ועידת האקלים בקופנהגן: ארה"ב הגיעה להסכם עם סין הודו וברזיל

הניסיונות המרתוניים להגיע להסכם במאבק בשינוי האקלים הניבו פריצת דרך משמעותית: ארצות הברית הגיעה הלילה להסכמה בסעיפים השונים שבמחלוקת עם ארבע מדינות מפתח: סין, הודו, ברזיל ודרום אפריקה.

מדובר בארבע מדינות המוגדרות מתפתחות, אולם הן כלכלות מתועשות בצמיחה, שפולטות כמות גדולה של גזי חממה ויפלטו הרבה גם בעתיד משום שהתעשייה, התחבורה ואמצעי ייצור החשמל שלהן מיושנים. ההבנות עם ארבע מדינות אלה, שהיו האגוז הקשה ביותר לפיצוח בשיחות קופנהגן, יובאו כעת לדיון והצבעה בפני כלל באי הוועידה. פרשנים מעריכים שזה מה שהיה דרוש כדי להגיע להסכם - גם אם הוא לא יהיה מושלם.

אובמה: זה צעד חשוב קדימה

נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, אמר שהוא נאלץ לעזוב את קופנהגן לפני ההצבעה על ההסכם הסופי, אך הוא משוכנע שההבנות שהושגו הם צעד משמעותי קדימה, "גם אם יש עוד הרבה עבודה לפנינו". נציג סיני בכיר אמר גם הוא שמדובר בהתפתחות חיובית, "וכולם צריכים להיות שמחים על כך... אחרי משא ומתן שני הצדדים הצליחו לשמור על עמדותיהם. עבור הסינים זה היה עניין של ריבונות ואינטרס לאומי". לעומת זאת, נציג סודן המייצג את מדינות אפריקה כנה את ההסכם "הגרוע ביותר בהיסטוריה".

במסיבת עיתונאים לפני צאתו מדנמרק אמר אובמה כי הוא יודע שיהיו מי שיאמרו שההסכם שעומד להיחתם בקופנהגן אינו מושלם, ואינו פותר את בעיית התחממות כדור הארץ, אך יש בו משום נקודת תפנית היסטורית. לדבריו, עד כה לא נדרשו מהמדינות המתפתחות צעדים להפחתת הפליטות, וכעת הן הסכימו לבצע צעדים שכאלה - גם אם לא מדובר בהתחייבות משפטית לעשות זאת.

"צריך להבין שאצל חלק מהמדינות הללו יש עדיין אנשים שחיים בלי חשמל, ואי אפשר לצפות מהם לספוג הגבלות על פליטת גזי חממה כמו במדינות העשירות", אמר אובמה. "זה צעד ראשון קדימה, אך הוא צעד משמעותי".

אובמה הודה כי ההסכם אינו מחייב משפטית, אך הוא כולל בתוכו מנגנון שיאפשר לכל מדינה להצהיר על הצעדים שבהם היא נוקטת להפחתת פליטות, והדבר יהיה גלוי ונתון לביקורת בינלאומית. לדבריו, כך ניתן יהיה לדעת מתי מדינה לא ממלאת את הבטחותיה.

כדי לדון באופן הביצוע של ההסכם הוחלט לקיים פגישה נוספת בנושא בבון שבגרמניה בעוד מספר חודשים, ולהציב יעד של שנה - עד דצמבר 2010 - להפיכת ההסכם הבלתי מחייב שייחתם בקופנהגן להסכם מחייב משפטית. אובמה הודה כי גיבוש הסכם מחייב יהיה מהלך קשה מאוד, "אך אני סבור שנוכח אתגרים אסור להיכנס לשיתוק אלא צריך לפעול. המדע מוכיח לנו שדרושות פעולות שאפתניות יותר בעתיד".

כל מדינה תצהיר על פעולותיה

בהסכם בין מדינות המפתח הוחלט לפעול כדי למנוע מהטמפרטורה העולמית לעלות ביותר מ-2 מעלות. כדי לעשות זאת, כל מדינה תצהיר כאמור על הפעולות שבכוונתה לבצע בתחום הפחתת הפליטות. ההצהרות הללו יהיו חשופות לביקורת בינלאומית ולניתוח מדעי, כדי שניתן יהיה לאמוד האם הן "עושות את העבודה" מבחינת המאבק בהתחממות.

אך המדינות לא יהיו מחוייבות לעמוד בהצהרות שלהן. אמצעי הפיקוח יהיה אותו מערך ביקורת בינלאומי, שיאפשר לכל המדינות האחרות לדעת מי עומדת בהבטחתה ומי לא. זו סוגיית מפתח שעלתה בדיונים - מחד דרישה אמריקנית למנגנון פיקוח על הפחתת הפליטות ומנגד והתנגדות סינית לפיקוח חיצוני שיפר את ריבונותה.

כמו כן, סוכם כי המדינות העשירות יעבירו כספים לקרן הסיוע לטווח הארוך כדי שהמדינות העניות ביותר יוכלו להסתגל לשינויי האקלים.

הדיונים נמשכו למרות סיום הוועידה

ההבנות הושגו בפגישות מרתוניות שניהל אובמה עם נציגי המדינות, גם שעות אחרי שהמועד הרשמי לנעילת הוועידה חלף. סמוך לתום המועד הרשמי, ביקש האו"ם מ-120 המנהיגים הנמצאים בקופנהגן להישאר לילה נוסף כדי לאפשר חתימה על ההסכם כשיפתרו כל המחלוקות. המנהיג היחיד שעזב עד כה היה נשיא רוסיה, דמיטרי מדבדב, שטען שיש לו התחייבות קודמת לביקור רשמי בקזחסטן.

בפגישות הרבות שהתקיימו אחר הצהריים השתתפו נציגי ארה"ב וסין מספר פעמים, כשבחלק מהפגישות השתתפו גם המנהיגים - אובמה ווראש הממשלה הסיני וון ג'יאבאו. כמו כן נפגש אובמה בדלתיים סגורות גם עם נציגי אוסטרליה, בריטניה, צרפת, גרמניה ויפן, ועם נציגי המדינות המתפתחות - אתיופיה, בנגלדש, קולומביה ואחרות.

הטיוטה האחרונה שהופצה, עוד בטרם נודע על ההסכם בין ארה"ב למדינות המפתח, כללה את הסעיפים הבאים:

ההסכם שייחתם ייקרא "הסכם קופנהגן".

המדינות יבצעו את הצעדים השונים כדי שהטמפרטורה העולמית לא תעלה מעבר ל-2 מעלות מעל הרמה ששררה בעידן הטרום-תעשייתי.

המדינות המפותחות והמתפתחות יידרשו לבצע הפחות בכמות פליטות גזי החממה שלהן.

מדינות העולם יידרשו להפחית בחצי את פליטות גזי החממה עד 2020. המדינות העשירות יידרשו להפחית 80 אחוז מהפליטות שלהן עד 2050. המדינות המתפתחות יידרשו להפחית את הפליטות שלהן בטווח שבין 15 ל-30 אחוז מתחת לרמה של תרחיש "עסקים כרגיל" (רמת הפליטות במצב בו לא נוקטים שום פעולה להפחיתן).

המועד האחרון לגיבוש הסכם משפטי שיחייב את המדינות להפחית את הפליטות הוא דצמבר 2010.

שיא פליטות גזי החממה בעולם צריך להגיע מוקדם ככל האפשר ואז הריכוז העולמי צריך להתחיל לרדת - אך הנוסח אינו נוקב בשנה כלשהי.

ב-2016 יבחנו המדינות שוב כיצד ניתן לשפר את המהלכים השונים, כדי שהרף העליון התחממות כדור הארץ יהיה מעלה וחצי מעל לרמה של העידן הטרום-תעשייתי.

המדינות העשירות יעבירו 100 מיליארד דולר בכל שנה עד 2020 למדינות המתפתחות העניות, כדי לאפשר גם להן להפחית פליטות גזי חממה ולהערך להשלכות השונות של שינוי האקלים כמו בצורת, אובדן יבולים או פגעי טבע.