דו"ח טכנולוגי: האיראנים חוזרים לרחובות

אז למה אתם טובים, בעצם?

איראן בוערת שוב. יותר ויותר צעירים יצאו ביומיים האחרונים לרחובות, ומתקבל הרושם שהם כבר לא מפחדים. במהומות שהתחוללו ביוני, בעקבות הבחירות, המפגינים הסתירו את פניהם; עכשיו מי שמסתתר הם מגיני הדיקטטורה. כמו שאמר אחמדינג'אד, "גרשו את הפחד, חברים, גרשו אותו – והוא יעבור אל שורות האויב". התמונה הזו, של בריוני הבאסיג' המכווצים, אופנועיהם הבוערים סביבם, אומרת הכל. שורה של מתקני באסיג', משטרה ומבני שלטון אחרים הוצתו אתמול; חלק מהמפגינים השתלטו על נשק.

אבל לא תשמעו על זה בתקשורת הממוסדת. במהלך המהומות ביוני, רווח בטוויטר התג #cnnfail; הוא ציין את כישלונה המהדהד של רשת החדשות הידועה בעולם, שפשוט לא היתה שם. היא לא היתה גם עכשיו. כמו אז, חלק ניכר מהסיקור המערבי הגיע דרך הבלוג של אנדרו סאליבן, שעובד עכשיו מסביב לשעון כדי לסקר באופן מקיף את מה שנראה יותר ויותר כמו מהפכה.

ביוני, יכלו אנשי CNN להצטדק ולומר שלא היה להם מושג, שהם לא יכלו לדעת, שיהיו חדשות כאלה. הפעם, אפילו זה לא סביר: המהומות פרצו לרגל חג העשוראא, חג שיעי שמתמקד בקורבן ומרטיריות – המוכר בזכות התמונה המפורסמת של המוני אדם מכים את עצמם בחרבות עד זוב דם - והן היו צפויות מראש. אם CNN וכל השאר לא יכלו לראות את זה בא, בעוד שהבלוגים חזו בדייקנות את ההתפרצות, למה, לעזאזל, הם טובים? לסיקור של חדשות ערוכות-מראש ממקומות בטוחים?

הדבר המדהים, מעבר לכך שהפחד עבר את הקווים, הוא השימוש הבלתי פוסק במצלמות, בשני הצדדים. המפגינים נושאים את מצלמות הסלולר והווידיאו שלהם בגאווה, בהתרסה; "האח הקטן" לא מפחד יותר. בריונות השלטון מתועדת בזמן אמת. נראה שהמפגינים מודעים לעובדה שפחות או יותר כל מה שהם עושים יוצא החוצה דרך יוטיוב; כשתפסו כמה מפגינים זועמים איזה איש באסיג' אומלל, והחלו בנוהל צדק מהפכני מזורז, עלתה הקריאה מכל הסובבים: "תנו לו ללכת, תנו לו ללכת", והוא אכן שוחרר (כפי שניתן לראות בסרטון שלהלן). לינצ'ים, מעבר להיותם עדות לטירוף המוני ולאובדן צלם אנוש, גם – לידיעת קוראינו ברמאללה – לא מצטלמים טוב.  

דיברנו לא מזמן על סגירת הרשת בסין; כנראה שברכיהם של ראשי המשטר בבייג'ינג רועדות. ולא בלי סיבה. התג #cn4iran (כלומר, סינים למען איראן) הגיע אתמול לעשירייה הפותחת של הטרנדים בטוויטר. זה מרשים עוד יותר, כשזוכרים שהגישה לטוויטר מסין חסומה. שום דבר בלתי עקיף, לראיה, וזה צריך להדיר עוד שינה מעיניה של המפלגה הרצחנית ביותר בהיסטוריה. כשההמונים האיראנים שואגים "מוות לדיקטטור", ומתכוונים לחמינאי – אחמדניג'אד לא פונקציה מזה זמן – גם בבייג'ינג משקשקים. גם תורם יגיע.

ובתפנית חדה...

מלחמת המאסף של המו"לים

הקינדל היה המתנה המבוקשת ביותר בעונת החגים, דיווחה אמזון בסוף השבוע, ולראשונה היא מכרה – בחג המולד – יותר ספרים דיגיטליים מספרים מודפסים. המשמעות היא ברורה: הקוראים רוצים ספרים דיגיטליים. בתור התחלה, הם זולים יותר. הקינדל, המכשיר עצמו, פחות מעניין אותם. הוא פונקציונלי, לא יותר. הם רוצים את התוכן.

לא רק הקוראים תומכים במעבר לפורמט דיגיטלי; גם הסופרים. אמזון מציעה להם, אמנם, רק 35% מההכנסות על ספריהם הדיגיטליים – כלומר, היא שומרת לעצמה 65%; אפילו אפל לא מרשה לעצמה דברים כאלה, היא מסתפקת ב-30% - אבל זה יותר, הרבה יותר לעתים, ממה שמציעים המו"לים. לספר האלקטרוני יש פוטנציאל מהפכני.

אז מי מתנגד? המו"לים, כמובן. הם רואים את מחירי הספרים באמזון יורדים, ואיתם יורדים גם שולי הרווח שלהם. הם נאבקים על כל ספר וספר – והם מתחילים לאבד סופרים, שחותמים חוזים עם חברות שהתמחותן היא הדפסה דיגיטלית.

המו"לים יכולים לבצע את המעבר לעולם הדיגיטלי בקלות יחסית – הם יכולים להיות האלמנט החיוני החסר, קובעי הטעם, מי שקובע אם ספר לא רק ייצא לאור, אלא אם הוא ראוי לצאת לאור – אבל הם ממשיכים להילחם את המלחמה הקודמת. זה לא יחזיק מעמד – והמלחמה הזו עשויה להיות קצרה מהמלחמה שניהלה תעשיית המוזיקה.

בתוך כך, מן הראוי לציין שהקינדל – וספרים אלקטרוניים אחרים – מאפשרים לצד שלישי גישה הרבה יותר נרחבת לרשימת הקריאה שלך. החשש שרשימת הקריאה שלך תגיע לידיים זרות היא פראנויה אמריקאית ייחודית – מי שזוכר את הסרט "שבעת החטאים" יזכור איזה תפקיד היא שיחקה – שלא ממש ברורה לי, אבל אם אתם חוששים שאיזה גוף ממשלתי אפל פחות או יותר יידע מה אתם קוראים, אולי כדאי שתישארו עם ספרים מנייר. אה, כן – והקפידו לשלם עליהם במזומן, כי גם תיעוד הרכישות בכרטיס אשראי עשוי להכיל את רשימת הספרים שרכשתם. למותר לציין ששימוש בספריה בעיייתי מאד מבחינתכם, במיוחד ספריות ממוחשבות, אבל קשים חייו של הפרנואיד המתקדם.

חלום שהתברר כאמת

 

להיסטוריה האוראלית של ילידי אוסטרליה נהוג לקרוא Dreamtime: יש להם שתי תפיסות של זמן, האחת דומה לשלנו והשנייה מיתולוגית, ובה התרחשו כל התופעות המשונות ההן. אירועי ה-Dreamtime הם שיצרו את הסמלים והמיתוסים של הילידים, אבל הקשר ביניהם ובין המציאות אינו ישיר. זה נשמע קצת משונה, אבל בחינה קרה של השיטה תגלה שהיא עדיפה, מבחינת תוצאותיה על כל פנים, על התעקשות על קשר ישיר בין המיתוס ובין המציאות (למשל, הטענה שהבעלות על מקומה של אבן שבה ניסה אבי האומה, לאחר ששמע קולות, לשחוט את בנו, היא עילה טובה מספיק למלחמות וכיבוש). זה ודאי נושא שבני אדם סבירים יכולים שלא להסכים עליו – להוציא העובדה המצערת שזה בדיוק השלב שבו הם הופכים לבני אדם לא סבירים.

כך או כך, גוגל ארץ הצליח לאחרונה לגרום לחלק מה-Dreamtime לצוף אל פני המציאות. מעשה שהיה כך היה: לשבט הארנטה האוסטרלי היתה אגדה על כוכב שנפל מן השמים והתנפץ בקול רעם לתוך בור מים במדבר (כזכור, רוב רובה של אוסטרליה היא מדבר).

אסטרונום אוסטרלי בר מזל, דוויין הַמַאכֵר, החליט לבדוק את הנושא. הוא שוחח עם בני הארנטה, בניסיון לברר מה בדיוק עומדות האגדות. עכשיו, אם היינו חיים במאה ה-19, זה בדיוק היה המקום לדווח על מותו בטרם עת של חוקר צעיר ומבטיח באיזה חור מדברי, שגופתו נמצאה בזכות מעקב אחרי העייטים. אבל התקדמנו מאז. במקום לצאת לשטח עם כמה עוזרים ולא מספיק מים, המאכר התיישב מול המחשב והפעיל את גוגל ארץ, בוחן את האזור שבו חיו הארנטה.

בתוך זמן לא רב, הוא מצא מה שנראה בעליל כמו פגיעה של מטאוריט. בדיקה גיאולוגית של השטח העלתה שזה בדיוק מה שקרה. המעניין הוא שהפגיעה התרחשה לפני מיליוני שנים – הרבה לפני שהגיעו בני הארנטה, או אנשים בכלל, לאוסטרליה – והמסקנה של המאכר היא שהסיפור הוא תולדה של מעקב של בני הארנטה אחרי נפילות מטאוריטים אחרות.

קצרצרים

הראש הפיראטי ממציא לנו פטנטים: לפיראטים סינים נמאס מכך שמיקרוסופט יושבת להם על הראש בגלל גניבת מערכת ההפעלה הוותיקה שלה, XP, אז הם מצאו פתרון: הם מפיצים גרסה של אובונטו – מערכת הפעלה מבוססת לינוקס – שנראית כמו חלונות XP. לא בטוח, בלשון המעטה, שהשטיק הזה יקנה להם מעריצים רבים בקרב קהילת לינוקס.

זהירות, צפיפות לפניך: כל השימוש הזה בסלולרים להעברת מידע יוצר עומס על תדרי הסלולר, שיש מלאי מוגבל שלהם. הרדיו והטלוויזיה גם הם זקוקים לתדרים – והסמארטפונים מתחילים לחוש מחסור במשאב חיוני. אי לכך ובהתאם לזאת, חברות הסלולר האמריקאיות מתחילות לדרוש מהממשלה יותר תדרים – גם אם זה נוגס קצת בתחומיהן של חברות אחרות. אלה, מצידן, מגלות חוסר התלהבות צפוי למדי. לסיפור התשתית הדי פשוט הזה יש פוטנציאל התלקחות מרשים.

שיטה חדשה לסחוט עוד קצת מצלצלים ממהמרים בלאס וגאס: מכשיר נייד, שנקרא eDeck, ומשאפשר למהמר המכור לשים כסף על אירועי ספורט בזמן אמת, כולל על אירועים פנים משחקיים – למשל, האם הבעיטה הראשונה תשיג את מטרתה. עד כה, נאלצו המהמרים לשלם מראש ולכסוס את שאריות הציפורניים שלהם עד לסוף המשחק. לא עוד. מנפלאות הקדמה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"