דו"ח טכנולוגי: גוגל מתחילה להתקפל

כן, טוב, נו, בעצם שתינו את דמכם

תחת לחץ כבד - יותר ויותר עיתונים סוגרים את התוכן שלהם מאחורי חומת אש, ומרדוק זומם להשאיר אותה בלי תוכן שמושך מפרסמים - הודיעה אתמול (ג') גוגל שהיא מוציאה את הקשית שלה מגרונם של העיתונים.

מעתה יוכלו המפרסמים לקבוע כמה ידיעות שלהם יוכל לראות משתמש גוגל ניוז מדי יום. עד להחלטה האחרונה, משתמשי גוגל ניוז יכלו לשתות כמה ידיעות שהם רוצים מכל אתר חדשות. מעכשיו, אחרי ההקלקה החמישית, ימצא עצמו המשתמש מול עמוד שיבהיר לו בנימוס שאין ארוחות חינם.

המטרה היא לשכנע עיתונים להמשיך ולהתיר לגוגל לאנדקס אותם. כזכור, כשמרדוק השמיע את האיום שלו, על ניתוק אתריו מגוגל, היא הגיבה בגיחוך. כנראה שבמחשבה שניה זה לא היה כל כך מצחיק. ואלוהים יודעת שכל העסק היה רווחי מאד לגוגל: מחקר חדש קובע שבמהלך תקופת בדיקה של 30 יום, 75,000 אתרי רשת "השתמשו מחדש" בידיעות חדשותיות מבלי לשלם ליוצרי התוכן הזה. הבוזזת העיקרית היתה גוגל, שגרפה 53% מהכנסות המודעות שהופיעו לצד התוכן הזה.

בחלק ניכר מהמקרים, גוגל גנבה לא יותר מ-125 מילים מהכתבה המקורית, כלומר בסך הכל את הכותרת, כותרת המשנה, והפתיח. גוגל רואה בכך "שימוש הוגן". עורכי עיתונים רואים בכך את גניבת לב הכתבה, שלאחריה רוב המשתמשים לא טורחים לקרוא את השאר. הגבלת השטיק הזה לחמישה אייטמים ביום למשתמש זו התחלה לא רעה. עכשיו רק נשאר להוריד את המספר לאפס.

הם עשו מה?

אוי. חשיפה של סטודנט צעיר - הוא שם יד על הקלטה - מעלה כמה עובדות מביכות על ההיקף של מדינת המשטרה בארה"ב, ועל היקף שיתוף הפעולה של ספקיות הסלולר איתה. מנהל יחידת המעקב האלקטרוני של ספרינט/נקסטל - והשאלה הראשונה שצריכה לעלות היא למה יש לספקית רשת יחידת מעקב אלקטרוני - העיד שבעבר, סיפקה הספקית מידע על מיקומם של משתמשיה (באמצעות מערכת האיתור המובנית בכל סלולרי) לרשויות החוק.

היא עשתה זאת, אין צורך לומר, מבלי שמישהו הציג לה צו של בית משפט שדורש שתעשה את זה. היא עשתה זאת באמצעות אתר שבנתה במיוחד עבור השושואיסטים, והיא עשתה את זה יותר משמונה מיליון פעמים.

הסטודנט, כריסטופר סוג'ויאן, מאד חרוץ: הוא הגיש שורה של בקשות לקבלת מידע (בהסתמך על חוק חופש המידע האמריקני), והוא יוצר תמונה מאד, מאד לא נעימה. רשויות החוק השתמשו לא רק בנקסטל, אלא גם עושים שימוש תכוף בספקיות רשת כדי לעקוב אחרי תעבורה ואחרי מיילים של חשודים - מבלי להטריד את מנוחתו של השופט האוטומטי.

וזה רק קצה הקרחון. כששלח סוג'ויאן בקשה מנומסת לכל סוכנויות משרד המשפטים בדרישה לדעת כמה גובות מהן החברות עבור המעקב, ואיך הן מגלגלות את המחיר הזה על הלקוחות, התוצאה היתה מספר מסמכים מרנינים. יאהו יצאה רע במיוחד - היא טענה שאם המידע יגיע לסוג'ויאן, הוא ישתמש בו כדי לבייש אותה וחברות אחרות, ו"לגרום להלם" בקרב משתמשיה. לדבריה, פרסום המידע יגרום לפגיעה בשמה הטוב, מה שיפריע לה להתחרות.

שזה כנראה נכון; סוג'ויאן כותב בבלוג שלו במפורש שמטרתו היא "לבייש" את התאגידים שפוגעים בזכות הפרטיות של המשתמש. אבל הבושה נובעת ממעשיה של יאהו, לא אלו של סוג'ויאן.

הראש הקרימינלי ממציא לנו פטנטים

הייצוא העיקרי של רוסיה הוא פשע מקוון. האנשים המוכשרים שחיים שם הצליחו לשכלל עוד קצת את אמנות ההתעלקות שלהם, והצליחו לשדרג את הדופקה. קבלו, אם תרצו ובעיקר אם לא, את החוטפה.

השטיק פשוט. אנשים רואים פרסומת למוצר שיאיץ את מהירות ההורדה שלהם. הם מורידים את התוכנה. הם מתבקשים לשלוח SMS כדי לקבל הודעת הפעלה - ועד שזה יקרה, הגלישה שלהם ברשת חסומה, משום שהם הפרו את תנאי השימוש של התוכנה.

המספר שאליו יש לשלוח את המסרון הוא, אלא מה, קו בתשלום שמבצע במשתמש תספורת נוסח לב לבייב. בקצרה, החיבור שלך לרשת נלקח כבן ערובה. בינתיים הזוועה הקטנה מוגבלת לרוסיה, כאילו שאין לרוסים מספיק צרות בחיים. חברת אנטי וירוס מצאה פתרון. הבעיה, כמובן, היא להוריד את הפתרון שלך כשהמחשב שלך חסום לגישה לרשת.

השד לא נורא כל כך

עד כמה נוראה פורנוגרפיה? אם להאזין לכל מה שנאמר עליה, הרי שמצד אחד היא אחראית להתפתחות הרשת (כי אנשים רוצים צורות מתקדמות יותר של פורנוגרפיה), ומצד שני היא מעוותת לחלוטין את תפיסתו של הזכר הממוצע, וגורמת לו לראות בכל אשה חפץ מין מהלך.

או שלא. פרופסור סימון לואי לז'ונס, במחקר שנתמך על ידי המרכז המחקר הבין תחומי לאלימות משפחתית ואלימות כנגד נשים, לא מצא סימנים לטענות הללו. הוא חקר סטודנטים הטרוסקסואלים בשנות העשרים לחייהם, ומצא ש-100% מהם צפו בפורנוגרפיה. אצל רובם, הצפיה הראשונה היתה בגיל עשר. הפנויים שביניהם צופים בפורנוגרפיה שלוש פעמים בשבוע, במשך כ-40 דקות; אלה מהם שנמצאים במערכת יחסים, צופים בממוצע 1.7 פעמים בשבוע, במשך כ-20 דקות. 90% מהם משיגים את הפורנו שלהם דרך הרשת, השאר דרך חנויות וידאו.

וכולם עד אחד אמרו שהם תומכים בשוויון בין המינים ולא חושבים שנשים הם חפצים. אלו מהם שמערכת היחסים שלהם לא מאפשרת להם למצות את הפנטזיות שלהם, פשוט זנחו את הפנטזיה. אף אחד מהם לא רוצה חברה שנראית כמו כוכבת מין.

המחקר של לז'ונס סובל מכמה פגמים. הבולט שבהם הוא שהדגימה שלו היא מגוחכת להפליא - 20 סטודנטים בלבד (אבל הוא עומד להרחיב את המחקר). אחר הוא שאיך לומר, הוא תלוי בנכונותם של המשתתפים בניסוי לומר אמת. פסיכופתים, אם נקלעו בטעות אל המשרד שלו, כנראה לא יודו בכך. וכמובן, המחקר שלו לא אומר כלום על ההשפעה של פורנוגרפיה על התפיסה הנשית. מצד שני, הנתון שמספר האנשים שנחשפו לפורנוגרפיה הוא 100% נראה אמין, וההשפעות החברתיות המזעזעות קצת פחות בולטות בשטח. זה תחום שמצריך חקירה נוספת, אבל בינתיים יש לקבל את ההצהרות הרגילות של השמרנים החברתיים בספקנות הנדרשת.

קצרצרים

דיווחנו אתמול על הפיצ'ר החדש של חלונות, "מסך המוות השחור". ובכן, מיקרוסופט בחנה את הנושא, והיא מכחישה בכל תוקף את הטענה שמדובר בבעיה של חלונות או של עדכוני האבטחה שלה. לדבריה, התקלה - שהדיווחים עליה הסתחררו בפראות ברחבי הבלוגוספירה הטכנולוגית - נובעת דווקא מפעולתה של דופקה. חברת התוכנה Prevx, שהוציאה את הדיווח הראשוני, חזרה בה מהאשמותיה. האם זה יהרוג את הסיפור? ודאי שלא.

מפלצת האפסטור של אפל, שתמיד רעבה לבשר אפליקציות רעננות ואומללות, עמדה לטרוף עוד אחת מהן - אפליקציית סטרימינג בשם Knock. המתכנת המבועת, שראה כיצד פרי עמלו נגוז, התפלל להתערבות אלוהית. ותפילותיו נענו: סטיב ג'ובס, הוא ולא שרף, הוא ולא מלאך, נענה למייל שלו וחטף את הטרף מפי האפסטור המאוכזבת. תוך תשע שעות יצר נציג של אפל קשר עם המתכנת, "בהנחיה ישירה מלמעלה" כדבריו, ושלוש שעות לאחר מכן אושרה האפליקציה.

 

מארגני האולימפיאדה בלונדון החליטו על אנדרטה משונה שתרחף מעל העיר. היא מכונה "הענן", ויהיו לה שני חלקים. האחד יהיה מבנה פיזי דמוי ענן (תמונה משונה אפשר לראות בקישור). החלק השני יהיה "ענן" שיספק ווייפיי חינם ומגוון שירותים, לדיצת המשתתפים, כמו גם יציג את האירועים. כמובן, האולימפיאדה תיערך ב-2012 וקיימת סכנה סבירה שעד אז המונח "ענן" ייצא לכולם מכל החורים, וכל מי שישתמש בו יביא עליו את לעגם של שומעיו, אבל ככה זה. מצד שני, אומברטו אקו הוא בין היועצים, אז זה כנראה לא יהיה כשלון טוטאלי.

פעם עיירות היו ממנות לעצמן פייטן רשמי. היום הן מסתפקות בצייצן: מייק מק'טימוני הוא הצייצן הרשמי הראשון של דארלינגטון, עיירה במחוז דורהאם שבאנגליה. בתוקף תפקידו, הוא יעדכן את התושבים במתרחש בעיירה, עדכונים שיוזרמו ישירות לאתר שלה. כנראה שזה לא ג'וב תובעני מדי, שכן מק'טימוני יסתפק במשכורת הסמלית של 140 ליש"ט לשנה.

יש תחום אחד לפחות שבו סוטי מין, לפחות באזור ניו יורק, מסכימים עם כלל האוכלוסיה: 49% מהם השתמשו בפייסבוק ורק 21% השתמשו במייספייס. השאר, מטבע הנסיבות, השתמשו בשתי הרשתות החברתיות. הנתונים נחשפו לאחר שכ-3,500 סוטים רשומים במדינת ניו יורק נבעטו משתי הרשתות. הם אולצו לחשוף את זהותם במסגרת חוק חדש.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
  

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"