בלי צמיחה אין חיסכון פנסיוני

עיינתי הבוקר בגיליון כלכליסט של 10 בדצמבר 2008 - זה הגיליון שבו דיווחנו על הוועידה לחסכון פנסיוני לפני שנה. הוועידה הקודמת נערכה קצת אחרי שהעולם הפיננסי התרסק, אצלנו - ממשלת אולמרט סיימה את דרכה, ועמדנו לפני מערכת בחירות סוערת, המשק הישראלי חטף מכה, וכמובן גם החסכון הפנסיוני נפגע קשה. במרכז הדיון עמדה שאלת רשת הביטחון. עופר עיני הבטיח כאן לא להשבית את המשק, אבל שלח עקיצה בלתי נשכחת לשר האוצר רוני בר-און. עיני הזכיר על הבמה הזו שרוני בר-און הוא אמנם הריבון, אבל לא ריבונו של עולם.

שנה חלפה. כדור הארץ המשיך להסתובב. ונשארנו בחיים. הממשלה התחלפה, יש ראש ממשלה חדש-ישן, יש שר אוצר חדש, ורק עופר עיני נשאר עופר עיני. מי בכלל זוכר אילו חורים היו ברשת הביטחון. קופות הגמל וקופות החסכון החזירו למשקיעים, ולעצמם, את הצבע בלחיים. 2009 מחקה כמעט את הפסדי 2008, ובכל זאת – אנחנו הרי לא ממש רגועים.

אפשר להתווכח כמובן איך ניצלנו מקריסה, או מי הציל אותנו מקריסה. ראש הממשלה ושר האוצר אומרים שהכלכלה הישראלית ניצלה בזכות ההחלטות הנכונות שלהם. יש מי שנותן קרדיט לנגיד בנק ישראל ויש כלכלנים שמסבירים שהחבילות הענקיות של תמריצים ממשלתיים שאוששו את השווקים ברחבי העולם הן הגורם הקריטי שהשפיע לטובה גם על המשק הישראלי. בכל מקרה, מותר אולי לומר בזהירות שהיציבות היחסית בישראל קשורה גם לעובדה שקברניטי המשק לא עשו טעויות חמורות במיוחד בשנה האחרונה. ואני מניח שזה סוג של מחמאה.

אבל כידוע עיתונאים לא נותנים מחמאות בקלות. אז למען הסדר הטוב, אני מבקש להוסיף שהמחמאה היא בעירבון מוגבל. למה עירבון מוגבל? כי המבחנים האמיתיים של המשק הישראלי עדיין לפנינו. לקנות מיליארדי דולרים כדי להציל את הייצוא הישראלי, זה אולי האקמול היחיד שהיה אפקטיבי במשך כמה חודשים, אבל זה בוודאי פתרון של טווח קצר. השאלה היא לא רק אילו טעויות הממשלה לא עשתה, אלא גם מה הממשלה עושה כדי שבעוד שנה, כשניפגש כאן שוב, מצבנו יהיה טוב יותר.

אני לא רוצה לעשות כאן רשימת מכולת ארוכה של האתגרים הכלכליים. הרשימה ידועה לכל מי שיושב כאן באולם. בקיצור נמרץ - צריך לדאוג לתעשייה הישראלית בכלל, ולייצוא הישראלי בפרט, ובוודאי להעניק תשומת לב מיוחדת להייטק הישראלי. והיו דיבורים על תשתיות, אבל בינתיים הכול דיבורים. סימני הצמיחה עדיין חלשים, מגומגמים. האבטלה שהרימה ראש עדיין מרסקת משפחות ומאיימת על החברה הישראלית. והפערים מפוררים את הלכידות הלאומית.

כל אלה נוגעים אם לא קודחים ממש בליבת הנושא של הוועידה שלנו היום. אי אפשר להבטיח את החיסכון הפנסיוני במשק לא צומח. ואין סיכוי לחסכון פנסיוני בחברה מוכת אבטלה ועוני. לפעמים, המומחים ואנשי המקצוע שוכחים את האמת הפשוטה הזו.