דו"ח טכנולוגי: הסלולרים כמקבילה מודרנית של ארבה

מפלצת אוכלת כל

פעם, לא כל כך מזמן, טלפונים סלולריים היו בגודל של בונקר והיית צריך שני עבדים נוביים שירוצו אחרי הרכב שלך, אחד עם מנואלה והשני עם הגלגל של החוט. באותה תקופה היתה בישראל רק חברת סלולר אחת – דבר בלתי ייאמן היום. אז הם התחילו להיות יותר קטנים ובתוך כמה זמן – גם יותר חכמים.

והיום הם מחסלים פחות או יותר כל ענף טכנולוגי שאפשר להעלות על הדעת. כבר לפני כמה שנים הם התחילו לנגוס בשוק נגני המוזיקה, כשאפשרו אחסון והאזנה לקובצי MP3. בהתחלה, המצלמות שלהם היו יעילות פחות מאלה של המאה ה-19, אבל עכשיו הן עשויות להשליך קטגוריה של מצלמות – point and shoot, המצלמות הזולות של צלמים מתחילים – אל תהומות הנשיה, ולפני כמה חודשים גוגל שמה קץ לכל הענף המיותר של מכשירי GPS ייעודיים, כשהציגה אפליקציית GPS משלה לאנדרואיד. הם עדיין מחוברים למכונות החייאה, אבל הם כנראה ימותו לפני העיתונים.

עכשיו מתחילות להגיע גם מצלמות וידיאו לסלולרי, ושבבי צילום סלולריים שבו זמנית מצליחים לגרום לחברים שלך לא להיראות כמו ביג פוט ומייתרים את השימוש במבזק (פלאש). עכשיו, כל השפצורים האלה עושים עבודה פחות טובה באופן משמעותי מהגאדג'ט הייעודי – והאפליקציה של גוגל, שדווקא לא, תחסל את חבילת הגלישה שלכם – אבל רוב הצרכנים לא רוצים משהו טוב. הם רוצים "טוב מספיק", והסלולרים מספקים את זה.

התוצאה הצפויה תהיה פילוח בין שוק ה"טוב מספיק" ובין זה שמיועד למשתמשים רציניים. איך זה ייראה עוד מוקדם לומר, אבל סביר להניח שהרציניים יגלו שהם משלמים יותר – כי מדרגת הכניסה לתחום נעלמה והתמזגה בתוך ענף הסלולר. כיף.

נו, לפחות גוגל תעורר תחרות בתחום מודעות האבל

שני טרנדים נמצאים במסלול התנגשות, עם פוטנציאל לאסון המוני: מצד אחד, יותר ויותר מדינות בארה"ב מתחילות להעביר חוקים שיאסרו על אנשים לנהוג ולכתוב או לדבר בסלולר; מצד שני, שורה של חברות טכנולוגיה – שלום שוב, גוגל, מזמן לא התראינו – החליטו שמה שהנהג המודרני צריך הוא חיבור ישיר לרשת על לוח המחוונים שלו.

בלשון הזהב של הניו יורק טיימס, גוגל והאחרות "רואות הזדמנות ענקית לרווח בשיתוף פעולה עם יצרניות הרכב כדי ליצור את הדור הבא של מכשירים מפתים". במהלך תערוכת הגאדג'טים CES, אינטל וגוגל הציגו כמה שטיקים, כמו מסך בגודל עשרה אינצ'ים שעולה מעל להילוכים ומציג לך וידיאו HD, מפות ושאר צעצועים.

גוגל ואינטל רואות בדמיונן את הרווחים שלהן גואים וגואים, אבל קבוצות האבטחה רואים דווקא עלייה בשיעורי התמותה. בגוגל אולי חולמים על סרטונים חמודים, אבל בקרב אנשים רציניים יותר חושבים על כסאות נכים וארונות מתים. פרופסור ב-MIT הגדיר את הטרנד החדש והמשונה הזה כ"חוסר אחריות במקרה הטוב ורוע במקרה הרע". אבל גוגל לא רעה, נכון? אחת המערכות, של אאודי, מטיפה בצדקנות לנהג להשתמש במערכת החדשה והנוצצת שלו "רק כשתנאי התנועה מאפשרים זאת".

חוקרים יודעים כבר שנים שכל הסחת דעת של נהג, אפילו הסטת מבט כדי לצפות במפת GPS, מגדילה בטור הנדסי את הסיכוי לגרום לתאונה. שר התחבורה של אובמה כבר יצא נגד המגמה החדשה – אבל בינתיים עוד לא עשה כלום. החברות, מצידן, טוענות שהן בסך הכל רוצות לייצר מערכות שיסייעו לנהגים – וטוענות שיותר כוח מחשוב ברכב יביא לחיישנים טובים יותר. אה-הא.  

עצרו את המהפכה, יש לי סחרחורת

אחד המוצרים שעולה כפורח כפטריות רעל לאחר גשם חומצי הוא זה של טלוויזיות בתלת ממד. כמעט כל חברת טלוויזיה גדולה מייצרת דגם או שלושה שלהן. כמה חברות כבר הודיעו על השקת ערוץ שידורים בתלת ממד ב-2011.

אפשר לקרוא לזה "אפקט אווטאר". הסרט, כפי שציינה באוזניי ידידה, ביסס את הפרסום שלו על האפקטים – הכי תלת ממד שאפשר – ולא על העלילה. בצדק, יש לציין: מדובר בעלילה שדופה מאוד, וסאות'פארק כבר הגדיר את אווטאר כ"רוקד עם דרדסים". אבל הסרט מצליח מאוד בקופות, וחברות הטלוויזיה מתנהגות כמו פנאטי אפל שמישהו הקרין תמונה של הטאבלט על קיר חדר המגורים שלהם.

האנליסטים מתלהבים פחות. כשישקע ההייפ, והוא ישקע, לא ברור אם יהיה לדבר הזה בכלל שוק. סרטי תלת ממד נראו לראשונה בשנות החמישים, ושוב בסוף שנות השבעים-תחילת שנות השמונים. אלו היו בועות שפקעו.

חלק מהאנליסטים מזכירים שהאמריקאים נזקקו לעשור כדי לאמץ את הטלוויזיות הצבעוניות בשל מחירן, ושמחיר הטלוויזיה בתלת ממד יכול להגיע לפי שלושה ממחירה של טלוויזיה שטוחת צג. אחרים מציינים את הצורך המעיק במשקפיים מיוחדים, שעולים כ-50 דולר לחתיכה ודורשים שתקנה ערימה שלהם, אם אתה רוצה לארח חברים לצפייה בטלוויזיה.

עקב אכילס האמיתי הוא המחסור בתוכן: הוא פשוט לא קיים. רשתות הטלוויזיה לא ערוכות לצילום בתלת ממד ולא יהיו ערוכות אליו בשנים הקרובות. המצלמה הראשונה בתלת ממד הוצגה אתמול, בתערוכת CES. יתר על כן, לא ברור מה הטעם לצפות בחדשות, למשל, בתלת ממד.

בקצרה, נראה שחברות הטלוויזיה קופצות על הימור ענקי. יש לקוות שהן טועות.

הישר מפי הסוס

לאפל יש משטרה חשאית – "צוות נאמנות עולמי" - שעוסקת גם בהפצת דיסאינפורמציה, ועכשיו מתוודה עובד אפל לשעבר שיש לה מדיניות הדלפות ברורה ומוכוונת.

ג'ון מַטֵלַארוֹ, בכיר לשעבר בצוות המכירות של אפל, הסביר איך זה עובד: אם אפל רוצה להדליף משהו, העובד מתבקש ליצור קשר עם עיתונאי ולמכור לו את המידע שהיא רוצה להעביר. הדיווח הוא תמיד בטלפון או פנים אל פנים, אף פעם לא במייל – אפל לא רוצה ליצור שובל ראיות שיוביל אליה. כך היא מגינה על שמה כחברה שאף פעם לא מדברת על מוצרים שטרם יצאו לשוק, וגם שומרת על אפשרות של הכחשה – במיוחד כשהיא דופקת את העיתונאים שאיתם היא עובדת ומספקת להם מידע שקרי.

יש לכך סיבה נוספת:. מטלארו רוקד סביב הנושא העדין של הרצת מניות: הוא אומר ש"אם וול סטריט קולטת את הרמז והמניות עולות", אז הכל טוב, אבל לטענתו – אחרי הכל, הוא שותף לפשע – ניפוח מלאכותי של מחירי מניות הוא אף פעם לא המטרה המכוונת. כמובן שלא. אחרי הכל, סטיב ג'ובס אף פעם לא לכלך את הידיים בתיארוך לאחור של אופציות, נכון? אפל אף פעם לא זייפה מסמכים בנושא, נכון?

אגב, מטלארו כתב את הדברים אחרי הדלפה מאפל שמחירו של הטאבלט יהיה 1,000 דולר. הוא נמנע מלציין את המתבקש – שהמטרה של ההדלפה, אם אכן מדובר באינפורמציה ולא בדיסאינפורמציה, היא ליצור ציפייה למחיר כזה. אחר כך, כשאפל תציג את הגאדג'ט במחיר מופקע לחלוטין של 950 דולר, כל כתבי הטכנולוגיה יאמרו לעצמם "וואו, מחיר זול".

קצרצרים

בין שאר הצעצועים שהוצגו ב-CES, יש אחד יעיל במיוחד: הוא נקרא Zomm – כך נקראת גם החברה שמייצרת אותו, כנראה במסגרת התפיסה ששם של חברת הייטק צריך להיות אידיוטי – והוא מתחבר לסלולר שלך. אם אתה מתרחק מהסלולר יותר מדי, הוא משמיע אזעקה שמטרתה להזהיר אותך מפני אובדן הסלולר. בנוסף, הוא משמש כרמקול, כשעון מעורר ויש לו כפתור שמסוגל להזעיק את שירותי ההצלה. נשמע חיובי.

משפחתו של סופר המד"ב המנוח, פיליפ ק. דיק – האיש שכתב את הספר שבהשראתו נעשה הסרט "בלייד ראנר" - "האם אנדרואידים חולמים על כבשים אלקטרוניות", שם מופיע בפעם הראשונה הביטוי "Nexus One" – החליטה לשבש את החגיגות של גוגל, והיא נוקטת צעדים משפטיים נגדה בשל, אני מניח, הפרת זכויות יוצרים. עורכי דין הביעו ספקנות ניכרת באשר לסיכויי ההצלחה, במיוחד לאור העובדה שהמילה Nexus היא מושג קיים ורווח בשפה האנגלית. מי שזוכר את הסאגה המדממת של מלחמת וייטנאם, יזכור שהפלישה של צבא ארה"ב לקמבודיה נועדה למצוא את ה-nexus - קרי, מרכז העצבים - של הוויאטקונג. מתקבל הרושם שהתביעה של משפחת דיק תצליח כמו המבצע ההוא.

איזה טמבל אמריקאי הודה שהוא מכר באיביי תמונות מזויפות של פיקאסו ואמנים ידועים אחרים כאילו היו התמונות המקוריות. זה הכניס לו כמיליון דולרים ועומד להכניס אותו לכלא לעשר עד 13 שנים. במחשבה שנייה, הטמבלים האמיתיים הם אלו שניסו לקנות פיקאסו דרך איביי.

חגיגה למתמטיגיקים: מדען מחשבים, פאבריס בלארד, הכריז כי הצליח לחשב את הערך של הפאי – אתם יודעים, זה שמתחיל ב-3.14 – לכמעט 2.7 טריליוני ספרות. הוא עבר את השיא הקודם ב-123 מיליארד ספרות. החישוב, שבוצע באמצעות מחשב פשוט, ארך 131 יום (הן חישוב והן בדיקה), והתוצאה תופסת איזה טרה-בייט של מידע.

סיפור קפקאי הגיע לסיום חיובי, בערך: בעלת אייפון גילתה שהמכשיר שלה נגנב - ואז גילתה שהגנב הפקיד את המכשיר לתיקון באפל, והאחרונה סירבה בתוקף להחזיר את המכשיר, למרות שהבעלים נפנפה מולם בדו"ח משטרתי על הגניבה. כאן (הפעל "מעוף הוולקירות" של וואגנר) נכנס לתמונה סטיב ג'ובס, הוא ולא שרף, הוא ולא מלאך: לאחר שהלקוחה המיואשת שלחה לו מייל, יצר איתה נציג של אפל קשר בתוך זמן קצר ועכשיו אפל.... פותחת בחקירה. יש מצב שהאייפון יוחזר בסיומה. ככה זה: סופרמן מציל חתולים שטיפסו על עצים, וסטיב ג'ובס מציל אנשים מהביורוקרטיה המטומטמת שהוא יצר.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"