כחול־לבן בירוק

השבוע נפתחה בקופנהגן ועידת האקלים הבינלאומית. בדומה לחוסר הוודאות בנוגע להשתתפותו של ראש ממשלת ישראל, גם תוכנית הפעולה של המשלחת הישראלית או היעדים שהיא תציג בוועידה אינם ברורים. חרף החשיבות המכרעת שמייחסים מדעני העולם לוועידה זו, חוסר ההחלטיות הישראלי בנושא אינו מדיר, כנראה, שינה מעיניהם.

בעוד העולם מודאג מכמות פליטות הזיהום של סין וארה"ב, שיחד גורמות ל־40% מהיקף הפליטות העולמי, או מקצב העלייה המסחרר בכמות הפליטות מהודו, ישראל כלל לא נמצאת על רדאר הדאגה העולמי בתחום (הגם שביחס לגודלה היא פולטת גזי חממה בקצב מרשים). ישראל אחראית לפחות מ־0.2% מהיקף הפליטות העולמי - שיעור זניח, כיוון שהשפעתם של גזי חממה אינה מקומית. גם אם יתרחש מחר נס חנוכה אמיתי ויופחתו פליטות גזי החממה של ישראל לאפס מוחלט, לא רק שהעולם לא יינצל, אלא שקיים סיכוי סביר שהוא לא ישים לב. מהו, אם כן, מקומה של ישראל במאבק במשבר האקלים?

על ישראל להחליט האם שאיפתה היא "לצאת בסדר" ולדדות אחר יתר מדינות העולם בניסיונות נואשים להפחית את שיעור פליטות גזי החממה, או האם מטרתה להוביל בירוק ולקחת חלק אמיתי במאבק במשבר האקלים העולמי. הדרך הראשונה מובילה אותנו אל הדו"ח שהגישה חברת הייעוץ מקינזי למשרד להגנת הסביבה, שבו היא מציעה ארגז כלים שחוק ולא יעיל להתמודדות עם הפליטות המקומית. הדרך השנייה תיקח אותנו למחוזות פרודוקטיביים, שבהם ישראל תוביל את המאבק בשינוי האקלים באמצעות ניתוב החדשנות והיצירתיות הישראלית לפיתוחן של טכנולוגיות פורצות דרך. כמו שטפטפות ישראליות משקות שדות בכל העולם, כך יכולות גם טכנולוגיות ישראליות לסייע בהפחתת הפליטות של ארה"ב, סין והודו - הפחתה שתשפיע על מחוג הפליטות העולמיות.

פוטנציאל התרומה הישראלי וצמיחתה הכלכלית טמון ביכולתה לספק לעולם כלים וחידושים טכנולוגיים שבעזרתם יוכלו מדינות נוספות להפחית משמעותית את פליטות גזי החממה שלהן. על ישראל לשמש "בית גידול", שבו מקבלות טכנולוגיות ישראליות הזדמנות להוכיח את עצמן כקרש קפיצה ליישומן בכל רחבי העולם. על ישראל להיות קטליזטור לשינוי עולמי ירוק.

בשבוע שעבר אמר השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, בכנס שערך המכון למדיניות אנרגיה מתחדשת במרכז הבינתחומי הרצליה, כי בעוד שהמחלוקת סביב סוגיית המסר הישראלי בקופנהגן מתלקחת, קיים כשל מערכתי משתק. לדבריו, אין בישראל כתובת אחת המנהלת את התחום. בעוד שנדמה שהמשרד להגנת הסביבה אמון על הנושא, בפועל סמכויות קבלת החלטות בנוגע לאמצעי תחבורה או להקמתה של תחנת כוח חדשה מפוזרות בין משרדי הממשלה. סרבול ופיזור לא יסייעו בהתנעת מהלך אפקטיבי. רק הכוונה מרכזית והתוויית דרך ברורה יוכלו לסייע במימוש הפוטנציאל הגלום במצב הנוכחי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מייחס חשיבות אסטרטגית לביטול התלות העולמית בנפט, ומכיר בפוטנציאל הכלכלי של שוק האנרגיות המתחדשות. עליו לקחת את המושכות לידיו ולהוביל את ישראל במהלך זה. גודל ההזדמנות שעומדת לפנינו הן לתרומה אקולוגית אמיתית, הן למיגור התלות העולמית בנפט הערבי והן למינוף הכלכלה הישראלית מחייב את מעורבותו והכוונתו האישית.

ד"ר ברזין הוא ראש המכון למדיניות אנרגיה מתחדשת בבית הספר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה