אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
איך תשפיע הקריסה של דובאי על הספורט?

איך תשפיע הקריסה של דובאי על הספורט?

השיח' בן ראשיד אל־מקטום השתמש בספורט ובחסויות ספורט כדי למשוך תשומת לב לדובאי. חבל רק שהוא לא למד את הלקח האמיתי מעולם הספורט: מה שבונים מהר, נופל מהר

01.12.2009, 09:18 | אסף רותם

ץקרוס או לא תקרוס? האם ההשפעות כבר ניכרות או שהן כבר ספקולטיביות? "הנפילה" של קרן דובאי העולמית תשפיע מן הסתם גם על עולם הספורט, וחבל שראש המדינה, חובב ספורט אמיתי, לא למד מעט מהלקחים שניתן ללמוד מהעולם הזה. אחרי הכל, זהו עולם שבו קל לראות מי מנצח ומי מפסיד, ובעיקר מי מפסיד כאשר הוא מהמר שיוכל לנצח היכן שאחרים מעולם לא הצליחו.

תזכורת בזק: ביום חמישי הודיעה קרן דובאי העולמית כי היא מבקשת לדחות בחצי שנה תשלום של 3.5 מיליארד דולר, שמאחוריו עומד חוב של 60–80 מיליארד דולר. הבקשה הזו היכתה בהלם את החוגים הבנקאיים באירופה שהחלו להביע חשש בנוגע ליכולותיה הפיננסיות של האמירות.

דובאי. בניית עיר ובניית קבוצה זה דומה, צילום: בלומברג דובאי. בניית עיר ובניית קבוצה זה דומה | צילום: בלומברג דובאי. בניית עיר ובניית קבוצה זה דומה, צילום: בלומברג

עוד אוליגרך שנכשל

החזון של דובאי נבע מראשו של אדם אחד, השיח' מוחמד בן ראשיד אל־מקטום, שליט הנסיכות. בחזונו ראה השיח' צמיחה אדירה ומואצת, הנשענת על פיתוח אדיר של ערים נוצצות באמצע המדבר, באמצעות יבוא תושבים זרים, כוח עבודה זר ומימון זר.

נו, אז מה הקשר לספורט? נסו את ההקבלה הפשוטה לבעלות על קבוצות. כמה פעמים בעולם כבר ראיתם את השיח' התורן — לרוב שיח' רוסי, קרי אוליגרך — מגיע אל קבוצה ומתחיל לפזר סכומי עתק בבניית סגל שנכשל בכל מטרותיו? זה קרה במקומות רבים. ביוון בכדורסל של שנות התשעים; בכדורגל זה קרה בצ'לסי (דווקא אחד הניסויים המוצלחים של בנייה מואצת); במנצ'סטר סיטי זה קורה עכשיו; זה נכשל בפורטסמות'; ומובן שזה נכשל גם בבית"ר ירושלים. וזה קורה כי כמו בפיתוח של ערים, כך גם בפיתוח קבוצת ספורט, לקצב יש חשיבות גדולה.

אמנם ניתן לבנות כיום ערי ענק במהירות גדולה, אך לאכלס אותן ולהפוך אותן למקום אטרקטיבי לוקח זמן. אנשים שכבר גרים בעיר צריכים לדבר עם מכריהם כדי לשכנע אותם לעבור. אחרים צריכים לחכות לרגע הנכון לעבור. ובהיקף האמור של הבנייה בדובאי, דברים אלה לוקחים שנים.

וכך זה פועל גם בקבוצות הכוכבים שמועמדות בן לילה. הסגל צריך לבנות כימיה פנימית והיררכיה שעובדת. יש התאמות בהתאם לתוצאות: רכישה של שחקן מבוגר שעוזר לנהל את הדברים על המגרש, או איזה כוכב שיש לזרוק אותו בשביל הלקח לאחרים. הדברים הללו לוקחים זמן, בדרך כלל שנתיים עד שלוש. ומובן שתמיד יש למציאות נטייה להתפרץ ולטרוף את הקלפים. הכסף נגמר, או שהאוליגרך נרדף על ידי הממשלה, או שסיפור הלבנת הון מתפרץ וגודע את הניסוי ממש רגע לפני שההצלחה פורצת.

ויש קשר אחר, אולי ברור יותר, לספורט. לא סתם השקיע השיח' מקטום סכומי עתק בפיתוח מתקני ספורט. ספורט תמיד מושך תשומת לב ומהווה דרך מהירה אל לב ההמונים. ואם השיח' רצה להגיע אל האליטה העולמית ולמשוך אותה אל הפרויקטים היוקרתיים שהוא מקים בכל פינה בנסיכות שלו, כך עשה: כוכבי ספורט בריטיים רכשו קרקעות באי המלאכותי שבונה הנסיכות בים הערבי — הימור כשלעצמו, כנגד איתני הטבע — וכעת יש הטוענים כי יפסידו "מיליונים" על ירידת ערך ההשקעה. בין השמות המוכרים: מייקל אואן ודיוויד בקהאם.

המלך של האצולה

השיח' הוא מהשמות הבולטים באחד מענפי הספורט הפופולריים בקרב אצולת הממון בעולם — רכיבת סוסים. הוא רכש את חוות ג'ונהבל היוקרתית שבלקסינגטון ב־2001, ומאז השקיע עשרות מיליוני דולרים בגידול וברכישת סוסי וסוסות הרבעה. ב־2007 קבע שיא כאשר שילם 10.5 מיליון דולר על סוסה אחת. הוא עצמו, אגב, רוכב סוסים בתחרויות של רכיבה ארוכה, ואשתו, הנסיכה האיה מירדן, היא נשיאת איחוד הרכיבה (equestrian) הבינלאומי. רכיבת סוסים היא אחד מענפי הספורט הבולטים בהימורים, מכיוון שהוא מציג תחרות פשוטה, החוקים קלים והניצחון ברור. וכאמור, התרבות של תחרות יתר גולשת גם לאספקטים אחרים, שמעבר לאצטדיון.

ולקח קטן על תזמון

ואולי יש כאן גם לקח מעט יותר גדול, הקשור לתזמון, שכן בכל זאת עונת החגים מטילה את רוחה על השווקים. בדיוק בימים אלה אנחנו בעיצומה של עונת הקניות באמריקה, וגם עליה, כמובן, מהמרים בבורסות. וכך, גם הספורט משועבד כדי לקדם את הצרכנות והערכות האנליסטים. ואף שבאמריקה לא נהוג לשחק בבורסה בחגים, דווקא אז יש מחזור שלם של פוטבול, עסק של 7 מיליארד דולר כזכור, מלך מלכי תרבות צריכת היתר. והאמריקאים יעשו את דרכם לאצטדיון, ישלמו על כרטיס כ־70 דולר לאדם, וישלמו עוד כ־20 דולר על חניה, ואז ירכשו בעוד כמה עשרות דולרים מרצ'נדייז שהם לא צריכים, ואז יוציאו עוד כשמונה דולרים על בירה עם טעם של שתן, ואז עוד חמישה על נקניקייה שהורגת אותם, ואז יישבו בקור הנורא לצפות במשחק.

ובמשרדיהם הרחוקים האנליסטים ממציאים הערכות על צריכת האמריקאים באותו יום שישי שחור, כאילו לזו יש איזושהי השפעה או יכולת ניבוי. שהרי ניחושים אלה נערכים בנובמבר, זמן רב לאחר שהחברות עצמן ביצעו את הזמנות המלאי שלהן לתקופת הטירוף. וכמו בכל מקום אחר בשוק ההון, גם כאן רוב ההערכות הן תמיד הערכות יתר. כי בתקופת החגים אנחנו נוטים להמר נגד המציאות היומיומית. לרגע דברים נראים טוב יותר, ואנחנו מיד מסיקים מכך על עתיד בהיר.

והבעיה של דובאי היא שעבור השיח' שלה כל יום היה חג. וקל להאמין שאתה מעל המציאות כאשר אתה מבלה את ימיך בחגיגה אינסופית עם שועי עולם או על מגרש הספורט. אבל השבוע למד הוא וכל מי שהקשיב לו בפה פעור שקשה מאוד להמר נגד המציאות. היא תמיד תנצח, ותמיד אתה תרגיש שהיית קרוב מרחק שערה מהניצחון שלך כשזה קרה.

 

 ההשקעות של דובאי בספורט 

 

4 מיליארד דולר

ההשקעה שהוכרזה בעיר הספורט של דובאי

460 מיליון דולר

השקעה בהבאת מסלול פורמולה 1

1.3 מיליארד דולר

 מסלול מירוצי סוסים במיידן — 1.3 מיליארד דולר (בוטל חוזה בנייה והוא תקוע)

 50 מיליון דולר

חסות של לייז'רקורפ (חברת הבנייה הממשלתית למתקני פנאי) על הסבב האירופי בגולף

25 מיליון דולר

הסכם החסות של אמירייטס איירליינס עם אליפות העולם ברוגבי

10 מיליון דולר

שווי הסכם החסות עם ארסנל מהפרמיירליג

10.5 מיליון דולר

שווי הסכם חסות עם המבורג מהבונדסליגה

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות