מגמת העשור בקולנוע - סדרות

כל מנבאי השחורות, שהספידו לקראת שנת המילניום את אומנות הקולנוע, עומדים נכלמים היום. גם הם מודים שהקולנוע - על אף השינויים הטכנולוגיים; שיטות השיווק (הלגיטימיות והפיראטיות); הפריחה והקאנוניזציה של סדרת הדרמה הטלוויזיונית; והמשברים המקצועיים ששיתקו מעת לעת את התהליך היצירתי בתעשייה ההוליוודית — שב להיות אומנות חיה ומתחדשת, שלא פעם גם רווח נאה בצדה.

"שר הטבעות" | צילום: MCT

טרילוגיית "שר הטבעות", שעלתה כ־430 מיליון דולר, הכניסה ברחבי העולם כ־3 מיליארד דולר (לפני שוק הדי.וי.די), וששת סרטי "הארי פוטר" הניבו יותר מ־5 מילארד דולר בעולם, בעוד הפקתם עלתה "רק" כחמישית מהסכום. כשזה נוגע לכסף אין זה משנה כמובן אם ההשקעה הסתכמה במאות מיליונים או בעשרות אלפי דולרים; השאלה היא תמיד האם המשקיע החזיר את השקעתו ובאיזה מונה הכפיל אותה.

הההכנסות עלו כמובן בשל עליית מחירי הכרטיסים, אבל לפחות בעולם המערבי גם מספר הצופים היה בעלייה. בבריטניה, למשל, שולש במהלך העשור מספר הצופים השנתי: מכ־50 מיליון ל־150 מיליון רוכשי כרטיסים. כל אלו מתגמדים בהשוואה ל־1.4 מיליון רוכשי הכרטיסים בבריטניה של 1946, אבל אז עוד לא היו טלוויזיה בכל בית ומחשב בכל חדר.

"הארי פוטר" | צילום: MCT

שוברי הקופות של העשור היו סדרות של סרטי פנטזיה והרפתקאות שהתבססו לרוב על מקורות כתובים קודמים, כמו "הארי פוטר", "שר הטבעות", "ספיידרמן" ו"באטמן" (יוצאת מן הכלל היא סדרת סרטי "שודדי הקאריביים"). אלה יועדו לכל המשפחה, ושיווקם המוצלח לא היה תלוי בכוכבים גדולים או בבמאים בעלי שם (מי הכיר את גור ורבינסקי וכריסטופר נולאן לפני שביימו את "שודדי הקאריביים" ו"באטמן"?).

"ספיידרמן" | צילום: MCT

את המענה למבוגרים יותר סיפק מהוליווד הבמאי הוותיק קלינט איסטווד, שביים בעשור האחרון אחדים מן הטובים שבסרטיו ("מיסטיק ריבר", "מיליון דולר בייבי", "מכתבים מאיוו ג'ימה" ו"גראן טורינו"), ולצדו פסעו במסלול הקולנוע העצמאי פול האגיס ("התרסקות"), מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול"), ג'ייסון רייטמן ("ג'ונו") וקוונטין טרנטינו ("להרוג את ביל" ו"ממזרים חסרי כבוד").

אבל יותר מכל היה זה העשור שבו הקולנוע החוץ־האמריקאי פרח. זה התחיל עם "נמר דרקון" של הטייוואני אנג לי, שהיה לסרט הלא אמריקאי הראשון שהכניס בארה"ב יותר מ־100 מיליון דולר, והמשיך עם פריצת הקולנוע הקוריאני לתודעתנו בשלל יצירות קולנועיות מאלפות - "שבעה צעדים" של פארק צ'אן ווק, "זיכרונות מרצח" של בונג ג'ון־הו וסרטיו המאתגרים של קים קי דוק.

גם אירופה ניהלה מערכה כנגד הדומיננטיות ההוליוודית. מבלגיה כבשו את לבנו האחים דרדן ("רוזטה", "הבן", "הילד", "השתיקה של לורנה"), והקולנוע הרומני המתאושש הוכיח את כוחו של המדיום בפנייה למבוגרים רגישים וחושבים ("מותו של מר לזרסקו" ו"4 חודשים, 3 שבועות ויומיים").

את קרב המאסף במאבק על המסכים מייצג הקולנוע הישראלי. בעוד שב־1999 הלך רק כאחוז מכלל הצופים בארץ לראות סרט ישראלי, כעבור עשור המספר מתקרב ל־10%. כמיליון צופים בארץ רוצים לראות סרטים ישראליים מדי שנה, ובצדק.

"בופור"

הכותב הוא מרצה לקולנוע ומנהל פסטיבל הקולנוע הישראלי ברומא