דו"ח טכנולוגי: ויקיפדיה מתמסדת - ודועכת

"חוכמת ההמונים" או דיוק?

ויקיפדיה היא ללא ספק אחד הפרויקטים המצליחים של העשור האחרון: מכלום, היא הפכה לאנציקלופדיה הראשונה שאנשים בודקים. ההצלחה הזו, בתורה, זרעה את זרעי החורבן: מהאנציקלופדיה המובילה בעולם, אחד המקורות החשובים ביותר למידע, דורשים דיוק. הערך הזה התנגש ישירות עם ערך אחר של ויקיפדיה: פתיחות והתפיסה שכל אחד יכול לערוך.

העולם מלא ונדליסטים, ו-וויקיפדיה נפלה להם קורבן פעם אחר פעם, וכל נפילה היתה מכה לאמינותה. בתחילת השנה, הוחלט על החמרת הקריטריונים: כל אחד יוכל לערוך – אבל העריכה לא תיכנס לתוקפה עד שתאושר על ידי עורך מוסמך מטעם ויקיפדיה.

התוצאה היתה דרמטית: בעוד שבשנים הקודמות מספר המשתמשים בוויקיפדיה צמח ללא הרף, בשלושת החודשים הראשונים של 2009, כמעט 50 אלף עורכים נטשו את הגרסה האנגלית של ויקיפדיה – בהשוואה לכ-4,900 נוטשים ברבעון הראשון של 2008. כך עולה ממחקרו של פליפה אורטגה, שמנתח את המידע בוויקיפדיה.

ויקיפדיה, אמרו את זה קודם, לפני, הופכת ליותר ויותר תאגידית. בהתאם, היא מאבדת את רוח הגרילה שלה. יותר ויותר היא דומה לאנציקלופדיות ששאפה להחליף – אתם יודעים, ההיררכיות המחניקות האלה שבודקות כל מלה לפני שהן מפרסמות אותה.

וזה אולי רע לעורכים מתחילים ולאנשים שאין להם כוח למלחמות ביורוקרטיות, אבל כנראה שזה די טוב לכל השאר. מן הראוי לציין שבוויקיפדיה טוענים שחלק ניכר מהנטישה נובע מכך שכבר יש בה 13 מיליון ערכים ושלאנשים לא נשאר כל כך על מה לכתוב. איכשהו, זה נשמע קלוש.

האח הגדול שולח לך SMS

במהלך ההתקוממות האיראנית בקיץ, הטכנולוגיה הסלולרית – במיוחד עדכוני טוויטר באמצעות סלולר – שימשו כלי ארגוני בעל חשיבות. המשטר הבחין בכך, ואחד הדברים הראשונים שהוא עשה היה סגירה כמעט הרמטית של הרשתות הסלולריות, והוא שיבש ככל יכולתו את שירותי ה-SMS.

כמעט חצי שנה חלפה, והתמונה התהפכה על פניה. הבלוגוספירה הפרסית מדווחת שהמשטר משתמש בהודעות SMS כאמצעי חדש לטרור.אחד הבלוגים פרסם תמונה של הודעת SMS שנשלחה, כנראה מאחת מזרועות הבטחון, בזו הלשון: "אזרח נכבד, בהתבסס על המידע שברשותנו, נראה שאתה תחת השפעה של התעמולה האנטי-בטחונית של התקשורת הזרה. במידה ותהיה מעורב בהפגנה בלתי חוקית כלשהי, או תיצור קשר עם התקשורת הזרה...". כאן נקטע הצילום, אבל ממקורות אחרים עולה שמדובר בהודעה נפוצה, שהמשכה הוא "...תיחשב לפושע על פי מספר סעיפים של החוק האיסלמי, ותיענש בהתאם."  

 או, כפי שמישהו עם שם בנוסח לאקי המצולק, היה אומר את זה, "אנחנו יודעים איפה אתה גר ולאיזה בית ספר הילדים שלך הולכים". אין כמו מדינת משטרה שמודיעה לך, ישירות לסלולר, שהיא לא מרוצה מההתנהגות שלך. זה כנראה חוסך בביקורים במרתפי העינויים, ומגביר את האימה מפני המשטרה החשאית, שידה בכל ויד כל בה.

מתאמן להרוג בלחיצת כפתור/חיית אדם, גלדיאטור

שתי קבוצות זכויות אדם שוויצריות – Trial ו-Juventatum – ערכו מחקר על כ-20 משחקי מלחמה, שהמשפט הזה של מאיר אריאל (מתוך "חיית הברזל", אולי השיר הכי אנטי-טכנולוגי שלו), מהדהד בו.  

החוקרים החליטו לבחון דווקא משחקים, משום שהם במהותם אינטראקטיביים; בניגוד לסרטים או ספרים, שהם פסיביים, השחקן הוא זה שמחליט אם לבצע פשעי מלחמה או לא. התוצאות של המחקר, כצפוי, עגומות למדי.  

לדברי החוקרים, אף שכמה משחקים מענישים שחקנים המבצעים פשעי מלחמה ומאלצים אותם לבצע הבחנה בין אוכלוסיה מותרת לפגיעה ובין אוכלוסיה מוגנת, ברוב המשחקים אין הבחנה כזו, וניתן לבצע שלל פשעי מלחמה, בכלל זה רצח שבויים ועינויים.

אף שרוב שחקני המחשב לא יהיו חיילים ולא תהיה להם, כנראה, הזדמנות לבצע את המעשים הללו בשטח, החוקרים מתריעים שהגישה הזלזלנית לחיי אדם משפיעה על האופן שבו אנשים חושבים על מלחמה ועל תפקידם של חיילים. כלומר, הם נוטים לאמץ את צורת החשיבה של הפושעים: לא היתה ברירה, אלו היו פקודות, לא יכולנו להבדיל ביניהם, וכן הלאה.

יצרני המשחקים, מצידם, נסוגים לעמדה השחוקה והמוכרת של "זה רק משחק". אם להחמיר איתם, הם אומרים שהיצירה שלהם, משוש ליבם, היא בעצם פנטזיה ריקה, חסרת כל השפעה על העולם המציאותי. אם להקל, הם בסך הכל רוצים לחזור הביתה בשלום עם המשכורת. והתירוץ הזה נשמע מוכר באופן חשוד מאיפשהו.

קצרצרים

אימפריה שאף פעם לא די לה: ענקית הפרסום גוגלהודיעה אתמול (ב') על רכישת חברת ההזנק Teracent, שמתמחה במודעות תצוגה עם שטיק: הן יכולות להתאים את עצמן בצורה מוגבלת למשתמש. למשל, אם הן יודעות היכן הוא שורץ – לגמרי במקרה, לגוגל יש שירות כזה – הן יכולות להציג לו פרסומת של חנות הקרובה למקום מרבצו.

המקרה המתועד הראשון של אדם שנעצר בשל אי שימוש בטוויטר: אספסוף של כרוכיות צווח בחוסר משמעת מוחלט מחוץ למקום הופעתו של איזה אלילון נוער. המשטרה המקומית ניסתה לפזר את האספסוף בהצלחה מוגבלת בלבד, וביאושה תפסה בכיר בחברת ההקלטות של האלילון, ודרשה ממנו לשלוח הודעת טוויטר שתקרא להמון להתפזר. הבכיר סירב – בהתחשב במה שהלך שם (יש וידאו) אני לא באמת מאשים אותו – ומצא את עצמו במעצר משום שהמשטרה המקומית טענה שהוא היה שותף לסיכון חיים. למרבה המבוכה, מסתבר שההאלילון עצמו דווקא שלח קריאות התפזרות בטוויטר למעריצותיו, ללא הצלחה ניכרת.

במסגרת התנערותה של החברה האנושית ממחויבותה לקשישים שבה, הפעילה אוניברסיטה בניו זילנד רובוט שתפקידו לתקשר עם קשישים בבית אבות באוקלנד, למדוד להם לחץ דם, להזכיר להם לקחת תרופות ובאופן כללי לצמצם את המגע האנושי איתם. באוניברסיטה מסבירים שמדובר בניסוי בן שלוש שנים, שבודק את אופן התגובה של קשישים לרובוטים. מבדיקות ראשוניות עולה שהקשישים לא רוצים שהרובטים יקחו על עצמם מטלות כמו מתן עצות רפואיות והשאת חוות דעת על מצבם הרגשי, אבל מוכנים להעביר להם מטלות פשוטות יותר, כמו נקיון וצלצול לרופא בעת מצוקה.

מאיץ החלקיקים החדש בשווייץ, ה-Large Hadron Collider, סיים פרק זמן ארוך מאד של תקלות, חלקן מביכות (הציפור והבאגט), שגרמו לטלסקופ החלל האומלל האבל להיראות כמו הצלחה פנומנלית: אתמול הוא התחיל סוף סוף לעבוד ברצינות. נמסר שהוא גרם לקרני פרוטונים להתחכך אלה באלה. נראה שנגמר הבידור הזול ומתחילה העבודה המדעית המשעממת.

נוסטלגייט...אה, לא, לא באמת: איביי הורידה במהירות הצעת מכירה לחלקי גופה של הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני, ביניהם חלקי מוח. נכדתו של הרודן, אלסנדרה מוסוליני – שבנתה קריירה מקרטעת על זכרונות מהתקופה שבה הרכבות יצאו בזמן למחנות המעצר – מחתה על כך בתוקף. ככל הנראה, חלקי הגופה נגנבו מבית החולים שבו בוצע ניתוח לאחר המוות באיל דוצ'ה. סיבת המוות היתה הרעלת עופרת – שני קליעים בחזה. בית החולים מכחיש מכל וכל את מעשה הנבלה המיוחס לו ואומר שהשמיד את כל חלקי הגופה של מוסוליני שהיו ברשותו ב-1947.

· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" 

 · ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"