אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הכדורגל הישראלי מסכם עשור עגום

הכדורגל הישראלי מסכם עשור עגום

קרב בין מאמן הנבחרת לבין יו"ר ההתאחדות מסכם עוד עשור כושל של ענף הספורט הפופולרי במדינה

24.12.2009, 18:24 | אוריאל דסקל

אח, איזה כיף לסיים קמפיין מונדיאל כושל עם לכלוכים הדדיים בין המאמן הלאומי לבוס שלו, יו"ר ההתאחדות לכדורגל.

למי שלא יודע, דרור קשטן, מאמן הנבחרת עד סוף המונדיאל (וכן, אין לו עבודה ובכל זאת הוא ממשיך לקבל כסף) תקף את לוזון באופן שלא משתמע לשני פנים. "שלוש וחצי שנים אני מועסק בהתאחדות ובתקופה זו אבי לוזון פגע בי בכל דרך אפשרית. כיכבתי אצלו בפרסומים שליליים ללא הפסקה".

דבריו הקשים של קשטן מגיעים מספר שעות לאחר שלוזון טען בוועדת החינוך, הספורט והתרבות של הכנסת כי קשטן הוזמן אליה אבל בחר להבריז. כמובן שכל העניין לא נפסק והמשיך בתגובה על תגובה ותגובה על תגובה של תגובה (והכל בפחות מ-24 שעות).

לוזון. הכדורגל הישראלי עמוק בביצה, צילום: טל שחר לוזון. הכדורגל הישראלי עמוק בביצה | צילום: טל שחר לוזון. הכדורגל הישראלי עמוק בביצה, צילום: טל שחר
שמח וכיף בהתאחדות לכדורגל בישראל. יופי, כי זה בדיוק מה שרצינו, שלוזון וקשטן - שני האחראים העיקריים לכישלון של נבחרת ישראל במוקדמות מונדיאל 2010 - יזרקו רפש אחד על השני, כאילו לא הספיקו הבושות על המגרש. זה נהדר לשיווק. זו דרך נפלאה לסחוב עוד ועוד אנשים לעולם המופלא של הכדורגל הישראלי.

סיכום עשור עגום

השנה היא עוד מעט 2010 והכדורגל הישראלי מעולם לא נראה כה מפגר. לוזון יכול לטעון עד מחר שהליגה שלנו היא השישית בטיבה באירופה; והוא יכול להצביע על ההצלחות היחסיות של הפועל תל אביב ומכבי חיפה בגביעים האירופים; וגם על זה שרק פוליטיקה אנטישמית קטנה מנעה מאלירן עטר לזכות בשער השנה של פיפ"א - אבל האמת היא שמעולם הכדורגל שלנו לא היה במצב כה גרוע מבחינה ציבורית. אנשים לא מגיעים למגרשים העלובים; הרייטינג בשפל חסר תקדים, אפילו היקף ההימורים על המשחקים בישראל מצטמק למינימום. המשחק הפך לשולי בחיי החברה בישראל - בניגוד למגמה העולמית.

וזה בדיוק בגלל הלכלוכים כאלה כמו אלו שבין קשטן ללוזון, שני האנשים שאמורים להיות הבכירים והמכובדים ביותר בכדורגל הישראלי. לכלוכים שלאף אחד לא ממש איכפת מהם, רק לאנשי הכדורגל בישראל.

ח"כ זבולון אורלב סיכם את התחושה הרווחת בציבור הישראלי לאחר הדיון הדל על כישלונות נבחרת ישראל לאורך השנים. "יש פה גילדה סגורה שמתבשלת במיץ של עצמה", אמר אורלב לאביעד פוהורילס, "לכולם יש אולי כוונות טובות, אבל אולי צריך לצאת מהקופסה ולחשוב אחרת".

יש משהו בדברים של אורלב, שהוסיף כי "מעולם לא נתקלתי בכזו חוסר היענות מצד אנשים שהוזמנו לדיון. אפילו בדיונים עם ההשכלה הגבוהה, שרואה את עצמה כאליטה ויכולה להגיד לי 'מי אתה שתבקר אותנו', ההיענות יותר גדולה".

מאבדים את מעמד הביניים

כל מי שחי את הכדורגל הישראלי מבחוץ מבין את מה שאורלב הבין. הכדורגל הישראלי, הכדורגלנים, המאמנים, אנשי התקשורת (שפעמים רבות הם הכדורגלנים והמאמנים) חיים בביצה וכיף להם.

הסגירות הזו עולה ביוקר לכדורגל הישראלי שמאבד את הלקוחות שהכי חשובים לו - מעמד הביניים. על הדרך הוא גם מאבד ילדים רבים שההורים שלהם רוצים להרחיקם כמה שיותר מסצנת הכדורגל הסגורה והמלוכלכת.

הדלת סגורה כמעט באופן הרמטי. אפילו ארגון האוהדים הרשמי של כל האוהדים בישראל, "היציע", מתקשה לקבל לגיטימציה מגופי הכדורגל הרשמיים בישראל. וזה גוף שקיבל את האישור הרשמי של התאחדות האוהדים באירופה ואופ"א.

אנחנו נכנסים ל-2010 והכל בכדורגל הישראלי יישאר כפי שהוא. היו בטוחים. לוזון וחבריו לביצה לא יצאו מאף קופסה וימשיכו להתנהל כפי שהכדורגל הישראלי מתנהל: מוועדת סטרשנוב, שהמליצה על שינויים מרחקי לכת במבנה ההתאחדות, התעלמו כמעט לחלוטין; התקשורת היא הרי אנטי-ציונית ולכן אסור להקשיב לה ומי הם בכלל האוהדים שנשאל אותם מה הם רוצים (הסקר המקיף האחרון שעשו בהתאחדות לכדורגל בקרב עם ישראל היה לפני חמש שנים בערך). אה, בקרוב לוזון ייבחר לעוד קדנציה, על סמך העבודה המופלאה שלו כמנהיג הכדורגל הישראלי, ולא שתהיה לו אופוזיציה כלשהי. אופוזיציה זה למשטרים חלשים.

ואולי זה מה שהם רוצים. שאף אחד כבר לא יתעניין במשחק. שהוא יישאר אצלם לתמיד. עם החמימות של הביצה; 500 צופים בממוצע במגרשים; 200,000 שקל הכנסה מספונסרים ל-16 קבוצות ו-0.9% רייטינג למשחק. שיבלו להם.

תגיות

8 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

5.
איזה שטויות
אמנם חלק מהדברים שאתה אומר נכונים , אבל הכתבה נראית קצת יותר מדי סובייקטיבית , וקצת יותר מדי אנטי - לוזונית. זה בסדר לא לאהוב את לוזון , גם אני לא אוהב אותו , אבל אי אפשר להתעלם מעשור בו 3 קבוצות ישראליות העפילו לליגת האלופות (שזה בחישוב מהיר , אחת כל שלוש שנים) , כאשר בעשור הקודם אף קבוצה לא הצליחה לעשות זאת. אני ראיתי את הכדורגל ה"מדהים" שהיה לפני 30 שנה. חשבתם שקצב הכדורגל של היום הוא נוראי? תנסו לראות משחק "צמרת" מלפני 20-30 שנה במגרשי ישראל. זה היה פשוט מביך. ושמות העבר הגדולים? מי כמו הישראלים אוהב נוסטלגיה? בניון נופל ממלמיליאן? ברקוביץ נופל מרוזנטל? שכטר נופל ממשה סיני (ההשוואה על פניה אולי נראית לא במקום , אבל תאמינו לי שהיא כן)? תעזבו אתכם משטויות. היום לא טוב , אבל פעם בטח לא היה יותר טוב. הפיגור היחידי של הכדורגל הישראלי ממדינות אירופה בעלות אוכלוסיה דומה לשל ישראל (דנמרק , אוסטריה , נורבגיה , בלגיה) הוא בתשתיות. ביקרתי בשתיים מהמדינות הנ"ל , נהניתי וקינאתי בשתיתות הנהדרות , אבל ברמת הכדורגל נטו , הכדורגל שם לא פחות גרוע משלנו. ככה זה במדינות הקטנות - העילויים רוצים ספרד ואנגליה , והבינוניים נשארים בביצה המקומית. אין ממש את מי להאשים בכך.
גיל , רחובות  |  25.12.09
לכל התגובות