דו"ח טכנולוגי: זינגה לא לבד

רשע וטוב לו

לאחר שנחשף כי חברת המשחקים זינגה מרמה את המשתמשים וגורמת להם לשלם על מוצרים שהם לא צריכים או רוצים, מנכ"ל זינגה מארק פינקוס התוודה בעליצות בפני באי כנס מסוים שהאנשים שלו יעשו הכל, אבל הכל, בשביל קצת הכנסות – "כל דבר מתועב שמופיע בספר", כלשונו. אתיקה? זו מילה יוונית, לא? סליחה, לא מדבר את השפה.

הסקופ הוא של בלוג הטכנולוגיה טקראנץ', שהכו והכו והכו בברזל החם עד שלא היה מישהו בעולם הטכנולוגיה שלא שמע על זינגה, פינקוס והשטיקים שלו. להוציא, כמובן, המשקיעים. טקרנאץ' עלו עם הסיפור שלהם ב-31 באוקטובר, והווידיאו השחצני של פינקוס התפרסם בשישה בנובמבר. זה בדיוק היה התאריך – בהנחה, כמובן, שזינגה לא זייפה אותו – שבו שפכו קרנות ההון סיכון עוד 15 מיליון דולר על זינגה.

המסר פשוט למדי: תרמה אנשים, תעשה כל טריק מלוכלך – ואם זה יעבוד, אנחנו נשקיע בך. נמסר כי הנוכלים הרוסים שמפיצים במרץ תרופות טמיפלו מזויפות שוקלים תביעה בשל אפליה לרעה.

זינגה לא לבד, חשוב לציין. יש הרבה נוכלים ברשת. חלק מהם זכו לתשומת לבו של הסנאט האמריקאי.

אתם, עמדו בפינה

בצעד חריג, נזפה אתמול (ג') ועדת הסחר של הסנאט בשלוש חברות מקוונות – Affinion,Vertrue ו-Webloyalty – על כך שהן גורמות למארק פינקוס להיראות כמו סנטה קלאוס.

בנזיפה, שמגיעה זמן קצר לפני יום שני המקוון – יום המכירות המקוונות הגדולות של עונת החגים, שבשנה שעברה שימש כמדד אומלל למצב המשק – מצאו הסנאטורים המכובדים ששלוש החברות "משתמשות בטקטיקות שיווק אגרסיביות שגורמות ללקוחות לרכוש שירותים שאינם רוצים ושכלל לא הבינו שרכשו".

השטיק עובד כך: אתה רוכש מוצר כשלפתע מוצע לך להשתתף ב"מועדון" שיאפשר לך לקבל הנחה ניכרת על המוצר שרכשת, כמו גם על מוצרים אחרים. נמסר לך שיש תשלום חד פעמי, נניח של עשרה דולרים. אתה מסכים, ואלא אם אתה בודק בקפדנות את הנתונים ששולחת לך חברת האשראי, כנראה שלא תשים לב שיש שם חיוב קטן וחודשי על 12 דולרים.

מה ידעו שלוש החברות על התרגיל הזה, שבוצע על ידי חברות אחרות? פחות או יותר הכל. הן הקימו קווי תמיכה, שעל פי העדויות 98% מהשיחות אליהן היו "מה פשר החיוב הזה" או "איך יוצאים מהשירות שלכם שבכלל לא ביקשתי". חוברות ההדרכה של מרכזי התמיכה מדריכים את הנציגים כיצד לענות על השאלה "מאיפה הגיע החיוב הזה".

אז הם ידעו שמזימת מהר-שלל-חש-בז הזו (מה שמכונה בלעז make money fast scheme) תקרוס, מדוע הם נכנסו אליה מלכתחילה? ראשית משום שכל שלוש החברות הן בכורי שטן של חברת הונאות מ-1973 ושנית משום שזו חתיכת מזימה. על פי הערכות, שלוש הנוכלות הכניסו יותר מ-1.4 מיליארדי דולרים כתוצאה מהתרגיל הזה. עכשיו נראה כמה יישאר מזה אחרי התביעות הייצוגיות.

בינתיים, בצד השני של השלולית...

בטיחות מידע? פחחחחח

בריטניה היא המלכה הבלתי מעורערת של דליפות מידע, אבל זה מוגזם אפילו בקנה המידה שלה.

עובדים בחברת הסלולר הגדולה T-Mobile הדליפו מיליוני פרטים על אלפי לקוחות, או, אם לדייק, מכרו את הפרטים האלה לצד שלישי. עדיין לא ברור מי הצד השלישי, אבל נרמז בגסות שמדובר בחברת סלולר אחרת, או כמה מהן: נציגי הצד השלישי התקשרו ללקוחות שפרטיהם נמכרו כשחוזה הסלולר שלהם עמד להסתיים, והציעו להם לעבור אליהם. מאחר והם גם ידעו אילו סכומים משלם הלקוח ומה התוכנית שלו, זה כנראה לא היה מסובך מדי.

ההדלפה הזו בוצעה תמורת סכומים כסף "משמעותיים", נמסר, והיא הגדולה ביותר בהיסטוריה של בריטניה – שיא מרשים במיוחד. נציב הגנת הפרטיות של בריטניה, כריסטופר גרהאם, אישר את הידיעה ואמר שמשרדו מכין כעת תביעה כנגד האחראים. יצוין שהוא נשמע נואש משהו, משום שהוא אמר שהאירוע מוכיח את הצורך בעונשי מאסר על מעשים כאלה. שר המשפטים החרה-החזיק אחריו. החוק הנוכחי מאפשר לענוש את הנוכל האחראי בקנס בלבד, וקנס לא מי יודע משמעותי – 5,000 ליש"ט בלבד.

בתוך כך, איבדה מועצה מקומית בריטית לפטופ ועליו פרטיהם של כ-14,000 בוחרים, שלטענת האופוזיציה יש בו די פרטים כדי לאפשר גניבת זהות מרשימה למדי. דובר המועצה אמר שהמידע מוגן בשתי שכבות אבטחה, אך הסכים שהמצב "מטריד".

לממלכה המנוקבת יש צרות אחרות, לא בלתי קשורות.

המהפכה הביומטרית על סף תהום, צועדת צעד אחד קדימה

בשעה טובה ומוצלחת, נדחתה השבוע ההצבעה על החוק הביומטרי לעוד שנתיים, כלומר כנראה מעבר לקדנציה של הכנסת הנוכחית. מאיר שטרית, הדוחף העיקרי של הצעת החוק השנויה מאוד במחלוקת, הצביע פעם אחר פעם על בריטניה כמושא חיקוי.

אז אולי שווה לברר מה קורה שם. הממשלה הבריטית רוצה להפעיל את מערכות הזיהוי הביומטריות שלה גם בנמל התעופה בקארדיף, אחת הערים החשובות בוויילס. כעקרון, זה חיובי: אין עוד צורך בביקורת דרכונים. הנתין המאושר פשוט יציג את פרצופו למכונה, שתסרוק אותו, תשווה את הפרצוף לזה שנמצא במאגר הביומטרי – ויאללה, למטוס.

דא עקא, שכאשר ניסו להפעיל את מערכת הפלאים במנצ'סטר דברים השתבשו במהירות. המערכת מוכנה לתת לאזרחים לעבור את נקודת הבדיקה אך ורק אם היא מזהה אותם ב-80% של דיוק. בזה היא לא כל כך הצליחה, והתוצאה היתה אזרחים זועפים בתור ארוך מהרגיל בנמל תעופה, שגם כך הוא לא מקום של רוגע ושלווה. המכונה פעלה כסדרה כאשר הורידו את רמת הדיוק שלה ל-30% - רק שבשלב הזה היא גם לא מסוגלת להבחין בין ארור המן וברוך מרדכי, או, במקרה ספציפי יותר, בין מל גיבסון וגורדון בראון.

משרד הפנים סירב למסור את הפרטים המדויקים על הפשלות של המערכת, בתואנה שהדבר יפגע בביטחון הממלכה. לידיעת הקורא מאיר שטרית.

קצרצרים

אאוץ'. מיקרוסופט מנהלת מלחמת חורמה בסין כנגד פיראטיות, ספציפית נגד גניבת התוכנות שלה. כעת קובע בית משפט סיני שחלק מהפונטים בגרסה הסינית של חלונות XP (כמו גם בגרסאות מוקדמות יותר של מערכת ההפעלה) שייכים לחברה סינית, ושמיקרוסופט משתמשת בהם שלא כחוק. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא אוסר על מכירת XP ברחבי סין. אם נצא מנקודת הנחה שיש בסיס לפסיקה הזו – וזו סין, אז זה לא מובן מאליו – הרי שבמשך עשור וחצי הפרה מיקרוסופט את חוקי זכויות היוצרים בסין תוך שהיא מנהלת מסע קולני מאוד נגד הפרת זכויות יוצרים שם. החברה מערערת, כמובן.

מלחמת המפתחים באפסטור של אפל עולה מדרגה: שלושה מהם פרסמו עצומה זועמת כנגד החברה, בדרישה לאשר את האפליקציות שלהם, שנעלמו ללימבו של האפסטור במשך כשלושה חודשים בלי שיהיה למפתחים ולו מושג קלוש מה קרה להן. ראוי לציין שזמן קצר לאחר מכן אושרה אחת האפליקציות, ואין ספק שמדובר בצירוף מקרים מפתיע.

בעל המאה הוא בעל הדעה: האוונגליסט של מיקרוסופט, דון דודג', פוטר לאחרונה, ומיד נחטף על ידי גוגל. מסתבר שהעמדות שלו אלסטיות מאוד, ושכעבור כמה שעות במפעל השוקולד הוא כבר ראה את האור: ג'ימייל, שבעבר נחשב על ידי דודג' למוצר לא מי יודע מרשים, הוא כעת מאור העולם. למרבה הצער, לא חסרות דוגמאות נוספות שמוכיחות שמה שרואים מפה לא רואים משם.

האם וייטנאם חוסמת את הגישה לפייסבוק? גולשים במדינה הקומוניסטית חוששים שכן. יש כמיליון משתמשי פייסבוק במדינה, ובשבוע האחרון הם מדווחים על בעיות בלתי פוסקות בגישה לרשת החברתית. סין, שכנתה הצפונית של וייטנאם, חוסמת את הגישה לפייסבוק מאז יולי. המשטר הווייטנאמי נמנע מלהגיב על הידיעה.

ולפינת הטכנולוגיה הצבאית: הטכנולוגיה הלוהטת כרגע היא מזל"טים ושאר מרגלים מעופפים. החייל הפוסט-תעשייתי לא יוצא מבסיסו בלי אחד מהם. בעיה: לפעמים אתה צריך אותם במקום מרוחק מאוד, שנמצא מחוץ לטווח הטיסה שלהם או שמשך הטיסה יהיה ארוך מדי. הפתרון: טילים שנושאים מצלמות ושאר כלי מעקב. מדובר בעסקת חבילה: הטיל יזהה את המטרות וגם ישמיד אותן. בקרוב בסניף הטאליבאן הקרוב למקום מגוריכם.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"