טיפול שורש או עקירה?

המחאה ההיסטרית כמעט נגד החלטתו של סגן שר הבריאות להעביר 65 מיליון שקלים לטיפולי שיניים לילדים מעוררת דיון ציבורי סוער. ואולם השאלה האמיתית שעולה היא למה מתייחסת ההחלטה? אילו טיפולי שיניים יינתנו לילדים? מהם השירותים והטיפולים שבסל הבריאות שיקוצצו לצורך זה?

חוק ביטוח בריאות ממלכתי כולל רק "רפואת שיניים מונעת לילדים" ולא ברור האם ליצמן מתכוון לעשות שימוש בסמכותו להגדיל את היקף הסל כך שיכלול טיפולי שיניים בפועל. למהלך כזה יש תומכים רבים, אך הוא חייב להיעשות לאחר עבודת הכנה יסודית.

אם קיימת בעיה בדרך בה פעל השר היא הרבה יותר בצד ההתנהלות המאולתרת ופחות בעצם ההצעה לשנות את סדרי העדיפויות בסל הבריאות. סדרי העדיפויות במערכת הבריאות תמיד יהיו נתונים לוויכוח כל עוד המשאבים מוגבלים וקבוצות שונות של חולים ומטופלים מתחרות ביניהן על אותם המשאבים. ילדים רבים נזקקים לטיפולי שיניים ואינם זוכים להם בשל עלותם שהיא מעבר להישג ידה של המשפחה.

ביטוי מובהק להיסטריה הדמגוגית הייתה הזעקה של ההסתדרות הרפואית וארגונים נוספים כי ההחלטה נוטשת לאנחות את חולי הסרטן הזקוקים לתרופות מצילות חיים. משום מה מניחים הכול שטיפולי השיניים לילדים חייבים לבוא על חשבון תרופות אלו ואין הדבר בהכרח כך. הטיפולים יכולים לבוא על חשבון מכוני דיאליזה, תנאי אשפוז נוחים מעט יותר, מכשור רפואי ואינספור צרכים חיוניים יותר ופחות שמערכת הרפואה משופעת בהם.

כל הצרכים חשובים והם אינם חשובים במידה שווה. לכל קבוצת חולים יש אינטרסים לגיטימיים משלה. יש לזכור שאי אספקה נאותה של שירותים הכלולים בסל הבריאות הורגת הרבה יותר חולים מאשר מניעת תרופות חדשניות ויקרות מאד לקבוצה קטנה יחסית של חולים.

כדאי להעיר כי לעתים מה שמכונה תרופות מצילות חיים הן, למרבה הצער, רק תרופות המאריכות חיים ולעתים בחודשים ספורים בממוצע. האם מתן טיפולי שיניים לילדים, שיכול למנוע נזקים כבדים מאוד בעתיד, חשוב פחות מהארכת חיים במספר חודשים של חולי סרטן בעלות גבוהה מאד? למי בדיוק נתונה הסמכות המוסרית להכריע הכרעה כזו? אולי ראוי לקצץ דווקא בטיפול רפואי לקשישים מופלגים על חשבון הטבת הטיפול בילדים?

מקומם לראות שבמסגרת הדיון הרוגש קיימת התעלמות מוחלטת מכך שהחוק הוא שהסמיך את שר הבריאות (ואת הממשלה והכנסת במקרים של פגיעה בזכויות) לקבל בדיוק החלטות מאין אלו ולא את וועדת הסל. וועדה זו אינה אלא כלי עזר לשר בביצוע מלאכה קשה ואין לה מעמד.

הבעיה נעוצה בכך שקיים חסר בולט בנציגות ציבורית במועצת הבריאות שלא תשקול רק שיקולים של קבוצת חולים זו או אחרת, של מוסד רפואי זה או אחר,או של יצרני תרופות ומכשור רפואי המבקשים לקדם את תוצרתם, אלא תבחן לגופם את כל השיקולים על מנת להביא לקידום האינטרס הציבורי הכולל.

הכותב הוא יו"ר ועדת זכויות החולה בלשכת עורכי הדין ובעל משרד עורכי דין בבעלותו