מיוחד ל"כלכליסט": אקלים זה לא רולטה רוסית

ספקנות בינלאומית היא זו שתוביל לכך שוועידת האקלים בקופנהגן לא תסתיים בהסכם אקלים בינלאומי מקיף. מאוכזבים? יש לכך סיבה טובה. אך פסגת האקלים בקופנהגן מלכתחילה נועדה להיות רק שלב מעבר. הדבר החשוב ביותר שיש לשקול הוא לאן מתקדמים מכאן ואילך.

הביטוי "הבוקר שאחרי" מקושר לרוב עם הנגאובר. היעדרו של הסכם עשוי להוביל להנגאובר עולמי שיימשך זמן רב לאחר שנקיץ בבוקר. מקבלי ההחלטות לא הפנימו עדיין עד כמה קרוב העולם ל"נקודת המפנה" בכל הנוגע לשינויי האקלים.

המנהיגים חייבים להתייצב

אך בעוד שיציאת האקלים משליטה היא עדיין בגדר תיאוריה, פוליטיקאים נטולי רסן הם כבר עובדה קיימת. על פי המחקרים האחרונים, ההצעות הנידונות כעת יובילו להתחממות של יותר מ־4 מעלות צלזיוס במאה הנוכחית - פי שניים יותר מרף הגבלת שתי המעלות שאומץ על ידי מנהיגי מדינות ה־G8. כתוצאה מכך קיים סיכוי של 50% שהאקלים יחצה את נקודת האל־חזור. הסכם שיבוסס על כך יעמיד אותנו במצב מסוכן יותר ממשחק רולטה רוסית. כדי להימנע הן מהנגאובר עולמי שעשוי להיגרם כתוצאה מהיעדר הסכם, והן מההונאה העצמית שתלווה הסכם חלש, דרושה פריצת דרך - שעדיין ניתן להשיג אותה בקופנהגן.

לכן, תהליך דו־שלבי הוא האופציה הטובה ביותר. על המדינות להתחייב פוליטית למסגרת עבודה שתכלול מטרות כלליות, מסגרת עבודה מוסדית והתחייבויות ספציפיות לפעולות מוקדמות ולמימון. בהתחייבות זו יש לשאוף לגיבוש הסכם גמור עד לפסגה ב־2010. הדבר יעניק לאו"ם מספיק זמן לתרגם את ההכרזה למבנה חוקתי מתאים שניתן לפעול על פיו, גם אם מדובר בשינוי מוחלט של המסמך הנוכחי. נוסף על כך, ייתכן שיהיה צורך לקיים כנס נוסף ב־2015 שבו המטרות ייבחנו בהתאם למציאות החדשה.

אך תהליך דו־שלבי יעבוד רק על ידי מעורבות ישירה מצדם של מנהיגים. ב־1985, בשיאה של המלחמה הקרה, כשהמשא ומתן בין ארצות הברית וברית המועצות בוועידת הפסגה בז'נבה היה תקוע, הורו המנהיגים לנושאים ונותנים: "אנחנו לא מעוניינים בהסברים שלכם מדוע זה לא עובד, רק תגרמו לזה לקרות!". וכך עד הבוקר התגבש הסכם. המנהיגים של היום חייבים לבוא לקופנהגן ולהכריז: "אנחנו רוצים שזה יקרה!".

 

התחייבות באמצעות כסף

בשביל לעשות כן, ועידת קופנהגן חייבת לפרוץ את המבוי הסתום שנוצר בין המדינות המתועשות והמתפתחות. חובה עלינו להתייחס לחוסר הצדק לפיו מדינות מתפתחות נושאות בעיקר הנטל. המדינות העשירות חייבות לשים כסף על השולחן. הטענות לפיהן חסרים להן המשאבים הנחוצים אינן אמינות, לאחר שנמצאו טריליוני דולרים לחלץ בנקים במהלך המשבר הכלכלי.

מנגד, המדינות העניות מודעות לכוח שלהן לבלום את ההתקדמות לעבר הפתרון. זכות הווטו עוברת ביעילות ממועצת הביטחון של האו"ם למדינות ה־G77 וסין. האם מישהו במערב היה מסוגל לדמיין לפני עשר שנים שהעתיד והרווחה של הילדים שלו יהיו תלויים בהחלטות שיתקבלו בבייג'ינג, בניו דלהי או באדיס אבבה?

לפיכך, המדינות המתועשות חייבות להגיש הצעת מימון ממשית בהקדם, כדי לאפשר זמן לתגובה חיובית ולהצהרת התחייבות מצד מדינות מתפתחות. נוסף על כך, יש להקים קרן התחלתית בשווי של לפחות 20 מיליארד דולר שתסייע באופן מיידי למדינות עולם שלישי. הקרן תעזור להשיב את האמון, וליצור תנאים לתחילתו מחדש של משא ומתן יעיל.

לשנות את היעדים

המנהיגים חייבים להיות כנים בנוגע להיקף האתגרים העומדים בפניהם ולהכיר בכך שדרוש שינוי מערכתי, ולא מחוות קטנות. הסכם עולמי חדש חייב להיות מבוסס על מדע, ולא על המכנה המשותף הנמוך ביותר המבוסס על אינטרסים מקובעים.

ריכוז הפחמן הדו־חמצני באטמוספרה חייב לרדת, ולשם כך יש להפחית את הפליטה ב־45%–50% במדינות המתועשות עד 2020, ולהגיע לדה־קרבוניזציה מוחלטת עד 2050. היעדים העומדים כעת על הפרק - הפחתה של 15%–25% עד 2020 ו־60%–80% עד 2050 - אינם מספיקים. העשירים ביותר חייבים לפעול ראשונים. היעדר פעילות מצדם ב־20 השנים האחרונות לא מקנה להם את הזכות להפנות אצבע מאשימה.

על הממשלות להגיד את האמת לאזרחיהן. על כולם יהיה להקריב משהו. האם אתם מוכנים לומר, "בסדר ילדים, ירשתי את הבית הזה, אך הזנחתי את האחזקה שלו, כך שאתם צריכים לחשוש שהגג יקרוס בכל רגע?". זוהי לא המורשת שנרצה להותיר לילדינו.

מיכאיל גורבצ'וב הוא נשיא ברית המועצות לשעבר וחתן פרס נובל לשלום ב־1990. משמש כנשיא המייסד של גרין קרוס אינטרנשיונל ועומד בראש כוח המשימה הבינלאומי לשינויי האקלים (CCTF). אלכסנדר ליחוטאל הוא נשיא גרין קרוס אינטרנשיונל וחבר בכוח המשימה הבינלאומי לשינויי האקלים