אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פיטורים על רקע מגדרי: "התפקידים הנשיים הם הראשונים להיפגע" איור: יונתן וקסמן

פיטורים על רקע מגדרי: "התפקידים הנשיים הם הראשונים להיפגע"

יו"ר נעמת טליה לבני מתארת את המציאות כפי שהיא משתקפת מהתורים הארוכים בלשכת התעסוקה. כלכליסט יצא לשטח לפגוש את הנשים המפוטרות, ושמע מהן שקל יותר לפגוע במשרות של נשים, גם בגלל שהן עדיין לא נחשבות למפרנסות הראשיות במשפחה

22.11.2009, 15:23 | הדר קנה

רבים ציפו כי המשבר הכלכלי, שהטביע חותם עמוק על שוק הפיננסים וההייטק, יפגע בעיקר בפרנסת הגברים, המזוהים עם השווקים הללו. עם זאת, באופן מפתיע, בתחילת השנה היו כמעט ממחצית (44%) המפוטרים במשק נשים, ומנתוני שירות התעסוקה לחודש ספטמבר עולה כי רוב המפוטרים - 55% - היו נשים. נתוני לשכת התעסוקה מראים כי לאורך כל השנה, מספר דורשות העבודה עולה על מספר דורשי העבודה. כדי לבחון מקרוב את תופעת פיטורי הנשים והשלכותיה הגיע "כלכליסט" לבוקר שגרתי בלשכת התעסוקה בקריית הממשלה בתל אביב.

כבר בכניסה לבניין התמונה הנשקפת לא מעודדת במיוחד. עשרות נשים בגילים שונים מציפות את מסדרונות הלשכה ועומדות בתורים המובילים לעמדת ה"התייצבומט" (העמדה הממוחשבת שמיידעת את המתייצבים אם יש עבורם הצעות עבודה). חלק מהנשים מגיעות עם עגלות, חלקן מאופרות ומצוידות בנעלי עקב - בדרך למקום אחר, וחלקן פשוט מגיעות כדי להעביר בלשכה קצת מהזמן הפנוי הרב שיש להן. רבות מהנשים סירבו להתראיין לכתבה, אולי בגלל הבושה, או החשש שראיון לעיתון יקשה עליהן למצוא עבודה בהמשך.

תפקידים שקל לקצץ

הנשים שהסכימו להתראיין תיארו את שוק התעסוקה הישראלי כמכוער למדי. נראה כי אף על פי שרוב פיטורי הנשים נעשה על רקע אובייקטיבי - עניין מקצועי או קשיים שהחברה נקלעה אליהם - בולטת הנטייה לקצץ דווקא בתפקידים בעלי אוריינטציה נשית גבוהה.

עינת (41) פוטרה בחודש אפריל השנה לאחר ששימשה כסמנכ"לית משאבי אנוש בחברת תוכנה גדולה. היא חותמת אבטלה בלשכת התעסוקה כבר כחמישה חודשים, מאז יוני. עינת מרגישה כי פוטרה על רקע מגדרי: "בחברה החליטו לקצץ בהוצאות בעקבות המשבר הכלכלי. תחום השיווק נחשב לתחום שקל לקצץ בו. זה תפקיד שרוב האנשים שעוסקים בו הן נשים. הפיטורים נבעו מהסתכלות שגויה על תחום משאבי האנוש - ככזה שבצוק העתים אפשר לקצץ ולפגוע בו".

עינת מספרת כי פיטוריה היו חלק מתוכניות העבודה של החברה לשנת 2009, אך כי לא היה בסיס פיטורים רחב בחברה. "במקומי הביאו מישהי זוטרה, שעולה לחברה חצי מהעלות שלי. פשוט הכפיפו אותה לאחד הסמנכ"לים - זה מעיד על התפיסה של התחום בחברה כלא חשוב".

שרית שי (42) עבדה כסוכנת מכירות של שטחי פרסום באינטרנט. היא מספרת כי סביבת העבודה בחברה שבה עבדה כללה רוב נשי מובהק, מה שהקל על המעסיקים לנצל את העובדים: "התפקיד שלי כלל מכירות בשטח - לאתר לקוחות, לדפוק להם על הדלת ולשכנע אותם לפרסם אצלנו. שכר העבודה הורכב משכר בסיס ובונוסים - על כל מספר מוגדר של עסקאות היינו אמורות לקבל אחוזים מהמכירות. היה קשה מאוד להגיע לבונוסים, כי היעדים שהוצבו היו גבוהים מדי". לדברי שי, "במחלקה שלנו היו רק שניים־שלושה גברים, ולכן התנאים שלנו הורעו בהדרגה. בהתחלה קיבלנו משכורת שנעה סביב 6,000 שקל נטו בחודש ובונוסים, ואז פתאום באו ואמרו לנו שמשנים את התוכנית - וששכר הבסיס הוא 3,500 שקל. כשחותמים בלשכת התעסוקה מקבלים יותר מ־3,500 שקל בחודש, ולמרות זאת נשארתי בחברה. אחר כך הם הציבו תנאי שלפיו רק מי שיש לו רכב פרטי יכול להישאר בחברה. במקרה היחיד שהיה לו רכב במחלקה הוא הגבר, ולא הנשים. בחודש יוני פוטרתי, ומאז אני חותמת אבטלה ומחפשת עבודה בתחום".

שרית גבאי (28) הגיעה ללשכת התעסוקה לאחר שפוטרה מעבודתה כתקציבאית במשרד פרסום. גבאי מספרת כי פוטרה על רקע אישי, אבל היא מרגישה כי התחום שהועסקה בו מתאפיין בניצול עקב היותו תחום נשי: "זה נשמע כמו תחום זוהר, אבל בפועל מדובר בעבודה קשה, שדורשת הרבה דברים מעבר לכישורים - למשל יכולת 'ללקק'. התקציבאיות במשרדי הפרסום הן בדרך כלל נשים - לא תראי הרבה גברים בתפקיד הזה. בסך הכל מדובר בתפקיד בעל פן אדמיניסטרטיבי־פקידותי חזק. הגברים ממלאים תפקידים יותר ניהוליים, ובחורה צריכה להתחיל מלמטה. אם יש לה הרבה מזל, כישרון ויכולת להשקיע המון שעות, היא תוכל להתקדם".

לדברי יו"ר נעמת טליה לבני, תחושותיהן של הנשים שהתראיינו לא מנותקות מהמציאות: "בשעת משבר כלכלי, התפקידים הראשונים שמצמצמים בהם הם התפקידים בדרגים הנמוכים. הבכירים, שהם רובם גברים, שומרים על עצמם. כיום רק ב־25% מהתפקידים הבכירים בשוק מועסקות נשים, והתפקידים הזוטרים יותר הם שמזוהים עם אוכלוסייה נשית".

לדבריה, "עובדת מן השורה בצוות פיתוח, למשל, תפוטר לפני שיפוטר מנהל הפרויקט". לבני מסבירה: "אחת הסיבות לתופעה היא שבשוק של היום נשים עדיין נתפסות כמביאות משכורת שנייה הביתה, אף שזה לא נכון - היום שתי המשכורות הן ראשונות, כי אם למשפחה אין שתי משכורות, הסיכויים שלה להיות מתחת לקו העוני גדלים".

ד"ר אורנה ברי, לשעבר המדענית הראשית והיום שותפה בקרן ג'מיני, מסכימה עם ההנחה של לבני. לדבריה, "עדיין יש תפיסה שלפיה הכנסת הנשים היא ההכנסה השנייה במשפחה. תפיסת התעסוקה הנשית היא ששילוב נשים בחברה הוא אופציונלי. לכן כששוקלים לפטר, מניחים שהגבר הוא המפרנס העיקרי". לדברי ברי, "יו"ר של חברה שבה מכהנת מנכ"לית אשה הודה בפניי כי אם עליו לבחור בין העסקת גבר להעסקת אשה עם אותם נתונים, הוא יעדיף את הגבר. זאת משום שלדעתו, הנאמנות המקצועית של הגבר יותר גבוהה. בפועל זה בדיוק ההפך - נשים בדרך כלל נאמנות יותר למקום העבודה".

גם יו"ר מנפאואר ישראל דליה נרקיס מאמינה כי הפגיעה בנשים נובעת מהתפקידים שאותם הן תופסות במשק: “אם היה משבר חזק בשוק הפיננסים ובהייטק, מתחילים אחריו פיטורים דווקא בחברות שנותנות שירותים, כי אנשים קונים פחות בגדים, מקבלים פחות שירותי יופי וטיפוח, ובענפים אלו עובדות בעיקר נשים. נשים גם עובדות בהרבה תפקידי עזר - מזכירות ופקידות, ואלו תפקידי לוקסוס בימים של משבר". לדברי נרקיס, ענף נוסף שנפגע מאוד הוא ענף משאבי האנוש. "ארגונים רבים נמצאים בתהליך צמצום ולא מגייסים עובדים. לכן צריך פחות אנשים במחלקות משאבי אנוש, שבהן מוצאים הרבה נשים".

אולם יש גם מי שלא מסכימות לקביעה כי התפקידים הנשיים הן זוטרים ולכן נשים מפוטרות קודם. רונית מצליח הגיעה ללשכת התעסוקה לאחר ששימשה עוזרת מנכ"ל בחברת אאוטסמארט. לטענתה, אף שהחברה נקלעה לקשיים כבר לפני חודשים רבים, המשרה שלה היתה בין האחרונות שקוצצו: "פיטרו אותי בחודש אוקטובר, לאחר שבמשך חצי שנה החברה היתה עמוק בתוך המשבר. בימים היפים לפני המשבר החברה כללה 50 עובדים. בתקופת המשבר התקצצנו ל־20 עובדים, ולאחרונה היה עוד גל פיטורים של שבעה אנשים, ואני ביניהם. עכשיו פורסם כי החברה נמכרה לחברה אחרת (ווקלטק - ה"ק). התפקיד שלי, אף על פי שהוא נשי בהגדרה, קוצץ בין האחרונים, כי זה תפקיד שאי אפשר בלעדיו".

"במלחמת הישרדות"

אורך התור להתייצבומט משתנה משעה לשעה. בשעות הלחץ משתרכים תורים גדולים לאורך הקומה, אך יש גם שעות שבהן העמדות ריקות. מי שמגיע מניח את האצבע על הצג לשם זיהוי, ובתוך חצי דקה הוא כבר בחוץ, בדרך לעוד יום של חיפוש עבודה.

חלק מהנשים סיפרו כי המצב בשוק התעסוקה על סף התאוששות, וחלקן עדיין נשמעו פסימיות. רונית מצליח סיפרה כי היא אופטימית לגבי סיכוייה למצוא עבודה חדשה: "בחודש הראשון שאחרי הפיטורים היתה תקופת חגים, ולא היה ממש עם מי לדבר, אבל בשבוע־שבועיים האחרונים השוק מתעורר. כל יום אני מקבלת שתי שיחות טלפון מחברות השמה שמציעות לי תפקיד. אני מרגישה שתפקיד מנהלת אדמיניסטרטיבית הוא תפקיד מבוקש, ואני מאמינה שאמצא עבודה בקרוב".

עינת מספרת כי היום, לאחר יותר מחצי שנה של אבטלה, היא על סף מציאת עבודה חדשה: "זה לקח הרבה זמן, ועברתי תקופה לא קלה. היו שלבים של ייאוש שבהם חששתי שהסיכויים שלי למצוא עבודה חדשה קלושים. התחלתי לאכול את החסכונות של הפנסיה שלי, אבל היום אני על סף התחלה של עבודה חדשה, שנראית טובה יותר מהקודמת. אני מרגישה שאם עברתי את התקופה הזו - הכל קטן עליי".

שרית גבאי, לעומתן, עדיין חוששת: "אני מרגישה כמו במלחמת הישרדות. בכל ראיון עבודה יש תורים ארוכים של מועמדים, ואני שוקלת לעזוב את תחום הפרסום. לא מזמן הייתי בראיון למשרד גדול, והמראיינת אמרה לי שאני רק בתחילת דרכי, וזאת אף על פי שיש מאחוריי ארבע שנות ניסיון ואני קרובה לסיום התואר השני. היא הציעה לי משכורת של 5,000 שקל, אף שזו עבודה של שעות ארוכות". גבאי מציינת כי למרות הכל היא לא לוקחת את הראיונות באופן אישי: "אני יודעת שיש לי ניסיון והשכלה, ובסוף אני אמצא עבודה".

שרית שי מספרת כי הגיעה למצב שבו תיקח כל עבודה שתוצע לה: "בעוד חודש אני מסיימת את דמי האבטלה, ואני לא יודעת מה לעשות. אני מתחילה כל בוקר בשליחת קורות חיים לכל מקום. יש לי ניסיון של 15 שנים במכירות, יש לי מוטיבציה ואני לא מפחדת ללמוד דברים חדשים, ולמרות כל זה עדיין מציעים לי 'משרות אם' שבהן יש שכר נמוך יותר. אני לא מבינה למה מציעים לי משרות כאלה. הם מניחים שאם אני בת 42 בוודאי יש לי ילדים, ואם לא - ארצה להיכנס להיריון, וזה לא המצב. אני לא צריכה משרת אם - אני רווקה ויכולה לעבוד כל יום מ־6 בבוקר ועד 12 בלילה".

טליה לבני מזדהה עם המצב שמתארות הנשים. לדבריה, "עדיין יש אלינו המון פניות של נשים בהיריון שמפלים אותן ומפטרים אותן מכל מיני סיבות, אף שזה נוגד את החוק. אני יכולה רק להיות מופתעת שאחרי כל כך הרבה שנים עדיין לא ברור שכוח העבודה הנשי חשוב למשק. הייתי מצפה מהמשרדים הממשלתיים לנקוט צעדים לעידוד תעסוקת נשים - להורות על חינוך חינם לגיל הרך, ולתמרץ מעסיקים לשלב במעגל העבודה נשים מבוגרות מעל גיל 55. אני שמעתי את מומחה הכלכלה פרופ' נוריאל רוביני אומר שהצריכה במשק לא תעלה בקרוב, ולכן אני לא צופה שתהיה עצירה באבטלה - אלא אם יינקטו צעדים לייצר תמריצים שיעודדו העסקת נשים".

תגיות

19 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

19.
ל14 ו17
נפוח היא מילה בעברית-אני מבין שאין לך בגרות בלשון. אני מבין גם שיש לך רגשי נחיתות בתור מזכירה במשרד עו"ד שמרוויחה 4000 בחודש. תמשיכי לחיות בסרט- אני ואת לא באותה ליגה,את רחוקה ממני שנות אור.יש לך אטריבוטים של מזכירה וכזאת תישארי(מצטער שהכבדתי עם המילה אטריבוטים,פתחי מילון). 17- את נשמעת לי בחורה מקסימה ורגישה באמת.נכון שלפעמים יש חוסר צדק אבל אי אפשר תמיד להסתכל על הכל בפריזמה מגדרית.גם גברים לפעמים מנוצלים\מפוטרים\סובלים מחוסר צדק. אני מאחל לך מכל הלב שתצליחי כי את נשמעת אחת שמגיע לה(:
עשיר , צפון תל אביב  |  25.11.09
17.
עשיר יקר - החיים הם בתחום האפור
עשיר יקר, ראשית, שמחה בעושרך. בכל הכנות. שנית, אני אישה צעירה ומשכילה, בעלת תואר דוקטור, עבדתי קשה להשיגו, במו ידיי ומוחי, ללא עזרה כלכלית מאף אחד. עבדתי כל חיי קשה, ללא ציפיות מגבר שיכלכל אותי. כמי שמאמינה בשוויון זכויות וחובות אמיתיים. נאה דורשת, נאה מקיימת. עבורי בן זוג הינו חבר לחיים ולא כספומט. לצערי הרב, נסגרה החברה בה עבדתי וכעת המצב אינו פשוט. אני מפרנסת יחידה של שני ילדים ולמרות המצב אינני מחפשת ספונסר. כן - אני אישה משכילה עם רקורד מרשים, מובטלת, מפרנסת יחידה ועדיין מאמינה בעצמי ובעבודה קשה. החיים הם בתחום האפור. מציעה לך לשקול להיות מעט יותר סלחני עם נשים ואולי עם עצמך? חזק ואמץ!
נוגה , השרון  |  23.11.09
15.
כל סיפור על אבטלה הוא קשה אבל נשים עם ילדים קטנים בבית יקחו את זה יותר קל
במשפחה שיכולה להסתדר ללא משכורתה של האישה ושיש בה ילדים, אם האישה תשאר בבית היא עדיין תשאב סיפוק רב מגידול הילדים ותמלא את יומה בטיפול במשפחה. גם מבחינת הסביבה היא תוכל להגיד שבחרה להקדיש את השנים שהילדים עדיין קטנים למשפחה וכולם יגידו שזה נהדר שהיא יכולה. אפילו בעתיד כשתסביר את ה"חור" בקורות החיים כשנים הכי יפות עם הילדים שלא רצתה לפספס, זה לא יראה כבעייתי לחברה שתעסיק אותה, אולי אפילו ההיפך. גבר לעומת זאת - אחרי שבוע בבית מיצה את כל העסק, הוא וכל הסביבה שלו רואים בו כשלון כי אינו יכול לפרנס את משפחתו, ואם יגיד למעסיק עתידי שהחליט "לגדל את הילדים" או שיחשבו שהוא משקר או שיחשבו שהוא קצת דפוק. אולי תחשבו שאני שוביניסט אבל הלוואי שזה היה אחרת כי הלחץ על גברים בסיטואציה של אבטלה הוא יותר גדול.
מובטל טרי , צריך עבודה דחוף  |  22.11.09
לכל התגובות