ארבע שנים אחרי המינוי: העליון דחה עתירה לבטל מינויו של עמית אוברקוביץ' לדירקטור בחברת החשמל

בית המשפט העליון דחה היום (א') את העתירה נגד מינויו של עמית אוברקוביץ' לדירקטור מטעם העובדים בחברת החשמל.

את העתירה הגיש בפברואר 2006 עובד חברת החשמל, ד"ר אלי ערמון, שזכה בבחירות הפנימיות של העובדים ביותר קולות מאשר אוברקוביץ', אך שר האוצר בזמנו אהוד אולמרט החליט להעניק את התפקיד דווקא לאוברקוביץ' - בנו של יו"ר ועד עובדי חברת החשמל לשעבר, יורם אוברקוביץ ז"ל.

ברוב של שני שופטים נגד מתנגד אחד הכריע בית המשפט לדחות את העתירה, תוך כדי מתיחת ביקורת חריפה על התנהלות הפרקליטות בעניין, שגם חוייבה לשלם הוצאות משפט של 20 אלף שקל לערמון. "במהלך בירורה של העתירה נחשפה בפנינו התנהלות לקוייה וקלוקלת של גורמי המדינה, וכוונתי בכך לא רק לאופן שבו נתקבלה ההחלטה בענין המינויים, כי אם גם להסברים שסופקו לה", קבע השופט אדמונד לוי שסבר שיש לקבל את העתירה ונותר בדעת מיעוט. "חזקה על פרקליטות המדינה כי תדע להפיק את הלקחים הנדרשים מן הטעויות שנפלו בהתנהלותה במקרה" הוסיפה השופטת אסתר חיות.

סיפור העתירה הוא למעשה קומדיה של טעויות והשתלשלויות שברובן נובעות מהמספר הרב של מערכות הבחירות הכלליות שנעשו בישראל בשנים האחרונות; במהלך התקופה הרלוונטית התקיימו שתי מערכות בחירות (לכנסת ה-17 ולכנסת ה-18) והוחלפו ארבעה שר אוצר ששינו את דעתם לגבי המינויים.

עובדי חברת חשמל בחרו בשנת 2005 מספר מועמדים לתפקיד הדירקטור, ביניהם נבחר דובי אורן למקום הראשון עם כ-6,100 קולות, למקום השני הגיע ערמון עם כ-3,300 קולות, ובפער של למעלה מאלף קולות דורג אוברקוביץ' במקום השלישי. התוצאות הגיעו לפתחם של שר האוצר ושר התשתיות, שאמורים בהחלטה משותפת להכריע סופית בעניין, בהתבסס על המועמדים שנבחרו.

השר הראשון שדן בעניין היה בנימין נתניהו, בהיותו שר האוצר בממשלתו של אריאל שרון. נתניהו לא הגיע להסכמה עם שר התשתיות דאז, פואד בן אליעזר, על המועמדים הסופיים. באוגוסט 2005 התפטר נתניהו מתפקידו על רקע תכנית ההתנתקות, ואהוד אולמרט החליף אותו בתפקיד. אך גם לאחר החילוף אולמרט ובן אליעזר לא הצליחו להגיע להבנות לגבי המועמדים הסופיים.

בינתיים התפזרה הכנסת ה-16, ובממשלה שהפכה לממשלת מעבר מונה רוני בר-און לשר התשתיות הלאומיות, שהגיע להסכמה עם אולמרט לגבי מינויים של 2 - אוברקוביץ' ורחל וינשטיין (שגם היא היתה בין המועמדים שנבחרו על ידי העובדים). עוד באותו חודש שינו השרים את דעתם והודיעו בינואר 2006 על מינויים של אורן ואוברקוביץ. במרץ 2006 הוקמה ממשלה חדשה בראשות אולמרט, אברהם הירשזון מונה לשר האוצר ופואד חזר למשרד התשתיות.

הטענה העיקרית של ערמון בעתירה היתה, כי המינוי של אוברקוביץ' נעשה על בסיס היכרות וקשרים פוליטיים לשרי האוצר או מקורביהם. בית המשפט העליון הוציא צו על תנאי ודרש מהפרקליטות הסברים בנוגע למינוי. למרות מספר דיונים והתעקשות של שופטי העליון, הרי שהמדינה לא הביאה הסברים ברורים וחד משמעיים באשר לנימוקי ההחלטה.

השופטים נמנעו לבסוף מדיון בסוגיות של מינויים בערב בחירות ומינויים פוליטיים, וטענות לגבי השפעתם של קשרים משפחתיים על החלטות השרים. השאלה היחידה שהעליון דן בה היתה: האם יש יסוד לחשש שההחלטה בדבר המינוי נשענה על שיקולים זרים.

מה שהכריע את הכף בסופו של דבר מבחינת השופטים יורם דנצינגר וחיות, היה מכתב שנשלח בנובמבר האחרון על ידי חבר הכנסת בר-און, שהסביר את העדפתו של אוברקוביץ' על פני ערמון; "למר אוברקוביץ' חשיפה וניסיון רבים יותר במגוון העיסוקים של החברה, באגפים שונים, ובין היתר אף בניהול עובדים", כתב בר-און, "למר אוברקוביץ גם ניסיון רחב בתחומי הלוגיסטיקה, הכספים והכלכלה. תפקידיו בחברת החשמל הינם תפקידים ביצועיים ולמר אוברקוביץ, יותר מאשר לעותר (ערמון - מ.ש.), תמונה כוללת של החברה, הן מבחינת ניהול, הן מבחינת העובדים וצרכיהם, הן מבחינת לוגיסטיקה והן מבחינת כספים וכלכלה".

המכתב שכנע בסופו של דבר את השופטים כי ההחלטה התקבלה ללא שיקולים זרים והם אישרו את המינוי.