אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: הבלונים האדומים של דארפה צילום: shutterstock

דו"ח טכנולוגי: הבלונים האדומים של דארפה

הסוכנות למדענים מטורפים של הפנטגון בודקת יעילות רשתות חברתיות, ובינתיים מנסה זומביפיקציה של חזירים; הוצאת אקסל שפרינגר חושבת מחדש על העיתונות; וההשפעה של חיבוריות על מערכות יחסים

07.12.2009, 12:31 | יוסי גורביץ

עשרה בלונים אדומים

פעם, מזמן, היה שיר פופולרי על 99 בלונים אדומים, שהביאו למלחמת העולם השלישית והאחרונה. זה היה בתקופה שבה הרעיון של השמדת העולם בטעות היה סביר למדי ושחלק ניכר מהתרבות המערבית עסק בהשמדה הגרעינית המתקרבת.

באותו עידן, רק כשני עשורים יותר מוקדם, הוקמה סוכנות משונה בשם דארפה (DARPA), שהיא זו שנתנה לנו את הרשת. כעקרון, דארפה היא סוכנות המדענים המטורפים הרשמית של ארה"ב, והשבוע היא שבה אל בלונים אדומים - אבל רק עשרה מהם, והפעם הם אמצעי הצלה.

דארפה יצרה תחרות צנועה ביחס: היא הבטיחה 40 אלף דולר למי שיצליח לגלות איפה בארה"ב היא החביאה עשרה בלוני מזג אוויר אדומים, תלויים על חוט. הבלונים היו תלויים במקומות גלויים, אבל ארה"ב היא מקום ענק; המטרה של הניסוי היתה לבחון אם ניתן להשתמש בשירותים חברתיים כמו טוויטר כאמצעי העברת מידע אמין בזמן אסון.

דארפה החלה את הניסוי בשבת. 4,000 צוותים השתתפו בו והוא היה אמור להמשך תשעה ימים, אבל בתוך פחות מתשע שעות, הצליח צוות מ-MIT למצוא את כל העשרה, ולקח את הכסף. איך הם הצליחו? הם לא הסבירו בדיוק, אבל הם אמרו שהם פתחו בקמפיין שהיה מיועד לשכנע אנשים לדווח להם על הבלונים שהם רואים, והבטיחו 2,000 דולר לאדם הראשון שימסור להם מידע מדויק על בלון, כמו גם פרסים קטנים יותר.

לדארפה יש גם פרויקטים פחות סימפטיים. הטנק החכם הוא אחד מהם. יש עוד. נעבור ישר לחזירים הזומבים.

ליל החזירונים המתים-חיים

 

חזירים - אל תגלו לרבנים - הם צורת החיים הקרובה ביותר למין האנושי. מעבר להתנהגות אנושית - הם חכמים, סקרנים ואוכלים פחות או יותר הכל, אפילו מה שיפנים יסרבו לאכול, המערכות הפנימיות שלהם והעור שלהם דומה. התוצאה היא שחזירים אומללים משמשים כחזרזירי ניסויים של כל מיני חברות רפואה ותחבושות.

יש סיכוי סביר שהתרופה שאתם משתמשים בה נוסתה קודם כל על חזיר.

איך זה קשור לדארפה? או. אחת הבעיות של הלוחמה המודרנית היא שמצד אחד, אם מצליחים להביא חייל פצוע לבית חולים תוך שעה, הסיכויים להציל את חייו גבוהים מאד, אבל מצד שני היכולת לפנות מישהו משדה הקרב מהר כל כך הם לא משהו. עכשיו, אם רק יכולנו להפוך את החייל לזומבי לזמן קצר...

כן. הפתרון המבריק של דארפה הוא להאט עד למינימום את מחזור הדם, ובעצם את כל פעולות הגוף, ואם אפשר גם את פעולות המוח והלב של חייל פצוע, כדי לאפשר לו לחיות מספיק זמן כדי שיפנו אותו במסוק לתאג"ד הקרוב. אחר כך, הוא יוחזר - מבטיחים לנו החוקרים מהמכון ע"ש ויקטור פרנקנשטיין - כמו חדש. העקרון הוא שכל חייל יישא על עצמו מזרק עם סם זומביפיקציה, והחובשים יסחבו כמות נכבדת שלהם.

אבל מאחר ואף אחד לא מספיק פסיכי כדי לתת לדארפה לעשות ניסויים בחיילים אמיתיים - לא מאז שנחשפה העובדה שהצבא האמריקני ערך ניסויים גרעיניים על חייליו; אולי כדאי להם לנסות את מקרפ"ר, הם עוד עושים דברים כאלה, עובד עכשיו צוות של מדענים על ניסויים בחזירים. הם מטילים בהם מום, מזריקים להם את החלבון הנדרש, ומנסים לראות כמה זמן אפשר לתת להם לדמם מבלי שהם ימותו.

ובנימה אופטימית זו...

מודל שפרינגר לעיתונות רווחית

פעם, עצם השם "אקסל שפרינגר" די היה בו להטיל אימה. הוא היה המו"ל המשפיע ביותר בגרמניה המערבית - יש שיאמרו באירופה - והוא היטה את העיתונות הגרמנית ימינה, לא בדיוק לניאו נאציזם אבל בתקופה שבה לאומנות היתה משהו שלילי מאד בגרמניה, הוא הביא אותה די קרוב וככזה הפך במהירות לאויב השמאל הגרמני. הוא היה ידיד ישראל סוער, כמובן.

הוא הלך – כבר ב-1985 – אבל השאיר אימפריית תקשורת מאחוריו, שעדיין נקראת על שמו. אקסל שפרינגר, ההוצאה לאור, הוסיפה השבוע את כל כובד משקלה לזה כנגד זה של טייקון התקשורת השנוא האחר, רופרט מרדוק.

הם פתחו בשורה דברי מינות: הם מצפים שמו"לים יקבלו תשלום על עבודתם ועל התוכן שהם מפיצים ברשת, ואשר לתיאוריות המשונות של כריס אנדרסון ואחרים, הם לא ממש מתרשמים. "המטא-פילוסופיה הזו של 'חינם' – צריך להפטר ממנה," אומר כריסטוף קעֵסֵה, "עולם מתועש בכבדות לא יכול לחיות על שמועות. הוא זקוק לעיתונות איכותית, וזו עולה כסף".

קעסה רוצה שאנשים יתחילו לשלם על חדשות, אבל הוא לא מאמין בחומת אש סביב כל עיתון. הוא מציע שיטה, שבה יקבל הגולש תפריט חדשות – כמו שהוא מקבל כיום בגוגל ניוז, למשל – אבל עבור תוכן בעל ערך, הוא יצטרך לשלם.

התכנית שלו, שנמצאת במסלול התנגשות ישיר עם זו של רופרט מרדוק, דוגלת בשיתוף פעולה הדוק יותר עם גוגל. עם זאת, מו"לים גרמנים אחרים לא כל כך מרוצים: הם דורשים שגוגל תשלם להם עבור הזכות להפיץ רסיסי חדשות שלהם בשירות החדשות שלה, גוגל ניוז. גוגל מסרבת בתוקף, בתואנה שהיא שולחת אליהם צופים ושהמו"לים יכולים להציג לגולשים האלה פרסומות. היא מתעלמת מכך שהמודל לא עובד, לא עובד כבר שנים.

אהבה בימי הסמארטפונים

הסלולרים והרשתות החברתיות מאפשרים לנו להשאר קרובים. קרובים מדי, לדעת חלק ניכר מהצעירים.

22% מהצעירים – באותו סקר שעליו דיווחנו אתמול, של AP ו-MTV – שנמצאים במערכת יחסים אומרים שהם חשים שבן זוגם משתמש בסלולר, או באמצעי מקוון אחר, כדי לעקוב אחריהם "יותר מדי". דגש על המילים האחרונות. כ-25% מהנשאלים אמרו שבן זוגם בדק את המסרונים בסלולר שלהם ללא רשותם, ויותר מעשרה אחוזים אמרו שהוא הפעיל עליהם לחץ כדי לקבל את הסיסמא שלהם; 26% (31% מהנשים, 22% מהגברים) נכנעו ללחץ.

אחרים - כ-10% - אמרו שבן הזוג שלהם לחץ עליהם לנתק כל קשר עם בני זוג קודמים ברשתות חברתיות. באופן לא כל כך מפתיע, 68% מהצעירים שחשפו את הסיסמאות שלהם מצאו עצמם מאוחר יותר קורבן לבריונות רשת, בהשוואה ל-44% "בלבד" מקרב אלה שלא עשו זאת.

בריונות במערכות יחסים היא לא דבר חדש, כמובן. אבי האומה, אברהם, מציע את אשתו לזרים רנדומליים, מגרש אישה שניה על ילדה למות במדבר, וכבונוס עושה מאמצים ניכרים לשחוט את בנו. אבל אם פעם היה צריך לאבד מטפחת שנתן לך לוחם מורי בעל טמפרמנט כדי להסתבך בצרות, היום ההתעללות קלה יותר, אנונימית יותר ובהתאם גם פחדנית יותר.

דארפה, מה עשית לנו?

קצרצרים

עד כמה נפוצים ספרים דיגיטליים? על פי ג'ף בזוס, מנכ"ל אמזון - והוא אמור לדעת - הם נפוצים מאד. "בהנחה שלספר יש מהדורת קינדל," אמר בזוס לניו יורק טיימס, "אנחנו מוכרים 48 מהם על כל 100 עותקים פיזיים של הספר, ולא יחלוף זמן רב עד שנמכור יותר ספרים דיגיטליים מספרים פיזיים. זה מדהים." בזוס כמובן מייחצן את המוצרים שלו, אבל עדיין זה נתון מדהים.

אחרי הדיונים האתיים על תפקידם של רובוטים צבאיים (האם רובוט יכול לבצע פשע מלחמה? מתי מותר להפעיל רובוט בשדה הקרב), מגיע תורם של דיונים אתיים על רובוטי-בית, שהופכים... טוב, "נפוצים" זו לא המילה המתאימה, אבל יש הרבה יותר מהם. והם יוצרים שאלות אתיות ומשפטיות. מה קורה אם, בטעות, רובוט מכה את הילד שלך? משליך את החתול שלך מהחלון? מתי זו אשמת היצרן ומתי אשמת הלקוח? מה קורה במקרה של תוכנת צד שלישי? מארגני הכנס טוענים שיש להתכונן לעתיד ושהכנס שלהם הוא מעשה אחראי.

האם הגיעה שעתם של נישואים אלקטרוניים? כמה משפטנים טוענים שכן. בלב הדיון ניצבת העובדה שחוקי הנישואין בארה"ב שונים ממדינה למדינה. במסצ'וסטס, למשל, נישואים גאים מותרים. באלבמה מעדיפים דווקא את המסורת הישנה והטובה של לינץ'. זוג גאים מאלבמה יכול לנסוע למסצ'וסטס ולהתחתן שם, ואלבמה תכיר בכך בחירוק שיניים. האם יש צורך בנוכחותם הפיזית לשם כך? מה רע במייל? אחרי הכל, הם מציינים, בעבר כבר היו נישואים שבוצעו באמצעות דואר או שליח.

גוגל מעמיקה את אחיזתה בעולם הפיזי: פרויקט חדש, שמיועד לסייע לעסקים קטנים, מאפשר להם להציג ברקוד מיוחד על חלון הראווה שלהם. סריקה של הברקוד באמצעות סלולר מתקדם תעלה את המידע של גוגל על העסק, כולל ביקורות של לקוחות. מעבר לכך, גוגל בודקת אלו עסקים מושכים הכי הרבה תשומת לב, והיא מכריזה עליהם כעל "עסקים מועדפים של גוגל".

ממציא הטלפון הסלולרי, מהנדס מוטורולה מרטין קופר (שכבר הוזכר בטור), העיד בשעתו שיש סכנה חמורה בשימוש בסלולרי בעת נהיגה. "עיניו של הנהג צריכות להיות על הכביש וידיו על ההגה", אמר קופר לוועדה של מדינת מישיגן, והוא המליץ על אמצעי לנעילת המכשיר בזמן הנהיגה. זה לא נשמע כל כך מסעיר או מהפכני – אבל קופר אמר את הדברים בתחילת שנות השישים. בקצרה, חברות הסלולר ידעו במשך ארבעה עשורים ויותר שנהיגה תוך כדי שימוש בסלולר מסוכנת לנהגים ולאחרים. זה לא הפריע להן לשווק את הסלולרים כמכשירים שנועדו בדיוק לשם כך. "האם המזכירה שלך מסוגלת לקבל הכתבה במהירות 55 מיל לשעה?", שאלה אחת המודעות המוקדמות. לפני שבע שנים, כשסלולרים היו נפוצים פחות, ההערכות הן שנהגים משוחחים גרמו ל-2,600 תאונות קטלניות בארה"ב וליותר מחצי מיליון תאונות שעירבו נפגעים ברמה נמוכה יותר.

   

· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות