משיחת יתר: מוצג למכירה

כוחה של יצירה טובה הוא ביכולת שלה לשנות את המבט על המציאות, אולי אף ליצור תחושה שהיצירה היא זו שקדמה למציאות ולא להפך. אפשר להמחיש זאת בשתי עבודות מהשנים האחרונות: בתערוכה "החולה" של גל וינשטיין, שהוצגה בביתן הלנה רובינשטיין לפני כארבע שנים, כוסה החלל המרכזי באדמה בקועה, עשויה מהחומר הסינתטי אם.די.אף. וינשטיין העתיק אל חלל התצוגה את מראה אותה בצה מיובשת שהפכה מטפורה לכישלון הציונות. מאז כל אדמה מעט סדוקה נראית כמו העבודה של וינשטיין.

דוגמה נוספת היא הפסל "בית יציקה (דיוקן)" של סיגלית לנדאו, שמבוסס על הדימוי העירוני השכיח ביותר: אותו צינור עשוי שרשרת דליי פלסטיק שדרכו עוברת פסולת של שיפוצים. צדו העליון מחובר לדירה והתחתון לעגלה שחונה ברחוב. הפסל, העשוי ברונזה ופליז, הוצג לפני כשנתיים בתערוכה "ארט TLV". מאז אני מתבוננות אחרת באותו אובייקט עירוני מטולא וכעור, שהפך בעזרתה של לנדאו לסוג של קישוט.

אוצר בלום

"דמויות במאה שערים, ירושלים", לודווינג בלום

כך קרה לי בסוף השבוע בזמן טיול למצפה רמון: שכבות ההרים, הצבעים ששיווה להם האור, כל אלו נראו פתאום כמו ציור של לודוויג בלום. לא סתם עלה לי בראש שמו של בלום, אחד מציירי ארץ ישראל המוקדמים והמוערכים, שצייר במבט מתבונן ואמפתי את נופי הארץ. משהו מתרחש באחרונה סביב הצייר הוותיק הזה: במקביל לתערוכתו המרשימה והמדוברת "ארץ מול שמים: הציור של לודוויג בלום", שמוצגת בימים אלו במוזיאון בית התפוצות, אפשר למצוא מספר רב של עבודות שלו שמוצעות עתה במכירות פומביות.

אין ספק שיש קשר הדוק בין תערוכה מוזיאלית לשוק האמנות ולא במקרה הדברים מתקיימים במקביל: חלק גדול מהעבודות בתערוכה הושאלו מאוספים פרטיים והתערוכה נהפכה למקדם מכירות, אם לא של אלו המוצגות בה, אז של אחרות שנמצאות בבתיהם של אספנים אחרים. את הקשר הזה אפשר היה לראות לא מזמן במכירה של מצארט, שנערכה בדצמבר, ובה הוצע למכירה הציור של בלום, "הרי יהודה ליד מוצא", שמוצג בתערוכה. ניתן לשער שנתון זה תרם למחיר הנאה שהשיג הציור: 43,750 דולר (הערכה מוקדמת: 35–40 אלף דולר).

איפה האורגינל?

גם במכירה הקרובה של תירוש ב־30 בינואר יהיו לא מעט עבודות של בלום. דב חזן, מנהל בית המכירות, מציין שאין גידול במספר העבודות שלו, אך זה אינו מדויק, תלוי לאיזו מכירה משווים. שתי המכירות של ינואר ויוני 2008 כללו כל אחת 11 ציורים: בינואר 2009 נכללו חמישה ציורים וביוני באותה שנה רק שלושה. במכירה הנוכחית יוצעו שמונה ציורים. גם במכירה הזאת, אגב, אפשר למצוא קשר מעניין לתערוכה. פריט מס' 70 - "דמויות במאה שערים בירושלים" שמוערך ב־15–20 אלף דולר - נראה כמעט כמו העתק של הציור "נחלת שבעה, ירושלים, מראה רחוב ריבלין" משנת 1961 שמוצג בתערוכה (ומתועד בעמ' 130 בקטלוג).

ההבדל הכמעט יחיד ביניהם הוא מיקום החתימה של האמן. ציור נוסף שמוצע במכירה של תירוש, "שוק במאה שערים ירושלים" מ־1963, גם הוא נראה העתק כמעט מדויק של הציור "מאה שערים" מ־1958 שנקנה בנובמבר במכירה של סותביס בניו יורק. שם נמכר הציור ב־56 אלף דולר, ופה הוא מוצע ב־20–25 אלף דולר. איך זה יכול להיות?

שלא כמו במכירה של מצארט, בשתי הדוגמאות האלה מדובר בציורים שונים שמקורם בשיטת העבודה הייחודית לבלום. "העתקת ציוריו שלו - זה היה נוהג קבוע אצל בלום, עוד מראשית דרכו...", נכתב בקטלוג התערוכה. "לפיכך קשה להבחין בין אורגינלים שונים, בעיקר משום שבלום נהג לרשום את התאריך של הציור הראשון גם על ההעתקים".