אבי בן בסט: השכר הגבוה של מנהלי הבנקים לא משקף את תרומתם השולית לערך החברה

"שכר המנהלים הבכירים בבנקים גבוה מדי ואינו משקף את תרומתם השולית לערך החברה". כך טוען פרופ' אבי בן בסט מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ומרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים, בנייר עמדה שגיבש לקראת כנס בנושא הרגולציה.

לדבריו נקודת המבט של מנהלים רבים היא קצרת טווח. במצב זה מנהלים עלולים לקחת סיכון גבוה מהרצוי כדי להציג רווח ולקבל תמריצים. סיכון כזה עלול להתגלות אחר כך כבעיה שתפגע ברווחיות ואז איש מהמנהלים לא ישלם קנס.

בעיני פרופ' בן בסט חמורה שיטת התמריצים הלא סימטרית - בונוסים להצלחות אך העדר קנסות לכישלונות, ויש לאסור תמריצים לא סימטריים או להעניקם רק על בסיס הצלחות ארוכות טווח ולא שנתיות.

בן בסט מתייחס בניתוח שלו גם לפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ועל תפקודו לאורך המשברים שעברה המערכת הפיננסית בישראל. "ההיסטוריה הכלכלית מלמדת שלרוב תגובת הפיקוח על הבנקים למשברים פיננסיים היתה איטית ומחיר החילוץ גולגל לממשלה כך שהפיקוח לא הפיק תועלת ממיקומו בבנק ישראל, לכן טוב יהיה אם הפיקוח לא יהיה כפוף לבנק ישראל", אומר בן בסט.

הפיקוח על הבנקים לטענת בן בסט היה מודע לויסות מניות הבנקים כבר ב-1978 והמשבר פרץ ב-1983. תגובה איטית היתה גם במקרים של בנק צפון אמריקה והבנק לפיתוח התעשייה. במשבר הקיבוצים הפיקוח על הבנקים היה מודע למשבר ב-1985 אך לא פעל תקופה ארוכה וכך חלקו של הציבור בהסדר מומן ע"י האוצר. בנק ישראל והפיקוח פעלו במהירות במקרה בודד של הבנק למסחר בשנת 2002.

לדעתו של בן בסט איחוד כל רשויות הפיקוח יכול להוות פתרון סביר. במיוחד כשפיקוח מאוחד נהנה מראייה כוללת בעידן של קונגלומרטים פיננסיים וצורך במיקוד האחריות ובמציאת הדרך היעילה למימוש שינויים בהסדרה.