אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: אירופה נגד גוגל צילום: בלומברג

דו"ח טכנולוגי: אירופה נגד גוגל

שרת המשפטים הגרמני מגדירה את גוגל כ"מונופול ענק"וצרפת דורשת ממנה למחוק מידע; מרדוק מתחיל להתנתק ממנועי חיפוש והאקסהביציונסטים מחסלים את הפרטיות של כולנו

10.01.2010, 12:45 | יוסי גורביץ

הרגולטורים מתעוררים

מישהו מתעורר ושם לב שגוגל הפכה לגדולה הרבה יותר מדי. ניקולא סרקוזי, כהרגלו, גנב בסוף השבוע את הכותרות עם דיבורים על "מס גוגל". זה לא יקרה, ראשית מפני שמאוד לא סביר שהאיחוד האירופי – שהנציבות שלו, אחרי שסיימה לדפוק את הראש בקיר, כבר הביעה הסתייגות – וגם משום שגוגל ממילא לא משלמת מיסים; המשרדים שלה הם במקלט המס האירי. אפשר יהיה, אני מניח, ללכת בדרכה של טורקיה ולהשית עליה קנסות ענק, אבל זה יגרום כאב ראש וגם אז לא בטוח שהם ישלמו.

ובזמן שכולם הסתכלו על "מס גוגל", אף אחד לא שם לב שהצרפתים גם דיברו על גוגל – בשקט – כעל מונופול. לשרת המשפטים הגרמנית, סאבין לויתוסר-שנארנברגר, לא היו עכבות כאלו: היא אמרה בסוף השבוע ל"דר שפיגל" ש"גוגל הופכת למונופול ענק", שמחזיק ביותר מדי כוח וביותר מדי מידע על אנשים. היא הזהירה שאם גוגל לא תתחיל לפעול ביתר שקיפות "אנו, כמחוקקים, נצטרך לפעול". היא השוותה את גוגל למיקרוסופט, רמז לא עדין, בהתחשב בכך שהאיחוד האירופי סיים רק לפני חודש צליבה בת עשור של החברה.

גוגל, כמובן, מיהרה להודיע שהיא מעלה את השקיפות על ראש שמחתה. לא בטוח שזה יעזור כאן: לויתוסר-שנארנברגר היא פוליטיקאית שהגנה על מידע באמת חשובה לה. היא כבר היתה פעם שרת משפטים, בשנות התשעים – והיא התפטרה במחאה על תכניות הממשלה לרגל עוד קצת אחרי האזרחים. מה היא חושבת על ריגול עקיף מצד תאגיד אוכל כל, לא קשה לנחש.

שתי המעצמות הגדולות של אירופה מדברות על גוגל כמונופול; הממונה על ההגבלים העסקיים במולדתה של גוגל, ארה"ב, משוכנעת שהיא מונופול; מה יכול להיות יותר גרוע?

אה, כן...

מחקו את הפרטים, בבקשה

 

לצרפת תמיד היתה נטיה לראות את המדינה כריבון חכם, יודע כל ופטרנליסטי. הסמכויות שריכזה המדינה הצרפתית – ובמיוחד משרד הפנים שלה – יגרמו, לאחר בחינה מדוקדקת, לזעזוע קל למי שלא נולד במדינה טוטאליטרית.

ועכשיו היא מטילה את כל כובד המשקל הזה לשדה קרב חדש: אנונימיזציה. התפיסה של חוק חדש שעולה כעת לדיון בצרפת היא שכולנו עושים טעויות, ושאף שכולנו חשופים להשמצות אנונימיות מצד פחדנים, אין שום סיבה שנניח לפחדנים כאלה ליצור את התדמית שלנו.

עד כה, אומרים תומכי החוק, הדרך היחידה להתמודד עם פרסום שלילי ברשת היתה ליצור פרסום חיובי. השיטה הזו מעניקה יתרון חריג לבעלי השררה והממון. אחרי הכל, אם מישהו משמיץ פוליטיקאי, הלז פשוט משסה בו עורך דין. לאזרח מן השורה אין את הזמן, הכסף, והיכולת להתמודד עם השמצות כאלו.

אי לכך ובהתאם לזאת, החוק הצרפתי מדבר על מחיקה. אזרח שנפגע שלא בצדק יוכל לדרוש את הסרת המידע הפוגעני כלפיו מהרשת. החוק ידרוש את מחיקתם של מיילים והודעות SMS לאחר משך זמן מסוים. ומי החברה שחבה את קיומה לכך שמידע לעולם איננו נמחק (תחת הסיסמה של "אינדוקס כל הידע האנושי")? מי זו שהופכת כל פריט מידע שלך למשהו שאפשר להצמיד אליו פרסומת? ניחשתם נכון. 2010 נפתחת טוב. האם היא תהיה השנה שבה יתהפך הגלגל על גוגל? אולי. יש סימנים מבטיחים.

מרדוק מושך בתקע

 

לפני כחודשיים, עורר איל העיתונות רופרט מרדוק סערה, כשהודיע שבקרוב יתכן שהאתרים שלו לא יהיו זמינים יותר בגוגל, או במנועי חיפוש אחרים. גוגל חזרה על תגובתה הקבועה, לאמור שכל מי שרוצה לעשות זאת – מוזמן. זה קל. אבל, כפי שראינו, היא היתה די מודאגת ופצחה בשורה של מחוות כלפי העיתונות.

זאת משום שגוגל צריכה לספק לגולשים – או, ליתר דיוק, למפרסמים; היא חבה להם את קיומה – תוכן מעניין. המפרסמים לא רוצים תוכן גולשים – ויוטיוב יעיד – אלא תוכן איכותי. ואם התוכן הזה לא יהיה בגוגל, היא בבעיה.

מרדוק, צילום: בלומברג מרדוק | צילום: בלומברג מרדוק, צילום: בלומברג

ומסתמן שהבעיה כבר באופק. איזה אגריגטור חדשות זניח התלונן בסוף השבוע שהטיימס אונליין, אחד הנכסים הבולטים של מרדוק, חוסם את הרובוטים שלו. המשמעות היא שהאגרגטור לא יכול להציג יותר מאמרים שהופיעו בטיימס – ולגמרי לא במקרה, מתחילת השנה הטיימס הוא אתר בתשלום. בדיקה של הקובץ הרלוונטי אכן מעלה שהטיימס חוסם אותו – ובהחלט יכול להיות שזו ירית פתיחה לקראת החסימה של גוגל. המשך יבוא.

האקסהביציונסטים מחסלים את הפרטיות של כולנו

 

האוונגליסט של גוגל, וינט סרף, משך תשומת לב כשאמר "אין יותר פרטיות – תחיו עם זה". אבל האשמה לחיסולה של הפרטיות לא שייכת לגוגל לבדה, עם כל מאמציה הנחושים בתחום.

פרטיות, אומר דוקטור קלרון או'הארה מאוניברסיטת סאות'המפטון, ניזוקה לא פחות מכל הטרנד המעיק של השנים האחרונות, שבו פחות או יותר כל פרט הפך לנחלת הציבור. מדוע? משום שהיסוד החוקי שעליו נשענת תפיסת הפרטיות הוא "פרטיות סבירה".

כלומר, אם פעם צילומי מסיבת הוללות היו משהו שבאופן סביר היה אפשר להעביר בין חברים אבל לא מעבר לכך, היום התפיסה היא שלצילומים כאלה יש מקום בספרה הציבורית – דרך פייסבוק, למשל, שמוצפת בכאלה – ואם מישהו רוצה להתעקש שדווקא התמונה שלו לא צריכה להיות שם, הוא צריך לצאת למאבק משפטי. מה שהיה פעם מובן מאליו חדל להיות כזה.

"כאשר הציפיה הסבירה שלנו לפרטיות מצטמקת", מבהיר או'הארה, "גם ההגנה המשפטית שלנו מצטמקת איתה". ובשביל שזה יקרה, אתם לא צריכים להיות חסרי עכבות בעצמם; יש מספיק אנשים צעירים – כאלה שהחוק הצרפתי שהוזכר לעיל מנסה להגן על בגרותם – שיעשו את זה בשבילכם. באמת תודה.

קצרצרים

מסימני הגסיסה של התקשורת הוותיקה: רעידת אדמה לא לגמרי חשובה התרחשה בקליפורניה. טוויטר דיווח על האירוע בזמן אמת, ומנוע החיפוש בזמן אמת של גוגל – תוך שתי דקות. התקשורת הממוסדת, זו שכזכור אמורה להביא לנו את החדשות, פיגרה משמעותית מאחור.

אם חשבתם שחברות הסלולר הישראליות מזלזלות בכם, לא טעיתם. אבל הן לא מגיעות לקרסוליה של הזלזלנית המקורית, AT&T. יותר ויותר משתמשי אייפון בערים הגדולות צורחים שהם לא יכולים יותר, וב-AT&T מחייכים בעליצות. שיא החוצפה, לדעתי, הוא מכתב התגובה ששלחה החברה ללקוח שגר בגורד שחקים, ובו היא טוענת שמאחר והוא גר בקומה שגבוהה יותר ממגדלי הממסר שלה, הוא יצטרך לחיות בלי גישה לרשת הסלולרית.

 

ככל שנחקר יותר נושא "מחבל התחתונים", נחשפות יותר אמיתות עלובות למדי. מעבר לעובדה שחברת האבטחה שאיפשרה לו לעלות למטוס היתה ישראלית – מה שמלעיג את כל ניפוחי החזה הישראליים אחרי האירוע, נוסח "לנו זה לא היה קורה" – העובדה המדהימה באמת היא שמחלקת המדינה, זו שמעניקה את הוויזות לארה"ב, ידעה שהמחבל נמצא ברשימה האסורה. אז למה היא בכל זאת נתנה לו ויזה? כי התוכנות שלה לא מסתדרות עם תעתיקי שמות שאינם אירופאיים, ודי בטעות הקלדה אחת כדי שהיא לא תזהה, או אפילו תתריע על אפשרות לזיהוי, של אדם חשוד. אין היום מנוע חיפוש שלא מציע לך אפשרות של "אולי התכוונת לזה" אם טעית בהקלדה. המערכת הייעודית שמיועדת למנוע טרור, מצד שני... אוי. אוי.

הפער הדיגיטלי מתרחב משנה לשנה – עד כדי כך שאנשים שהפרשי הגילים ביניהם זניחים חווים את הטכנולוגיה באופן אחר לגמרי. זו, בתמצות, מסקנתו של המאמר הארוך מדי הזה, שיכול היה לשמש כדוגמא קלאסית לטקסט מעורר המחלוקת של מייק קינסלי. הנתון המעניין ביותר הוא הפער בשימוש בשיחות קוליות והודעות טקסטים בין סטודנטים ותלמידי תיכון.

אחרי שנים של דיבורים, USB 3.0 מגיע לשוק: במהלך כנס CES עליו השלום, הדגימו אנשי אסוס העברת קובץ בגודל 2.1 ג'יגה מדיסק און קי ללפטופ באמצעות ההתקן החדש. מדובר במהירות כמעט כפולה. בחודשים הקרובים ניתן יהיה לרכוש מחשבים של HP ואסוס, שכבר יהיו מותאמים לתקן החדש.

· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)

· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

 · ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות