מפסיקים לבלוע שקרים: חברות המזון מאמצות תקן בריאות חדש

הסרט הדוקומנטרי "Food Inc", שביים ב־2008 הבמאי זוכה האמי רוברט קנר, חושף את מה שתעשיית הבשר והמזון האמריקאית מנסה להסתיר: בעלי חיים שנתונים בתנאים מחפירים, פועלים שעובדים בתנאי העסקה שערורייתיים, מוצרים טבעיים שמנותקים לגמרי מהטבע (עגבניות, למשל, עוברות תהליך הבשלה מואץ באמצעות חשיפה לגז) ובעיקר חברות שעושות הכל כדי שהצרכנים יידעו כמה שפחות על מה שנכנס לגופם.

פס ייצור במבשלת בירה בוונצואלה | צילום: בלומברג

כדי להתמודד עם התמונה הזו הושקה תוכנית צ'ויסס (Choices) הבינלאומית, המשותפת לארגון הבריאות העולמי ולחלק מתאגידי תעשיית המזון, ומסייעת לצרכן לבחור מוצרים בריאים יותר. "התוכנית עונה על האתגרים שעומדים בפני התעשייה בתחומי מניעת המחלות, שיפור פרופיל המוצרים, שיפור הסימון התזונתי הקיים ושיווק מזון לילדים", מסבירה עמליה וכסמן, יועצת לקידום מדיניות בתחום הבריאות ומנהלת צ'ויסס ישראל. "נוסף על כך, היא מסייעת לצרכן לזהות מוצרים בעלי פרופיל תזונתי טוב יותר ומהווה סף לתעשייה, שמטרתו לעודד אותה לשפר את המוצרים.

"כדי להשוות בין מוצרים, הצרכן צריך כלי חשבון והרבה ידע בתזונה, וברוב המקרים הם לא עומדים לרשותו. צ'ויסס הוא שיפוטי, ואם את עומדת מול המדף תדעי שמוצר שנושא את הלוגו של צ'ויסס עומד בקריטריונים האלה".

איך קבעתם את הסף?

"לפי פרמטרים תזונתיים שקבע ארגון הבריאות העולמי: ערכים מומלצים של סוכר, נתרן, שומן רווי וחומצות טרנס, שאת צריכת כולם מומלץ להפחית, ומנגד המלצות להגביר צריכת סיבים ולניהול צריכה אנרגטית מתאימה.

"בעקבות ההמלצות הללו התחילו להופיע כל מיני תווים בעולם, כך שנוצר בלבול גדול. קורנפלקס, לדוגמה, הוא עשיר בסיבים, אבל במקרים רבים הוא גם עתיר סוכר. צ'ויסס מנסה לעשות האחדה שכל חברה יכולה להצטרף אליה, והמטרה היא שבסופו של יום יהיה תו אחד מוסכם ויהיו קריטריונים ברורים, שכל מוצר יעבור בדיקה במעבדה לפיהם, וכך ייקבע אם הוא ראוי לקבל את התו. התו יינתן רק ל־20% מהמוצרים בכל קטגוריה".

מה זה דורש מהחברות?

"לבחון את המוצרים, להיות שקופות, להתחייב לסטנדרט בריאותי גבוה ולהתחייב לשנות את המוצרים, לאורך זמן. הרעיון של צ'ויסס הוא שהקריטריונים יהיו מאתגרים אך ישימים, ויוחמרו באופן הדרגתי מדי שלוש שנים. זה דורש מחברות להסתכל במראה על המוצרים, להסכים לשים תו שמתאים לכל הפרמטרים ולהסכים גם לתו אחיד לתעשייה, שעוזר לצרכן ולא מבלבל אותו - ולא לשווק את המוצרים בצורה אגרסיבית כמו מוצרים רגילים. זה ממש להיכנס לליבת העסק - לא סתם לצאת בהצהרות, אלא להיות שקוף לגמרי; לכן לחברות קשה להצטרף לזה. אבל אני מאמינה שעם הזמן יותר חברות יצטרפו".

ניבה שפירא: "הצרכן לא מבין שזה תו השוואתי" | צילום: אביגיל עוזי

"היום הפיתוח מתמקד יותר בטובת הצרכן"

עד כה שונו 4,000 מוצרים בעולם בהתאם לתו של צ'ויסס - אחד מהם הוא קאפ־א־סופ, מרק מוכן באבקה, שבו הופחתה כמות הנתרן מ‭400־‬ ל‭350־‬ מ"ג לכל 100 גרם, מה שחסך מכלל הצרכנים 1,000 טונות מלח.

ההצטרפות לתוכנית, מסבירה וכסמן, אינה חינם, אלא כרוכה בתשלום לפי גודל המחזור של החברה, ומתחילה מעשרת אלפים שקל לשנה. בישראל נרשמו לעמותה יוניליוור, מאפיות אנג'ל ושמן, וכרגע מתנהלים מגעים עם חברות נוספות. הצפי הוא לראות מוצרים הנושאים את תו צ'ויסס כבר במאי 2010.

"בתחום המזון יש קושי בנושא האחריות החברתית", מודה מוטי קרן, מנכ"ל יוניליוור. "חברות לא מצטרפות במהירות, כי יש קושי לשנות הרגלים, והשקיפות היא מפחידה. אבל זו אחריות חברתית אמיתית. מה שקורה היום זה ג'ונגל, והצרכן לא מצליח לקבל החלטה. לכן החלטנו להצטרף ליוזמה. המאבק להגיע לסף הרצוי יוצר מוטיבציה חיובית בארגונים ומעודד פיתוח של טכנולוגיה. זה יוצר תחרות מוסדרת, ולא פרועה".

מוטי קרן. "מה שקורה היום זה ג'ונגל" | צילום: שאול גולן

נתקלתם בקשיים במימוש התקן?

"יש מוצרים שקשה בהם יותר, כמו דגני בוקר לילדים. ילדים אוהבים ממותק, ואם נפחית את הסוכר בצורה שתפגע בטעם אז המוצר לא יימכר, כך שצריך למצוא את האיזון בין שמירה על הטעם ועמידה בסף. זו אחריות גם כהורים וגם כתעשייה, כי הכל עניין של הרגל, ואנחנו אלה שהרגילו אותם למתוק. במרקים קשה להוריד את כמות הנתרן, בשוקולד קשה עם השומן הרווי, ובשום מקרה אי אפשר להתפשר על הטעם".

במאפיות אנג'ל מדווחים על התמודדות קלה יותר. "לחם הוא מוצר בריא ביסודו", מסביר ניר בן־יהודה, מנהל הפיתוח העסקי של אנג'ל. "הוא לא עתיר סוכר, לא עתיר מלח ואין בו שומן טרנס. לא היתה לנו בעיה להיכנס לצ'ויסס: רוב המוצרים שלנו עומדים בתקן של תו אי"ל (האגודה הישראלית לסוכרת), והוא מחמיר יותר מצ'ויסס. היינו צריכים לעשות התאמות מינוריות במוצרים, ונדרשנו להוריד קצת נתרן, בלי לפגוע בטעם של המוצר. עשינו את השינוי בכל המוצרים כבר לפני כמה חודשים, ובינתיים לא קיבלנו שום תלונה על שינוי בטעם".

למה בכל זאת חברתם לתוכנית?

"מכיוון שאנחנו מאמינים שזו צריכה נבונה ובריאה יותר של מוצרים, ואנחנו רוצים להדגיש שלחם הוא מוצר בריא. זה גם עניין פרו־אקטיבי: היום, כשאנחנו ניגשים לפתח מוצר חדש, הפרמטרים של צ'ויסס עומדים לנגד עינינו מראש, וזה עושה סדר בעבודה".

"לחנך, לא להלעיט"

"לדעתי התו הזה הוא יותר מחיאות כפיים לתעשייה ופחות המלצה מקצועית לצרכן", מבקרת ד"ר ניבה שפירא, דוברת עתיד, עמותת הדיאטנים הקליניים בישראל. "השאלה היא האם אבקות מרק הן ההמלצה האותנטית של התזונאי הקליני. הצרכן לא מבין שזה תו השוואתי, אלא שזו הבחירה הבריאה. למה לבוא עכשיו עם מדד כוללני, שלא עוזר לצרכן להיות יותר מתוחכם? אנחנו צריכים לתת אינפורמציה שהצרכן יכול להתפתח ממנה: כלומר, אם יש לי לחץ דם אבחר מוצרים מופחתי מלח, ואם יש לי סוכרת אבחר מוצרים מופחתי סוכר".

מה צריך לעשות?

"מחלות העולם המודרני מתמקדות באוכלוסיית החלשים, שם המוצרים זולים, עתירי קלוריות וחפים מערך תזונתי. עם השנים עלויות הרפואה הופכות להיות מועקה גדולה ועומס גדול על התקציב הלאומי, וזה יכול להגיע לאי־צדק חברתי נורא. ל־40% אין ביטוח בריאות כולל, וזה יגיע לממדים שאנשים חולים לא יוכלו לשלם את דמי ההשתתפות.

"הכי טוב זה תזונה מונעת, ולא למלכד אוכלוסיות חלשות. התקשורת צריכה לחנך את הצרכנים לרמת צריכה בריאה, ולא לבלבל ולנתק אותם מהתכנים של 'מה זה בריא'. צריך לעזור לאוכלוסיות חלשות לאכול מזון בריא ושלם, לסייע להן לנהל מעקב אישי אחרי התזונה שלהם, ולספק להן מידע אמיתי על מוצרי מזון, ולא רק תו שבעצם מנתק את הקשר בין בחירת הצרכן לבין השיפוט של הדברים שלהם הוא נזקק באופן אישי".