הקרב על הפטנט

התביעה אשר הוגשה על ידי המדינה ביום שלישי האחרון כנגד חברת התרופות אומריקס, והיזם רוברט טאוב, ובה נטען כי זכויות המדינה בתכשיר דבק ביולוגי נגזלו ממנה, מהווה תביעה תקדימית ראשונה בה המדינה בוחרת להגן על זכויותיה בקניין הרוחני הנוצר כתוצאה משימוש במשאביה, לכאורה. פרשה קודמת, מפברואר האחרון, ובה נמכרה חברת ונטור (Ventor), מאחוריה עמד, בין היתר, פרופ' אהוד שוומנטל מביה"ח שיבא, לענקית הציוד הרפואי האמריקאית מדטרוניק (Medtronic) נסתיימה בהסכם פשרה, לפיו קיבלו המדינה וביה"ח שיבא כ-100 מליון שקל (כ-30% מרווחי פרופ' שוומנטל ממכירת ונטור).

חוק הפטנטים, המתייחס לנושא המצאות עובדים, קובע ככלל כי אלו מהוות קניינו של המעביד ומציין במפורש כי הוראות אלו חלות גם על עובדי מדינה. הוראות מפורטות נוספות, ברוח דומה, מצויות בתקשי"ר. כלומר, תוצאות מחקר המתקיים במסגרת ציבורית מצויות, מבחינה משפטית, בבעלות המדינה. יחד עם זאת, מדיניות משרדי הממשלה בנוגע לניהול ומסחור זכויות הקניין הרוחני המצוי בבעלותם ונובע ממחקר במימונם אינה אחידה.

בשנים האחרונות ניתן להבחין בהתעוררותן של הצעות רבות ומגוונות הנוגעות לניהול זכויות קניין רוחני, שהן תוצר של פעילות מחקר ופיתוח הנעשית במגזר הציבורי. רפורמות אלו מבוססות על העמדה הרווחת בשיח הציבורי והאקדמי, לפיה זכויות קניין רוחני הינן מרכיב בעל משמעות מרכזית בניהול פעילות מחקר ופיתוח יעילה בכל המגזרים ככלל, ובמגזר הציבורי בפרט.

בין הצעות אלו ניתן להזכיר את הצעת החוק לעידוד העברת ידע וטכנולוגיה לתועלת הציבור אשר הונחה לראשונה על שולחן הכנסת באוקטובר 2004, בעקבות החלטת ממשלה שנתקבלה כחודש קודם לכן, החלטת ממשלה נוספת אשר נתקבלה באוגוסט 2005 בנושא קניין רוחני במערכת הבריאות, ומתרכזת בפעילות המחקר והפיתוח המתקיימת בבתי החולים הממשלתיים, וכן הקמתה של ועדת ההיגוי הבינמשרדית להסדרת הקניין הרוחני במשרדי הממשלה, העוסקת במיסוד נהלי קניין רוחני במגזר הממשלתי. פעילויות אלו טרם הובילו לגיבושה של מדיניות קוהרנטית בנוגע לאופן ניצולן המסחרי של זכויות קניין רוחני בבעלות המדינה.

מסחור תוצרי מחקר ופיתוח באמצעות מנגנון משפטי של קניין רוחני מעורר דילמות משמעותיות באשר לאופייה של ההשקעה הציבורית במחקר ופיתוח: בין ההשלכות החיוביות הבולטות של מסחור תוצרי מחקר ופיתוח באמצעות קניין רוחני ניתן למנות, כמובן, הגדלת הכנסות משמעותית למדינה ולחוקרים, התייעלות ההקצאה הציבורית למחקר ופיתוח וכן עידוד פיתוח יישומים טכנולוגיים על ידי המגזר הפרטי בתחומים בהם מתקיים כשל שוק.

יחד עם זאת, רצוי להתייחס בכובד ראש לחשש מפני עלייה משמעותית בעלויות המחקר הנובע מעלויות ניהול ומסחור זכויות קניין רוחני וצורך בקבלת רישיונות, פוטנציאל להכבדה, או אף חסימת הגישה לתוצרי מחקר המוגנים בזכויות קניין רוחני, חשש מפני העברת מוקד תשומת הלב ממחקר המוכוון על פי צרכי הציבור אל מחקר מוטה רווח, וחשש מפני מימון כפול של המחקר הציבורי על ידי הציבור - הן באמצעות תשלום מיסים, והן באמצעות תשלום תמלוגים על המוצר הסופי.

השלכות אלו מחייבות גיבושה של מדיניות כוללת בנושא מסחור זכויות קניין רוחני המצויות בבעלות המדינה, מדיניות המתחשבת ביעדי פעילות המחקר והפיתוח המתקיימת במגזר הציבורי, במאפיינים השונים של מוסדות המחקר הציבוריים ובאינטרס הציבורי.

הכותבת היא תלמידה לתואר שלישי בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה, עוסקת במחקר בנושא מסחור זכויות קניין רוחני שמקורן במחקר ופיתוח במגזר הציבורי.