מחיר הכסף הזול

סיפורו של נרקומן מתחיל פעמים רבות כסיפור תמים. ניגש הסוחר ואומר לאדם במצוקה: "אתן לך משהו שיגרום לך להרגיש יותר טוב, משהו לשיפור המצב. היות ואני חבר טוב הרואה שאתה במצוקה, המנה הראשונה עליי". זה מתחיל בקטן, אחר כך המנות גדלות, כך שתלות המסומם בסוחר הולכת וגדלה. מחקרים מראים כי קיים קשר ישיר בין משך ההתמכרות ועוצמתה (גודל המנות שצורך המסומם) לקושי תהליך הגמילה. ככל שזמן ההתמכרות ארוך יותר, כך ה"קריז" שחווה המכור חזק יותר וכואב יותר.

לצערי, קיימים קווי דמיון בין התנהגות הממשל בארה"ב לזו של סוחר סמים. אין דרך אחרת לתאר את התנהגות הממשל האמריקאני בכל הקשור להזרמת כסף זול למערכת.

השקפת העולם האינדיאנית

אף אחד לא מעז לדבר בארה"ב בחוצות העיר על אסטרטגיית יציאה ממדיניות מוניטרית מרחיבה, פן ההשפעה על השוק כיום תהיה קשה והממשל, בין אם הנגיד ובין אם הנשיא, יישאו באחריות. כאשר הנגיד האירופי רק רמז על תחילתה של "אסטרטגיית יציאה" השווקים נזעקו עד שהגיע ברננקי עם צפירת הרגעה.

הנזק התדמיתי לברננקי או לאובמה בטווח הקצר עלול להיות כל-כך גדול מבחינה אישית שהם בוחרים להעביר את הבעיה הלאה. ישנו פתגם אינדיאני האומר כי "איננו יורשים את העולם מאבותינו. אנו מקבלים אותו בהשאלה מילדינו. חובה עלינו להחזירו להם במצב מושלם". לדאבוננו, השקפת העולם של האינדיאנים, ילידי אמריקה, נעלמה מהעולם, כמעט כמוהם.

היום חיי ההווה שולטים בכיפה. העולם המערבי חי את הרגע ומקדש את ההצלחה הרגעית על חשבון העתיד. הדבר עובר כחוט השני בכל תחומי החיים המודרניים החל מביטחון, איכות הסביבה (ועידת קופנהאגן היא הרי לעג לרש) דרך אופי התנהלות החיסכון של הציבור כגון: מקרה מרקסטון, בן גבינזון בפריזמה ועד להתמכרות של הממשל והציבור האמריקאני לכסף זול.

קל יותר להעביר את הצרות לדור הבא מאשר לטפל בהם בעצמך. הפוליטיקה והכלכלה אינן נוהגות לתגמל ביד רחבה מי שנוקט בצעדים קשים בהווה לטובת העתיד, רק ראו מה קרה לראש הממשלה לאחר כהונתו כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון.

רק הדילר התחלף

התחלואים שהובילו למשבר האחרון דומים למה שקורה היום - כסף זול. הדבר היחידי שהשתנה הוא הספק. את המשבר של 2008 יצרו בנקים, בנקי השקעות וגופים מוסדיים ובעיקר קרנות הגידור אשר הציפו את השוק במוצרים מבוססי אשראי זול אשר הובילו לניפוח בועות באמצעות מינוף. כיום, הספק של הכסף הזול הינו הממשלות בעולם ובראשן ארה"ב.

נחזור למשל של המכור לסמים שהחל תהליך התנקות כואב ופנה לרופא. האחרון, ממליץ לו להתחיל לצרוך סמים להקלת הכאב. בהתחלה, "למרבה הפלא" המכור מרגיש יותר טוב. הרופא אשר מרוצה מהתקדמותו הבריאותית של החולה ממליץ על הגדלת המינון של "התרופה". על מנת להיגמל בצורה בריאה יש צורך בהקטנת מינונים של החומר הממכר עד להפסקה מלאה. הדרך של הפסקה מיידית (מחנק אשראי) ואחר-כך "פתיחת הבר לצריכה ככל יכולתך" (תוכניות החילוץ של ארה"ב) אינה בריאה לא לגוף ולא לנפש של החולה.

אין ספק כי קברניטי המשק העולמי נמצאים בתסבוכת. כיום, העולם המערבי בכלל וארה"ב בפרט, מכורים לכסף זול ולתרבות צריכה חסרת אחריות. האסטרטגיה השולטת היא "לחם ושעשועים" על פי מיטב המסורת הרומית, אלו הן העובדות. השאלה היא מה הדרך הנכונה שבה אנו חפצים ללכת. האם עוד תוכניות בזבוז ממשלתיות הן הדרך שאנו חפצים ללכת בה? תוכנית נוספת כזו העביר הסנט בארה"ב בסוף השבוע החולף בגובה 1.1 טריליון דולר.

הפחד שולט

כפי שהדברים נראים כיום, אלא אם ישתנו פני הדברים, הכסף הזול ימשיך לזרום והשווקים הפיננסים ימשיכו לעלות במחצית הראשונה של 2010. אף גוף מוסדי, לא יקטין פוזיציית מניות שכן הפחד מפני איבוד תשואה של אחוז אל מול המתחרים כה גדול ששיקולי הטווח הקצר גוברים על שיקולי הטווח הארוך למרות שמדובר בחסכון פנסיוני.

הבעיה הגדולה נעוצה דווקא בשוק אגרות החוב. למרות שהריבית לטווח ארוך נמוכה (התשואה על אג"ח ממשלתי לא צמוד לעשר שנים הינו פחות מ- 5%, נכון לסוף השבוע). חלק מהגופים המוסדיים מחזיקים תיק אגרות חוב ארוך מכיוון שבאג"ח לטווח הקצר הריביות נמוכות. ההסתברות לרווחי הון באג"ח הארוך היא אפסית אך הסכנה מהפסדי הון בעקבות עליית הריבית שרירה וקיימת. ברם, למה לדאוג למחר כאשר יש תשואה חודשית לפרסם והמתחרים נושפים בעורפך?