דעה: למוסדיים אין מנדט להתפשר

הרבה עניינים צריכים להדאיג את עמיתי קופות הגמל כשהם בוחנים את ההסכם שנכרת בין אפריקה ישראללגופים המוסדיים ושממתין לאישור בית המשפט. אולם יותר מכל עליהם להיות מודאגים מהפשרות שלהן הסכימו המוסדיים על חשבונם. להלן העיקריות שבהן:

1. הכלל בדיני חדלות פירעון הוא שכאשר חברה מודיעה על חדלות פירעונה, מעוכבים ההליכים מצד כל הנושים נגד החברה בלא יוצא מן הכלל. הם אינם יכולים יותר להיפרע ממנה, ובהחזר חובותיהם יחול עיקרון השוויון. בנימוק זה ממש השתמשה אפריקה להצדקת סירובה לשלם לבעלי אג"ח ט' את חובם, בטענתה שאם תשלם לאלה - לא יהיה לה במה לשלם לבעלי האג"ח האחרים. מצד שני, כיוון שגם לבנקים חבה אפריקה 700 מיליון שקל, אפשר היה לצפות כי גם עליהם יחול ההסדר, משום שהטענה כלפי בעלי אג"ח ט' יפה גם כלפיהם.

אך לא כך בהסדר המוצע. בסעיף החמישי לבקשה מציינת אפריקה כי בית המשפט צריך לפטור אותה מכינוס אסיפות נוספות של כלל נושיה.

אפשר להבין את מניעי אפריקה לשחרור הבנקים מכפיפות להסדר: בעל השליטה שלה שבוי בידי הבנקים בגלל הלוואותיו האישיות. אך מדוע הסכימו המוסדיים להסדר זה, שעה שהם משמשים פה לנושים? נושה רצוני לא יסכים לפטור נושים אחרים מכפיפות להסדר משום שוויתור שכזה יהיה על חשבונו.

2. ההתפשרות הקשה יותר היא במנדט שנתנו המוסדיים לאפריקה ליישם "חדלות פירעון סלקטיבית". במילים אחרות, בעוד שכלפי בעלי האג"ח טוענת אפריקה "אין לי", כלפי שאר הנושים, מנהליה, עסקיה וכל ענין אחר נמשכים העסקים כרגיל. לא היה כדבר הזה. החברה הקורסת עושה דין לעצמה, וקובעת למי מן הנושים תשלם ואת מי תחסום בטענת "חדלות פירעון". במדרון חלקלק זה תהיה אפריקה חלוץ אך לא מאסף. הסכמת המוסדיים לנורמה פסולה זו צורמת במיוחד, משום שאת עיקר הכספים שהביא לבייב מביתו הוא הפנה לפירעון חובותיו האישיים לבנקים, חרף העובדה שחובות אלה הנם פחות ממחצית החובות לבעלי האג"ח.

3. בשלוש השנים הראשונות להסדר אמורה אפריקה לשלם לבעלי האג"ח ולבנקים תשלומים בסכום של כ־2.8 מיליארד שקל: כ־2 מיליארד שקל לבעלי האג"ח וכ־0.8 מיליארד שקל לבנקים. אבל בהצעת ההסדר לא הוצג כל תזרים שיראה מניין יבואו הכספים. בשנתיים האחרונות מתבצע מימוש נכסים באפריקה, ובשעה שהנכסים המניבים נמכרים, מניין יבואו ההכנסות?

4. סוגיה מטרידה נוספת היא שתיקת ההסדר בעניין חלופת הפירוק. אפריקה הנה ביסודה חברת אחזקות, שבבעלותה מניות של החברות־הבנות, והכנסותיה הן דיבידנדים המתקבלים מהחברות־הבנות. לכן אין כל קושי למנות לה "מפרק מפעיל" שימשיך באחזקתה עד להשבחתה, כאשר ההשבחה והדיבידנדים ייזקפו לנושים במקום לבעלי השליטה. חלופה זו נראית עדיפה לנושים על פני ההסדר המוצע. אמנם לבנקים שעבוד על מניות אפריקה, אך בפירוק פוקעות המניות. לכן בעלי האג"ח קודמים לבנקים בשליטה על נכסי אפריקה ובפירעון החובות.

5. בתום שנתיים להסדר, לאחר שבעל השליטה ישקיע בחברה 500 מיליון שקל, יותר לו למשוך דיבידנדים. מן הנושים דורשים לפרוס את החוב ל־16 שנה, ולבעלים מתירים למשוך רווחים. כיוון שמדובר בהתחייבויות שהופרו, מתבקש כי קודם ייפרעו חובות העבר, ורק אז יינתן לבעל השליטה למשוך רווחים לעצמו.

6. שימו לב לביטחונות העלובים שמעמידה אפריקה לבעלי האג"ח החדשות: במקום האג"ח הישנות - שהיקפן 7.5 מיליארד שקל - יונפקו אג"ח חדשות בסכום של 4.5 מיליארד שקל. להבטחת פירעונן ישועבדו מניות של החברות־הבנות בסכום של 1.75 מיליארד שקל. כלומר רק כ־40% מהחוב החדש יובטחו - "חלקם בעדיפות ראשונה וחלקם בעדיפות שנייה". ל"עדיפות שנייה" אין כל ערך משום שאחרי מימוש השעבוד הראשון, לא יישאר דבר לבעלי השעבוד השני. במסגרת ההסדר ניתן לבעל השליטה למכור את כל אחזקותיו בחברה לאחר שימלא את חלקו, כלומר בתום ארבע שנים להסדר. עד אז ייפרעו לבעלי האג"ח כ־16% מקרן החוב. כיצד יובטח אפוא החזר החוב במשך 12 השנים הבאות, אחרי שבעל השליטה יעזוב את החברה?

לו היתה נציגות אמת לבעלי האג"ח באפריקה - התנאים הדמיוניים האלה בהסדר המוצע היו בלתי אפשריים, והיה נדרש מענה לשאלו המטרידות, בטרם תינתן הסכמה כלשהי.

הכותב הנו עורך דין ורואה חשבון העוסק בדיני חדלות פרעון