צילום: מיכאל קרמר
ניתוח "כלכליסט": לשריג אין מה להפסיד מאיחוד רשויות הפיקוח
במשרד האוצר מצפים מפרופ' עודד שריג להחזיר לאגף שוק ההון את יוקרתו ולטרפד כל ניסיון להעבירו לבנק ישראל. "המינוי ישרת את המאבק. פיגורה כזו בראש תצדיק את קיומו בנפרד", מסבירים שם
מינויו של פרופ' עודד שריג למפקח על הביטוח אמור לכאורה להקל את מהלך איחוד רשויות הפיקוח. גורמים בשוק ההון מעריכים כי שריג, כמינוי חיצוני שהועדף על פני סגניו של המפקח הקודם, יוכל לקבל בקלות רבה יותר החלטה על איחוד רשויות הפיקוח על שוק ההון, הבנקים והרשות לניירות ערך. עם זאת, מינויה של פיגורה דוגמת פרופ' שריג, מומחה במימון חברות וניהול סיכונים, עתיד דווקא למצב את האגף תחת חסותו של משרד האוצר.
כשמדברים על הקלה לביצוע מהלך איחוד הרשויות, משווים את מינוי שריג לאי־מינויה של מועמדת מובילה אחרת לתפקיד, ענת לוין. מינויה של מנהלת ההשקעות הראשית של מגדל ומשנה למנכ"ל לתפקיד המפקחת יכול היה להעיד על דחיית הגשמת חזון איחוד הרשויות. גורמים בשוק מעריכים כי לוין סירבה לתפקיד כיוון שלא הסכימה לאפשרות שסמכויותיה יצומצמו אם האיחוד ייצא לפועל.
ראש הממשלה נתניהו החליט בתחילת החודש, מעל לראשו של שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, להקים ועדת בדיקה "לסוגיית הרגולציה בשווקים הפיננסיים". ועדה זו צפויה לבחון בין השאר את אפשרות איחוד הרשויות הרגולטוריות השונות, הפיקוח על הביטוח ושוק ההון, הפיקוח על הבנקים והרשות לניירות ערך, תחת קורת גג אחת. הוועדה הוקמה על רקע המשבר הפיננסי הנוכחי, שחידד את השאלה האם איחוד רשויות הפיקוח, בדומה למצב הרגולטורי באנגליה, היה מסייע בהתמודדות עם המשבר.
פרופ' ברנע: "לטפל בכפילויות הרגולציה"
פרופ' אמיר ברנע, לשעבר דירקטור בבנק הפועלים ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה, אמר אתמול ל"כלכליסט" כי בפני פרופ' שריג עומדים ארבעה נושאים מרכזיים: "השאלה החשובה ביותר היא האם הרגולטור של שוק ההון והביטוח צריך להמשיך להיות חלק ממשרד האוצר. יש טענות מאוד חזקות שהרגולציה הזו צריכה לצאת ממשרד האוצר.
"נושא שני הוא גבולות הרגולציה על שוק ההון: מהם התחומים שבהם היא עוסקת, בין השאר כלקח מהמשבר הפיננסי ב־2008. הנושא השלישי הוא טיפול בכפילויות של הרגולציה: נוצר מצב שבו אותו מנהל השקעות כפוף להרבה רגולטורים, ומכיוון שהוראות הרגולציה שונות מרגולטור לרגולטור נוצר מעין 'ארביטראז' רגולטורי'. זה יוצר בלבול מוחלט ויש צורך להחליט".
לדברי פרופ' ברנע, הנושא הרביעי המרכזי שאגף שוק ההון והביטוח יצטרך לתת עליו את הדעת הוא הנושא הפנסיוני: "יש להסדיר את נושא הדיווח: אנשים לא יודעים מה הביצועים של החיסכון הפנסיוני שלהם ומהן הזכויות המגיעות להם מקרנות הפנסיה. גם מודל הייעוץ הפנסיוני בבנקים דורש תשומת לב של המפקח החדש".
פרופ' ברנע הוסיף: "אילו הייתי בנעליו של פרופ' שריג, הייתי עושה מאמצים רבים להשאיר בתפקידם את שני הסגנים, אריק פרץ ויואב בן אור, שמביאים איתם ניסיון חשוב".
יו"ר חברת ביטוח גדולה מטיל ספק בנוגע לאיחוד רשויות הרגולציה: "גם אם יאחדו את רשויות הפיקוח הן יהיו תחת שתי מסגרות נפרדות, כיוון שמדובר במאטריה שונה לגמרי. השאלה היא אם ראש אחד שיפקח על שתיהן ייתן לכך יתרון. המודל ההולנדי מפריד רגולטור צרכני לרגולטור שאחראי על יציבות המוסדות, האנגלי מאחד את כל רשויות הפיקוח תחת קורת גג אחת. לכל מודל חסרונות ויתרונות, אך לפי המינוי הנוכחי נראה שההפרדה תישאר, וגם איחוד לוקח זמן ודורש חקיקה". מנכ"ל של חברת ביטוח אחרת הצטרף לדבריו: "איחוד רשויות הפיקוח אינו מתכון הכרחי להצלחה. המודל האנגלי לא הוכיח את עדיפותו במשבר האחרון".
שטייניץ פועל לסיכול איחוד רשויות הפיקוח
כעת נשאלת השאלה האם יש בהחלטה של שטייניץ למנות את פרופ' שריג לתפקיד המפקח הבא על הביטוח השפעה על עתיד איחוד רשויות הרגולציה. הגישה של בנק ישראל בנושא היא חד־משמעית: נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר התבטא לא פעם בזכות ריכוז הרגולציה תחת קורת גג אחת - זו של בנק ישראל. מנגד, קולות רבים בשטח ובפרט במשרד האוצר, שאגף הפיקוח חוסה בצלו, מתנגדים למהלך. נראה כי המאמץ של שטייניץ להביא מינוי ראוי לאגף הפיקוח, של איש מן החוץ, נבע בין השאר מהניסיון לחזק את האגף ולמנוע את הוצאתו מידיו של האוצר.
ואמנם, בתזה זו תומך גם רו"ח אריק פרץ, סגנו הבכיר של המפקח הנוכחי, ידין ענתבי. בשיחה שקיים עם "כלכליסט" לאחר אי־זכייתו בתפקיד אמר: "האוצר מנהל בנושא מלחמות לא פשוטות, בין השאר עם בנק ישראל. אני חושב שהמינוי של שריג ישרת את המאבק הזה. זה אחרת כשמקפלים את האגף מהאוצר, משקיעים ומביאים פרופסור מכובד מן החוץ ולא סתם אישיות. פיגורה כמו שריג בראש האגף עתידה להצדיק את קיומו הנפרד".
שריג יוכל לחזור בקלות לתפקידו הקודם
כשפנינו לשריג בשאלה האם התנה את כניסתו לתפקיד בדרישה שכזו, הוא העדיף שלא להתייחס לסוגיה. עם זאת, נקודת המוצא של שריג שונה מהותית מזו של לוין - יש לו הרבה פחות מה להפסיד. בעוד שלוין היתה צריכה לוותר על משכורת גבוהה ויוקרה לטובת השתעבדות של ארבע שנים לתפקיד פוליטי רווי יצרים ושנת צינון נוספת בטרם תוכל לשוב למגזר הפרטי, שכלל לא מבטיח לה את מקומה המכובד, המציאות של שריג פשוטה יותר. אם יאוחד אגף הפיקוח, ישנן שתי חלופות: או ששריג יישאר כראש האגף לצדו של המפקח על הבנקים, תחת בנק ישראל, או שהאגף יאוחד עם הפיקוח על הבנקים ויזכה לראש אחד. במקרה השני יוכל שריג לחזור לקן החם של האקדמיה ללא שנת צינון וללא סיכון לאבד את מקומו.
אין ספק שהמינוי מביא רוח חדשה שמזמן לא נראתה באגף הפיקוח, שאת המושכות בו החזיקו אנשים מוכשרים אך צעירים וחסרי ניסיון עסקי. עם זאת, המינוי של שריג מפתיע במיוחד כיוון שנראה כי אינו עונה על מטרותיו הראשוניות של שטייניץ שרצה להביא אמנם איש חוץ, אך גם כזה עם ניסיון עסקי, שמכיר את ענף הביטוח ושוק ההון והתנהלותו מבפנים. נוסף על כך, בניגוד לאנשי הפנים של האגף, שריג גם חסר ניסיון רגולטורי. אף שהוא מכיר את הצד האקדמי של שוק ההון על בוריו, ואף עבד מולו באמצעות ניפוק הערכות שווי לגופים ציבוריים ומתן יעוץ פיננסי ומימוני לפירמות, הוא מעולם לא שימש עובד מן השורה בגוף פיננסי.
לשם השוואה, המינוי של רוני חזקיהו לתפקיד המפקח על הבנקים היה אף הוא שינוי מרענן. קודמו, יואב להמן, היה מינוי של האגף. הנגיד פישר היה נחוש, בדומה לשטייניץ, למנות "איש שטח". אלא שפישר לקח אדם עם רקורד עסקי מוכח, לאחר שחזקיהו שימש סמנכ"ל וראש החטיבה העסקית בבנק דיסקונט, עם ניסיון של 30 שנה במערכת הבנקאית. שריג, לעומתו, אולי מומחה בניהול סיכונים, תחום שעליו מתבסס ענף הביטוח ושוק ההון, אבל ללא ניסיון עסקי ממשי או הבנה מעמיקה של התחום. נטל ההוכחה עליו.
מקורבי שריג: לא מאמין בהתערבות בשוק
בכירי הענף, שמבחינתם שריג הוא תעלומה, בוודאי ישמחו לגלות כי האג'נדה הכלכלית שלו עתידה לשרת את מטרותיהם. הקולות בענף הביטוח והפיננסים זעקו למפקח שיבין ללבם של הגופים העסקיים, ולא יפעל באופן עיוור רק לטובת הצרכן, תכונה שיוחסה למפקח היוצא ענתבי. מקורבים לשריג יודעים לספר כי התיאוריה הכלכלית שלו היא קפיטליסטית ביסודה ותואמת במידה לא מבוטלת את גישתו של נתניהו.
שריג מאמין בשווקים משוכללים: כדי להגיע לתפוצות מקסימליות, השוק צריך לעשות את שלו, ללא התערבות הרגולטור. רגולציה, אם נדרשת, מטרתה לקבוע רק את כללי המסגרת להסדרת השוק. ללא ספק, מבול החוזרים והתקנות ששוגרו לשוק בשנים האחרונות על ידי אגף הפיקוח לא הצביעו על אמונה בשוק חופשי שמסדיר את עצמו.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה