דו"ח טכנולוגי: פייסבוק שוב מקוממת את ארגוני הפרטיות

מה קורה, אתם לא מבינים שאנחנו זקוקים למצלצלים?

פייסבוק ציוותה אמש על 350 מיליוני משתמשיה להגדיר, ומיד, את הפרטיות שלהם. בצעד שהיה גורם לג'ורג' אורוול לחייך, היא הודיעה על "העברת השליטה על הפרטיות לידי המשתמשים", כשבפועל היא עשתה הכל כדי לגרום להם לאבד שליטה.

פייסבוק צריכה כסף, והרבה ממנו. אחרי הכל, היא משלמת עבור אחסון של הסרטונים והתמונות של כל ההמונים האלה, שלא משלמים לה גרוש. כמה נוכלים עשו סיבוב על גבה, אבל היא לא ראתה מזה ולו שנקל. היא רוצה שהמשתמשים יפרסמו את התוכן שלהם לכל העולם – כדי שהפרסומות שנלוות לפייסבוק יגיעו גם הן לכמה שיותר משתמשים. דא עקא, המשתמשים לא רוצים לדבר עם כל העולם. אין להם מה לומר לו.

אז עכשיו שינתה פייסבוק סופית את הגדרות ברירות המחדל של הפרטיות באתר. טכנית, יש למשתמש שליטה הרבה יותר עמוקה מבעבר על התוכן שלו. בפועל, ברירת המחדל השתנתה מ"חברים בלבד" ל"כל העולם ואשתו". לרג'יסטר יש תמונות.

צוקרברג ושות' יודעים, כמובן, שכמעט אף אחד לא מתעסק עם הגדרות ברירת המחדל. כן, יהיו כמה אנשים שעדיין מחזיקים בתפיסות מיושנות על פרטיות – כמו שהיא קיימת – אבל סביר שהם פחות מאחוז. הם נזהרים מאוד מסכנת תביעות – ברירת המחדל של קטינים נשארה "חברים בלבד", והם גם לא יכולים לשנות אותה – אבל כעיקרון הם היו שמחים מאוד אם כולם יפציצו את העולם במידע הלא מועיל שלהם.

ארגוני פרטיות זועקים חמס. ב-Electronic Privacy Center רמזו בגסות שהם סבורים שפייסבוק עוסקת בהונאת משתמשיה. פייסבוק מרשה לעצמה להתעלם, וממשיכה הלאה.

אנחנו גרועים, שלמו

 

בארה"ב, כידוע, האייפון נשוי בנישואים קתוליים לספקית הרשת והסלולר AT&T. בעלי אייפון הם זוללי פס רחב ידועים, ו-AT&T – שספק אם האייפון רווחי מבחינתה, כפי שהוא לא רווחי מבחינת שום ספקית סלולר – מתחילה להודיע שהיא לא עומדת בעומס. ומאחר שהיא אינה יכולה לומר שזה באשמתה, משום שלא יצרה תשתית ראויה, היא מטילה את האשמה על המשתמשים.

ראשית, היא יצרה אפליקציית אייפון שבה מתבקשים הלקוחות שלה להודיע איפה ומתי הג'יזספון שלהם קורס. רמז: במרכזים עירוניים גדולים לא שברור לי איך בדיוק אמור אייפון שנמצא ברשת עמוסה מדי לעדכן את AT&T שהוא קרס; זה בערך כמו לבקש מאדם נטול רשת להתלונן על כך במייל. וזה עוד לא הכל.

מנכ"ל חטיבת הסלולר של AT&T, ראלף דה לה ווגה, אמר  ששלושה אחוזים ממשתמשי AT&T, שמרוכזים בניו יורק ובסאן פרנסיסקו, אחראים לכ-40% מתעבורת הרשת של החברה. דה לה ווגה לא מתכוון לעמוד סתם כך ולתת לכמה חזרזירי פס רחב למעוך את החברה שלו. הוא מתכוון לשנות את חבילות הגלישה, גם של אנשים ששילמו במפורש עבור גלישה בלתי מוגבלת. הוא רוטן על כך ש"משתמשים לא מבינים מה המשמעות של מגה-בייט של מידע". אבל הם מבינים – והם שילמו במפורש כדי שלא יטרידו אותם בנושא.

בקרוב תתחיל AT&T להודיע ללקוחותיה בדיוק כמה מידע הם צורכים, ככל הנראה כדי לגרום להם רגשי אשם כלפי התאגיד. כל חברה שהיתה עושה ללקוחותיה תרגיל כזה, והיתה משנה את התנאים תוך כדי תנועה, היתה מגלה שהם עורקים למתחרים. אבל עם האייפון, אי אפשר לערוק. לא בארה"ב. כל מי שמשליך מהתנהלותה של AT&T על התנהלותן הצפויה של חברות הסלולר הדורסניות הרבה יותר שיש לנו כאן, כשהן תגלנה מה עושה האייפון לרשת שלהן, עושה זאת על אחריותו.

ונעבור לנושא קרוב.

סותמים לי את הפה! שלחו כסף

המאבק על ניטרליות רשת ירד קצת מהמכ"מ, לאחר ההכרזות הדרמטיות של הרשות האחראית על התקשורת בארה"ב, ה-FCC, באוקטובר, אבל זה לא אומר שהוא נפסק. הוא פשוט נמשך מאחורי הקלעים.

אם מישהו חשב שחברות הרשת מתנהלות בבריונות, הוא לא פגש את ארגון הגג שלהן; איגוד הכבלים והטלקומוניקציה הלאומי האמריקאי. מנכ"ל הארגון, קייל מקסלארו, טען לאחרונה שהרעיון של ניטרליות רשת מהווה פגיעה איומה ובלתי מוצדקת... בזכות הדיבור של התאגידים שהוא מייצג.

אמור שנית? לדברי מקסלארו, התיקון הראשון לחוקה מקדם ערכים של דמוקרטיה ושוויון, אבל הוא עושה זאת על ידי "שחרור האזרחים מרגולציה ממשלתית של הדיבור שלהם". ה"אזרחים" שעליהם מדבר מקסלארו הם, כמובן, תאגידי התקשורת; ההיגיון האורווליאני שלו אומר שבכך שהממשלה מונעת מהתאגידים מלהתעמר בלקוחותיהם, היא פוגעת ב"זכות הדיבור" שלהם.

אף אחד לא מונע מ-AT&T מלבכות מרה את גורלה, מקומקאסט להעלות אופרה שבסיומה היא מציתה את עצמה לאות מחאה – זה יהיה כנראה להיט – או מחברות אחרות לכתוב פמפלטים זועמים שמטרתם להגן על זכויות העושק שלהם. אבל הם כנראה יודעים שעמידה אמיצה ועיקשת על "הזכות לבזוז" עשויה להיות בעייתית מבחינת יחסי הציבור, אז הם מקשקשים על זכויות דיבור.

כל דבר בישראל מגיע באיחור יחסית לארה"ב, כך שצפו שחברות הסלולר שלנו, שפוגעות שוב ושוב בניטרליות הרשת, יעלו את הטיעונים האלה עוד חצי שנה בערך.

כמה מידע אנו צורכים?

המון. זו התשובה הקצרה.

התשובה הארוכה, ובכן, ארוכה יותר. על פי חוקרים מאוניברסיטת סאן דייגו, האמריקאי הממוצע צורך סך מסחרר של 34 ג'יגה-בייט של מידע מדי יום. הכמות הזו מייצגת עליה של 350% בשלושה עשורים.

מדי יום צורך האמריקאי הממוצע מכלי התקשורת שלו 100,000 מילים. לשם השוואה, "מלחמה ושלום" של טולסטוי – חוויה של פעם בחיים, וטוב שכך, שכן החיים קצרים – מכיל 460,000 מילה. כל המילים הללו מגיעות ממגוון מרהיב של מקורות, דיגיטליים ומודפסים, והטלוויזיה עדיין מובילה, עם כחמש שעות צפייה ביום. וכזכור, כל תמונה בטלוויזיה היא המון, המון פיקסלים.

העלייה הניכרת ביותר בצריכת המידע היא במשחקי המחשב – שתופסים בממוצע שעה ביום – ושם חלה עלייה של 55% בכמות המידע, סימן להשתכללותם של המשחקים. הרשת מגיעה למקום השלישי, אחרי הרדיו, ובאופן משונה נטען שהאמריקאי הממוצע גולש רק שעתיים וחצי ביום (ומקדיש 36 דקות ביום לקריאה "רגילה"). חלק ניכר מהמידע נצרך בו זמנית – כמו גלישה תוך שיחה בסלולר – ובאופן כללי, צריכת המידע עולה בכשישה אחוזים מדי שנה. אז אם אתם חשים שכל שנה אתם מוצפים ביותר מידע, הנה יש לכך הוכחה אמפירית.

קצרצרים

ברכות חמות לצרכן הישראלי, שגילה תבונה והשאיר את חברות הסלולר בקור: הרעיון המשונה של "ליל אייפון לבן" נחל כישלון מהדהד, כשרק עשרות אנשים טרחו להגיע ולהיות הראשונים שירכשו אייפון. היו שם ככל הנראה יותר צלמים ועיתונאים מלקוחות. כך צריך. להזכירכם, שלוש חברות הסלולר צריכות להיפטר השנה מ-240 אלף ג'יספונים, כך שעליהן למכור 769 מכשירים מדי יום (השבתות קוזזו לצורך החישוב). אם ככה נראה יום ההשקה, אולי יש עוד תקווה לעם הזה.

ואולי ההצלחה הצרכנית הזו נשענת גם על העובדה שהאייפון מגיע לכאן באיחור ניכר: בינתיים קרו עוד כמה דברים בעולם הטכנולוגיה. למשל, להפתעתם של רבים בחר המגזין טיים דווקא את הדרויד של מוטורולה וגוגל, לא את האייפון החדש, כגאדג'ט של השנה. כמובן, אפל תוציא אייפון חדש בעוד כחצי שנה – היא נוקטת מדיניות מודעת של שבקון מתוכנן (planned obsolescence) – שמטרתה להפוך את מה שהיה נוצץ ומרגש לפני שנה לגרוטאה. נראה מה היא תציע אז.

אחת הרעות החולות של עיתונות הטכנולוגיה היא היסטריה, אפילו בהשוואה לסוגים אחרים של עיתונות. אני חושב שרק עיתונות הספורט גרועה יותר. ראש ממשלת בריטניה למד זאת על בשרו: בנו הצעיר, פרייזר, הקליד רצף ג'יברישי ושלח אותו לקוראי הטוויטר של אשת ראש הממשלה, שרה. כמיליון בריטים נתקלו ברצף האותיות חסר המשמעות, וראש הממשלה האומלל גם כך נאלץ להוציא הודעה לעיתונות ולספוג הטפה צדקנית מעיתונאים על כך שמסוכן להשאיר פעוטות לבד מול הרשת, כי מי יודע מה היא תעשה להם. אשת ראש הממשלה התחייבה לכבות את המחשב מעתה, כשהיא לא משתמשת בו, לדבריה הן כדי לחסוך באנרגיה והן כדי למנוע מבנה הקטן להתחזות לה בטוויטר.

ומזוטות לדברים חשובים באמת: הגשוש האמיץ ספיריט, שנטוש על מאדים, עומד לספוג עוד חורף, והפעם נראה שהוא לא ייצא מזה. ספיריט תקוע בתוך דיונה, ומהבדיקות של נאס"א עולה ששניים מהגלגלים שלו יצאו מכלל פעולה. הוא צפוי לקפוא למוות.

אזרחי בריטניה זועמים, לאחר ששר האוצר שלהם – ברנש שנושא בשם המפוקפק אלייסטר דארלינג – אישר לחקיקה מס חדש, מס רשת. דארלינג גזר שכל משק בית בבריטניה שמחובר לטלפון קווי ישליש למדינה סך מזעזע של שישה ליש"ט בשנה כדי לממן תוכניות לחבר את האוכלוסייה לרשת. האוכלוסייה מגלה התנגדות ניכרת, הרבה יותר מזו שגילתה אוכלוסייה של חבל מנדטורי לשעבר במזרח הים התיכון להעלאה ניכרת יותר במיסי המים והחשמל שהיא משלמת.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"