רני רהב: אז מה אם טדי שגיא לא משלם מסים בישראל?

אדם שעשה עבירה כלפי החברה נידון עליה בבית המשפט ומשלם על כך בחירות שלו. החברה חייבת לסלוח לו, למחול לו ולקבל אותו באהבה בחזרה אל חיקה, בייחוד אם מדובר בעבירות צווארון לבן ולא בפשעים חמורים. לא יעלה על הדעת שנזכיר שוב ושוב לאדם כמו טדי שגיא, למשך כל חייו, את מעידתו.

לכתבה ב"כלכליסט": יש כסף - יש ידידים: טדי שגיא יקבל אות הוקרה מאגודת ידידי אונ' חיפה

המקרה של טדי שגיא משמש דוגמה לאלפי ישראלים צעירים עם חלום, בתור מי שהצליח להגשים אותו, ובגדול. מצד שני, הוא גם מהווה דוגמה לאלו שמעדו בדרך, שילמו את חובם ויצאו לדרך חדשה, של הצלחה, יושרה וכנות. אסור גם לשכוח שהוריו של טדי, ליזיקה ועמי שגיא, עבדו קשה מאוד כל חייהם.

אני מברך כל אזרח ישראלי שהחליט לתרום מכספו האישי למען החברה הישראלית. אין זה משנה אם התורם עצמו הוא תושב הארץ הזו או ישראלי לשעבר שבחר לגור בחו"ל. כל עוד הדברים נעשים על פי החוק בישראל - הכל תקין. לכן יש לציין שזה מחמם את הלב ומרגש עד דמעות לפגוש את משפחת שגיא בכל נקודה שבה היא תורמת לקהילה, ממכון ויצמן, דרך מוזיאון תל אביב ועד מכללת נתניה - ואלו רק שלוש דוגמאות.

יש להצדיע לכל תורם שפועל למען החברה כאן, ובפרט למישהו כמו טדי שגיא, על רקע גילו הצעיר והמודעות העמוקה והכנה שלו בתמיכה בחינוך ובתרבות, ובסיוע לחלשים ולנזקקים. החוכמה היא גם להכיר תודה לאנשים כמוהו ולהעניק להם מעת לעת הוקרה על מעשיהם המבורכים. אסור לתת לרוע, לקנאה ולצרות העין להשתלט על הרצון של אנשים טובים לתמוך בקהילה, יהיו סיבותיהם אשר יהיו.

לא אשכח איך לאה ויצחק רבין ז"ל פתחו את בית ראש הממשלה לארוחת צהריים חגיגית לכבוד יוסף בוכמן, והעניקו לו תעודת הוקרה על תרומתו הכספית הנדיבה למערכת הבריאות במדינת ישראל. גם אז היו מי שאמרו שהמהלך שגוי ולא מוצדק, ושאסור לתת לבוכמן תעודת הוקרה. רבין פסק שאם בוכמן יכול לממן מחלקות שלמות בבית החולים תל השומר, הוא יכול לספק לו תעודת הוקרה. הצדעתי אז לדרכו של רבין, שלא נכנע לפופוליזם זול ומשתלח, ובטח שלא התכופף בפני צדקנים כאלה ואחרים שצצים כאן כמו פטריות אחרי הגשם. הצדקנים האלה יודעים להתלונן כמה רע, אבל לא יודעים לתרום, ובטח שלא יודעים כמה קשה לדאוג לתרומה במדינה הזו.

כולנו חייבים להודות על כל תרומה של איל הון שניתנת למדינת ישראל ולהוקיר אותה. הרי לולא התרומות האלה, בפרט בשנה הכלכלית הקשה שעברה על כל העולם, עשרות מוסדות במדינה היו נסגרים, עשרות ילדים חוסים היו נזרקים לרחוב ומאות סטודנטים לא היו מוצאים אוניברסיטה ללמוד בה - פשוט כי הכסף אזל.

כולנו זוכרים מה קרה לעשרות קרנות בישראל שכספן הושקע אצל המגלומן ברנרד מאדוף. ראינו במו עינינו איך ללא תרומות נסגרות עמותות, ואף אחד במדינה הזו לא קם להושיען. גם פקידי האוצר לא מבינים עד כמה נורא המחסור בכסף באגודות הצדקה.

לכן, היום יותר מתמיד, מחובתנו להוקיר את התרומות של ליזיקה, עמי וטדי שגיא ולהצדיע להן. בכספים האלה הם היו יכולים להחליט לקנות עוד וילה, עוד יאכטה, עוד מטוס. כל עוד הכספים האלה נוצרו ביושרה, אותי לא מעניין אם מקורו של הכסף בעסקי הימורים או בנדל"ן. זה לא מעניין אותי ולא צריך לעניין אף אחד. גם באמריקה התומכים הגדולים בחברי הקונגרס ובמועמדים לתפקיד הנשיא הם לא אחרים מאשר בעלי הקזינו בלאס וגאס. בואו נפסיק עם הצדקנות המיותרת הזאת ונתחיל לכבד את נותני התרומה.

 

הכותב הוא מנכ"ל ובעלים של משרד יחסי הציבור רן רהב תקשורת