מברוידי ועד הירשזון: בין השקעה גרועה לגניבה גדולה
המקום היחיד שבו נערכה בדיקה באשר לשיקולי ההשקעה של המנהלים היה קרן הפנסיה הע"ל, בניצוחם של מיקי צולר ואברהם הירשזון
"בתחילת 2008 ישב אצלי לקוח שלנו, קבלן לא גדול מאזור המרכז, אחד שיש לו קו אשראי צנוע של כמה מיליוני שקלים. הוא רצה לברר מדוע אנחנו לא מאשרים לו אשראי בהיקף של כמה עשרות מיליוני שקלים, כדי להשקיע במזרח אירופה. הסברנו לו שעם כל הכבוד לתוכניות שלו, קשה לראות מאיפה בדיוק הוא יחזיר את הכסף במקרה שהפרויקט לא יהיה כל כך מוצלח כמו שנראה לו. בשלב מסוים הוא התרגז ויצא בטריקת דלת. אחרי כמה שבועות הוא חזר אלינו, ובחיוך של מנצחים פרע את כל האשראי שקיבל בבנק, סגר את החשבון וסיפר שגייס את כל עשרות המיליונים ויותר מהמשקיעים המוסדיים. יותר לא ראינו אותו. היום הוא ואלה שנתנו לו את הכסף מסובכים עד צוואר בהרפתקה הזו, שאין להם שום סיכוי לצאת ממנה בלי נזק של מיליונים".
את הסיפור על הקבלן מהמרכז שמענו לאחרונה ממנהל אחד הבנקים ונזכרנו בו על רקע פרשת מרקסטון־ברודי. חלילה לנו מלהאשים את מנהלי הגופים המוסדיים בישראל בעבירות של קבלת שוחד בביצוע ההשקעות שלהם. אבל כשבוחנים את חלקן, ובמיוחד את אלה שנעשו ערב פרוץ המשבר הכלכלי, עולה תחושה לא נוחה בנוגע לשיקולים שהתוו את חלוקת הכספים.
התחושה מתעצמת כשאנו נזכרים שאיש לא טרח לבדוק עד תום מה מסתתר מאחורי אותן השקעות שנמחקו בימי המשבר. למיטב זכרוננו, למעט מקרים בודדים לא נתקלנו בנציגי משטרת ישראל במשרדי אחד הגופים המוסדיים. גם את נציגיו של מבקר המדינה לא ראינו, כי הגופים הללו אינם נתונים למרותו, ואפילו לא את אלה של המפקח על שוק ההון.
מי יודע איך מנוהלות השקעות הפנסיה בישראל
המקום היחיד בישראל שבו נערכה בדיקה מדוקדקת באשר לשיקולי ההשקעה של המנהלים היה קרן הפנסיה הע"ל, בניצוחם של האדונים מיקי צולר ואברהם הירשזון. על היקף החגיגה שהתגלתה שם אין צורך לחזור, אלא רק להזכיר שהנושא כולו מצוי בערכאות משפטיות תוך ניסיון להחזיר ולו חלק מעשרות המיליונים שניתנו לכל מיני מקורבים ולהשקעות תמוהות.
אצל הירשזון וצולר הדברים זעקו לשמים. בשאר המקומות לא נערכה עד לרגע זה בדיקה של ממש, וחבל. במקום שבו ניהול ההשקעות נסמך לא פעם על היכרות מהאוהל בצבא או מהלימודים באוניברסיטה במקום על בדיקה אמיתית ורצינית, איש לא רוצה לשאול שאלות.
המרחק בין קבלת החלטות עסקיות שגויות, כפי שהתקבלו בחלק מהגופים המוסדיים בישראל בשנים האחרונות, לבין ביצוע השקעות בעקבות עבירות פליליות עלול להיות קטן בהרבה ממה שכולנו חושבים. השאלה היא האם יש למישהו רצון לבחון את הדברים עד תום ולהתמודד עם התשובות שיתקבלו בעקבות בדיקה מעמיקה.
כשיש פרצה יש גנב, וכשיש פרצה שאפשר להרוויח בזכותה הרבה כסף עלולים להיות מי שיתפתו לעבור דרכה. לכן שאיש לא יתפלא אם פרשת מרקסטון הבאה גדלה אצלנו ממש מתחת לאף בסיטי של תל אביב.
3 תגובות לכתיבת תגובה