התחמקות גלובלית

ועידת האקלים שננעלה בשבוע שעבר בקופנהגן, טמנה בחובה הבטחה לעולם ירוק יותר, אך סיומה הותיר בלב המקווים תחושת החמצה. למרות שעוררה לא מעט כותרות, דיונים וויכוחים חובקי עולם, בטקס הנעילה חתמו מנהיגי העולם על הסכם מסגרת כללי ולא מפורט בנושא מחויבותן של המדינות לצמצם את פליטת גזי החממה בשטחן והבטחה לסיוע כלכלי למדינות מתפתחות בנושא זה.

בין הנוכחים ניתן היה למצוא את נשיא ארה"ב ברק אובמה, נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ונשיא רוסיה דמיטרי מדבדב. השתתפותם של מנהיגים אלו, יסכימו כולם, מסמלת את חשיבות הוועידה. אם כך, מה משדרת היעדרותו של ראש ממשלתנו מרשימת הנוכחים?

החלטתו הנחרצת של ראש הממשלה שלא להגיע לוועידה משקפת את יחסה של ישראל לנושא הגנת הסביבה בכללותו. ההסבר, שהועבר לתקשורת ממשרדו של ראש הממשלה על ביטול השתתפותו, מדבר על עלויות שהייה גבוהות וחוסר הנוחות מנוכחותו של נשיא איראן בוועידה. נו, באמת. רק הירתמותו של נשיא המדינה להצטרף לוועידה, חילצה את ישראל ממבוכה גדולה.

דוגמא נוספת לאדישותו של הממשל בישראל להתחממות הגלובלית שפוגעת בכולנו, ניתן לראות בהתנהלות ועדת השרים לענייני חקיקה ערב פתיחת הוועידה: על מנת שבוועידה תוכל ישראל להפגין עשייה בתחום הגנת הסביבה, אישרה ועדת השרים לעניני חקיקה באופן בהול שתיים מתוך ארבע הצעות החוק החשובות שהגיש השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן: חוק ההתייעלות האנרגטית במבני ציבור וחוק עידוד התחבורה הציבורית. זו אינה הפעם הראשונה ששני חוקים אלו עולים להצבעה. לצערי ולצערכם, זו כנראה גם לא תהיה הפעם האחרונה, ועד שחוקים אלה ונוספים ייכנסו לתוקפם, מצבנו האקולוגי יילך ויחמיר.

הסנדלר הולך יחף

כמי שעוקב מקרוב אחרי התנהלותן של הממשלות בישראל בנושא הגנת הסביבה בכלל וההתייעלות האנרגטית בפרט, נראה כי הצהרות לחוד ומעשים לחוד. תקציבו של המשרד להגנת סביבה לא השתנה זה 13 שנים. גם משרדי ממשלה אחרים שלהם נגיעה לתחום הסביבה, לא טרחו להקצות סעיפי תקציב לטובת הנושא, על אף המודעות ההולכת וגוברת בעולם לשינויים ההכרחיים שיש לבצע בתחום. בנוסף, הדו"ח שהגיש מבקר המדינה, מצייר תמונה עגומה עוד יותר. עד היום לא גובשה שום תוכנית לאומית להפחתת גזי החממה, יתרה מכך, לא זאת בלבד שישראל לא ביצעה את הפעולות הפשוטות ביותר על מנת לטפל במשבר האקלים, אין לה גם את הכלים לעקוב אחרי שינויי האקלים המתרחשים בתחומה.

כל הנושא הופך לאבסורדי עוד יותר, כאשר ישראל נחשבת בין המדינות המובילות בעולם בפיתוח טכנולוגיה סולארית אך נמצאת בתחתית סולם המדינות המייצרות בעצמן חשמל מקרינת השמש.

סביבתנו - בטחוננו

את המצב הבעייתי הזה ניתן לפתור.

אפשר להפוך את ישראל למקום שבו הגנת הסביבה ושמירת האקלים שקולים בחשיבותם להגנה על הגבולות. אחרי הכול, בשני המקרים אנו מתמודדים עם איום אסטרטגי.

אפשר לחנך את ילדינו למציאות שבה שמירה על הסביבה היא חלק בלתי נפרד מהיומיום, אולם לשם כך, על מקבלי ההחלטות לתת דוגמא: יש לפעול לשינוי סדר העדיפויות, כך שהמדינה תטפל, לצד בטחוננו הפיזי, גם באיכות האוויר שאנחנו נושמים. על המדינה להשקיע מאמץ ומשאבים על מנת להתקדם ולעבור לשימוש במקורות אנרגיה חלופיים (כמו שמש ורוח) ולהשאיר מאחור את העידן המזהם.

אני קורא לממשלת ישראל להעלות את נושא הגנת הסביבה משולי המודעות החברתית אל לב הדיון הציבורי. רק אז נוכל לנשום לרווחה ולהגיע לוועידת האקלים הבאה בראש מורם.

הכותב הוא בעלי חברת Vert, יבואנית פתרונות אנרגיה חלופית ותאורת LED לישראל.