פסטיבל ראש פינה: מותו של הסיגר

כל ההתרחשויות המעניינות בפסטיבל ראש פינה היו אמורות להתקיים באוהל המרכזי של הקפטריה במסעדת ג'עוני, המקום שבו בכירי התעשייה היו אמורים להתמנגל זה עם זה. ואכן, ביום שישי החורפי והאפרורי משהו עלו כמה מבכירי התקשורת לראש פינה: אבי וייס, יונה ויזנטל, מיכל המאירי, איריס בק, אלעד קופרמן, ינון לנדנברג, קרני פלזנטל־זיו ועוד.

כמה צלמי פפראצי וצלמי טלוויזיה רצו אל המפורסמים כמוצאים שלל רב. אילנה דיין וגיא זוהר החליפו לרגע את נינט ויהודה. זאת גם היתה שעתן של כוכבות "מחוברות", זרובבלה הוורודה חייכה למצלמות וליאת בר־און נראתה כי זו הדקה האחרונה שנותרה לה מתוך 15 דקות התהילה. דנה ספקטור, שגם עליה עטו הצלמים, אמרה שבמקרים כאלה היא מבינה כי המצב בתחתית, ואף טאלנט שווה אחר לא נמצא בסביבה.

גל אוחובסקי, שהגדיר את עצמו טאלנט בפאנל שדן בנושא, הסביר שבימים שלא משדרים את "כוכב נולד", נהגי מוניות ואנשים בסופר לא מצליחים לזהות אותו. הוא התגאה בכך שבהיותו טאלנט הוא מקבל נעליים וסווטשירט של אדידס חינם. אבל המצב התחיל ממש להידרדר כשהצלמים ביקשו לצלם גם את יריב הורוביץ, מיני סלב, אקס של מיכל ינאי ובמאי סדרת הערפדים "חצויה".

החלל של האוהל היה ריק ברובו, ובקצהו עמדה של מפעל הפיס. בעמדה היו מיטות מסאז' עם משקפי תלת־ממד שהציגו קליפ של להקת "אניגמה" וסרט תדמית של הפיס. ההיענות היתה חלקית.

מנכ"לית הטלוויזיה החינוכית, יפה ויגודסקי, אמרה שהיא התרשמה מאוד מדברי שר התקשורת, אבל חסרה לה הנוכחות של כל השמות והפרצופים שהשתתפו בכנס העיתונות באילת. לטענתה, הסמיכות בין שני האירועים החלישה את פסטיבל ראש פינה. בכיר אחר בתעשייה העיר כי ההבדל בין הפסטיבל החוגג היום עשור להיווסדו לבין פסטיבלי ראש פינה הראשוניים הוא שהסיגרים נעלמו. אנשים כמו דודו טופז, דן שילון, יגאל שילון, אורי שנער, מנכ"ל קשת לשעבר, שעישנו סיגרים, נעלמו. בעקבות אמירה זו נוצר מעין מיני־פאנל בפסטיבל בשם מותו של הסיגר, שבמסגרתו ניתחו כמה אנשי ברנז'ה את היעלמותן של הדמויות המוחצנות והזחוחות מתעשיית הטלוויזיה. המסקנה הסופית שעליה הסכימו כולם היא היעדרו של הכסף הגדול. איש אינו מקבל את המשכורות העצומות של פעם. גם לא בכירי הטאלנטים בפריים טיים, והזכייניות כולן סיימו בהפסד.

אחד אמר שהתעשייה התבגרה וזו הסיבה שבעבר היה הפסטיבל זוהר וכיום הוא מזכיר יותר את כנס שמאי המקרקעין באילת. בעצם, כל האבי־נירים או ילדי קשת לובשי הטי־שירטס הביסו את אנשי הסיגרים. ומה עם ההכלאה בין האבי־נירים לאנשי הסיגרים, כמו למשל ארז טל. מדוע הוא לא הגיע? נזרקה השאלה לחלל האוויר ונותרה ללא תשובה.

יותר מאוחר בערב הבריזו רינו צרור וטל ברמן מהפאנלים שהיו אמורים להנחות, ושני שרידים מימי הסיגר הפציעו לרגע בדמותם של משה שלונסקי, מייסד הפסטיבל, והמפיק עמי אמיר, איש מטר הפקות, הידוע בחיבתו גם הוא לנקניק הקובני.

במסעדות המפורסמות ג'עוני ודוריס קצבים, שבהן בעבר, במהלך ימי הפסטיבל, לא ניתן היה להשיג מקום אלא אם הזמנת מראש או לחלופין היית מישהו או משהו, הכניסה הפעם היתה ללא תור וללא סלקציה. ולסיום, כאילו כדי לאשר את מסקנות פאנל אנשי הסיגר הלא רשמי, הכריז ירון טן־ברינק, מנהל הפסטיבל, על אבי ניר כאיש העשור של הטלוויזיה, שנכח רק יום לפני כן בפאנל שבו השתתף ועזב מיד, כמו מרבית באי הפסטיבל.