דו"ח טכנולוגי: האפליקציות מגיעות לסלולרים הפשוטים

הילד המוזנח של הכיתה עובר סדנת שיפור

אם קראתם כתבה כלשהי על סלולרי בחצי השנה האחרונה, רוב הסיכויים הם שהיא עסקה בסמארטפון כלשהו. אנחנו נמצאים תחת הפצצה כבדה של מידע עליהם – במיוחד לאור השקתו האחרונה של האייפון בישראל. לכאורה, כל העולם ואשתו צריך להיות מצויד בסמארטפון.

זה לחלוטין לא המצב. מנתוני חברת המחקר נילסן עולה ש-82% מכלל הסלולרים בארה"ב הם מה שנוהגים לכנות שם בנימוס feature phone, או בלעז דאמבפונים. אתם יודעים, המכשירים האלה שמוכרים לך תמורת התחייבות לשנתיים ו-200 שקל, אולי. אלה שלא מצוידים במחשב על.

עד לאחרונה היה נהוג לרדת עליהם. הם היו הילדים המוזנחים של הכיתה, אלה שלא שמעו את הבשורה על פי ג'ובס ולא הלכו אחרי עמוד האש – המקוטע, מחוסר קליטה – של האייפון, אלה שחושבים שדרויד זה משהו ממלחמת הכוכבים וסבורים שאחרי המילה "Pre" צריכה לבוא עוד מילה. ובניגוד לכל המניפסטים המתלהמים על המהפכה הסלולרית, הם העדיפו טלפון פשוט, שבניגוד לאייפון יכול לקבל ולהוציא שיחות, וכבונוס גם שולח SMS ומשמש כשעון מעורר. רוב האנשים לא זקוקים למחשב כיס.

אבל גם אם הם לא רוצים, המחשב יגיע אליהם. הדאמבפונים הופכים ליותר חזקים ויש להם יותר זיכרון, ועכשיו גם הם נקלעים למגפת האפליקציות. ספק אם יש משהו שמסמל את הפנייה השגויה של התרבות הקפיטליסטית כמו האפליקציות: תראה, אומרים לך, הנה צעצוע! והוא נורא זול! ועוד שלושה חודשים מקסימום לא תשתמש בו ואפילו לא תזכור אותו, אבל אל דאגה – עד אז יהיה צעצוע חדש! בוא וקנה, בוא וקנה: הגובלינסטור פתוח בכל עת.

ומאחר שכלכלת-הבועה הזו לא מעניינת את רוב הציבור, ומאחר שבכל זאת מדובר כאן בפרנסה של פלח עסקי אוויר נכבד, צריך לשכנע את הלקוחות שהם חייבים טלפון שמקבל אפליקציות, שזה לא קולי להסתובב עם אותו הגאדג'ט שלוש שנים ויותר. רצוי גם שלא להדגיש בפניהם את העובדה שבניגוד למשתמש הסמארטפון הממוצע, להם אין חבילת גלישה. את זה הם יגלו בעצמם בחיוב החודשי הראשון. ומתקבל הרושם שזה עובד: אחת החברות מדווחת על עלייה של 260% במספר הורדות האפליקציות ב-2009 לעומת 2008.

בונו מפגין אומץ, וישלם על זה

בונו, הסולן של להקת U2, הפך למושא לעג מקובל בעשור האחרון בשל מעורבותו התכופה ויש שיאמרו המוגזמת בשורה של מיזמים שוחרי טוב. אבל זה כלום לעומת מה שמחכה לו עכשיו.

אתמול (א') פרסם בונו מאמר מערכת בניו יורק טיימס, שבו תקף את התופעה התרבותית הגדולה של העשור האחרון – גניבת תוכן (הגנבים מעדיפים לקרוא לעצמם משתפי קבצים). בונו הצטרף למנהל הלהקה שלו, פול מק'גינס, שכבר גינה את הגניבה הגדולה, וכתב שבעקבות העשור האחרון ברור ש"האנשים שנפגעים הם היוצרים, ובמקרה הזה, כותבי השירים הצעירים, המתחילים, שלא יכולים לחיות ממכירות כרטיסים וחולצות טי", כמו האמנים המבוססים.

אתר חדשות הטכנולוגיה cnet מציין שהערותיו של בונו "מפתיעות", משום שרוב האמנים נרתעו מלבקר את התופעה, מחשש שקהל המעריצים שלהם יפנה נגדם. עד כה, העדיפו אנשי U2 את הפחדנות המקובלת והעדיפו שהמנהל שלהם יחטוף את האש במקומם. כלומר, מדובר לא רק בגניבת תוכן אלא גם בהטלת אימה על הקורבנות.

כמובן, טענת הנגד המתבקשת היא שזה צבוע מצד הלהקה הרווחית ביותר בסביבה לילל על אובדן הכנסות. לא שברור לי מי מינה את הגנבים להיות רובין הוד, ולא שהגנבים נטולי צביעות – ילד מערבי מפונק עם נגן MP3 ומחשב, שגניבת תוכן היא מסע הצלב שלו, לא בדיוק מחזיק ברמה מוסרית גבוהה בהתחשב במצב העוני בעולם – אבל לפחות U2 יצרו משהו והרוויחו את כספם ביושר. מה יצרו הגנבים? וכן, U2 מגינה על עצמה – אבל כנראה תציל עוד איזה שתיים-שלוש להקות מתחילות מלפשוט רגל בגלל קלות הגניבה. זה כבר היה שווה את זה.

ואם מסע החבלה והטרור של הגנבים הזועמים אחרי משפט פיראט-ביי – התנכלויות ופגיעה כלכלית במשרדי עורכי הדין שייצגו את התביעה – מהווה סימן למשהו, נראה שבונו אמר לגנבים את האמת בפרצוף, ועכשיו הוא הולך לחטוף בגדול.

וזה מצריך קצת יותר אומץ מלתקוף את העוני העולמי.

ואם כבר אומץ...

נקמתו של סוכן

יש ברנש בהוליווד בשם ארי עמנואל. הוא, כמסתבר, סוכן שחקנים די מוכר. ב-2002, הוא נתבע על ידי עובדת לשעבר, שטענה כי הוא נהג להשמיע הערות גזעניות ועוינות לגאים, כמו גם אפשר לעובד החברה להפעיל אתר פורנוגרפי ממשרדי החברה. עמנואל העדיף לשלם לה כמה מיליונים ולא להגיע לבית המשפט.

מה שמעביר אותנו מיד לשערוריית האפסטור היומית. מפתח בשם אוֹיסין הַנְרַאהַאן כתב אפליקציית אייפון, SuperAgent שמה, שהיא משחק העוסק בעלילותיו של סוכן שחקנים הוליוודי שהמוסר, נאמר בעדינות, איננו נר לרגליו. שמה של הדמות הראשית במשחק הוא ארי.

את ההמשך אתם כבר יכולים לנחש לבד. למרות שמדובר באפליקציה מצליחה, אפל הסירה אותה מהאפסטור עם הגעת מכתב האיום המתבקש מעורכי דינו של עמנואל. הללו טענו שאין שום ספק שה"ארי" של הנראהאן הוא ארי עמנואל – ובאופן מסחרר שעוד לא הבנתי, הם טוענים שכתוצאה מכך הנראהאן מנסה לרכב על התהילה המפוקפקת של מרשם ולעשות ממנה כסף תוך שהוא מלעיג עליה ומשמיץ אותה. אי לכך ובהתאם לזאת, וכו'.

אפל מיהרה להיכנע. אחרי הכל, המטרה של חנות האפליקציות איננה לאפשר לאנשים למתוח ביקורת או לעצבן אנשים אחרים – פעם אחר פעם, הסירה אפל אפליקציות משום שהן "לעגו לאישי ציבור" (בין אושיות הציבור שלהגנתן יצאה אפל נמצא גם הצורר בדימוס אדולף היטלר). זה לא שלאפל יש משהו נגד בידור – להיפך. רק הקפידו נא שזה יהיה בידור ריק. אל תנסו ליצוק לתוכו תוכן חברתי, או כל דבר מסוכן אחר. אפל אוהבת את המוח שלכם ריק, בדיוק כמו את הארנק.

אין, בסופו של דבר, סיבה לכעס: אפל היא לא ישות מוסרית, היא חברה ציבורית וכזו מחויבת חוקית לדאוג לרווחיה ולא לשום דבר אחר. התדמית המהפכנית שלה היא רק תדמית; היא מהפכנית בעיקר ביכולתה לנתב את הרצון של משתמשיה במהפכה לכיוון של רכישת גאדג'טים יקרים. הכעס הוא פשוט תולדת ההתנגשות בין תדמיתה של אפל ובין המציאות.

קצרצרים

רובה הלייזר כבר כאן: צבא ארה"ב פיתח נשק שמסוגל לעוור אנשים מטווח של כארבעה קילומטרים. במרחק כזה, טוענים בכוחות המזוינים, העיוורון הוא זמני בלבד. רשמית, תפקידו של הנשק הוא לסמן אויבים מתקרבים כדי להודיע להם שהבחינו בהם ושאולי כדאי שיסתלקו. בפועל, עשרות חיילים כבר התעוורו כתוצאה מהמשחקים בציין הלייזר המגודל הזה.

באג 2000 הוא זיכרון משעשע, אבל באג 2016 מקדים את זמנו, והוא כבר כאן: על פי שורה של דיווחים בלתי מאושרים, משתמשי וינדוז מובייל 6.1 ו-6.5 קיבלו, החל מיום השנה החדשה, הודעות SMS שנשלחו בשנת 2016. מיקרוסופט טרם הגיבה רשמית על הדיווחים.

סטיבן פריי, כוכב הטוויטר הבריטי, הודיע כי הוא מתנתק מטוויטר ומשאר כלי המדיה החברתית - אבל הוא לא ישתמש ב-Web 2.0 Suicide Machine: הוא אומר שהניתוק הוא זמני, עד שיסיים לכתוב ספר. לדבריו, "הבוקר (שלשום – יצ"ג) אני מנתק את רוב קשרי עם העולם החיצון, כי יש לי עבודה לעשות. עליי לספק למו"ל שלי ספר עד סוף אפריל, או שאצטרך להיפרד לשלום מנשמתי ומאשכיי".

התובע המחוזי של וושיגנטון הבירה – שהיא, כידוע, מחוז בזכות עצמו – מצא שיטה להעשיר את קופת המחוז המדלדלת: הוא תובע מ-AT&T להעביר למחוז את כל הסכומים הבלתי מנוצלים בכרטיסי החיוג שמכרה החברה בשלוש השנים האחרונות לאנשים שמענם האחרון היה המחוז. להערכת התובע, הסכומים הללו מהווים אחוז נכבד – בין 5% ל-20% - מכלל ההוצאה על כרטיסי חיוג, ולטענתו, הנתמכת בתקדימים, הכסף הזה שייך למחוז כ"רכוש ללא בעלים". AT&T טרם הגיבה על התביעה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"