נפוץ. לעומת זאת, להחזיק בעיתונות חוקרת אמיתית שעבור המידע והסיפורים שהיא מביאה אנשים ירצו לשלם, זה נראה יותר הגיוני.
משה כהן  |  16.11.09
לכל התגובות