הון, שלטון ולואי ויטון: התיק החדש של טוני בלייר

טוני בלייר עזב את משרד ראש ממשלת בריטניה ב־2007, אולם מבקריו מסרבים להניח לו עד היום. לאחר שהתגלה השבוע כי בלייר מתעתד לקבל עליו משרת ייעוץ בכירה באימפריית מוצרי היוקרה לואי ויטון מואה הנסי (LVMH) תמורת משכורת חודשית דשנה של שש ספרות, קפצו על המציאה המבקרים והעיתונים כמוצאים שלל רב.

אין זו עבודת הייעוץ המתוגמלת היטב הראשונה שמקבל עליו בלייר, אלא שהפעם הרקע לקבלתה הוא שעורר את זעמם של המבקרים. במוקד הביקורת נמצאת הטענה לפיה קיבל בלייר את התפקיד הנכסף על רקע יחסי חברות אמיצים שביסס עם מייסד לואי ויטון והאיש העשיר ביותר בצרפת, ברנרד ארנו (60), בעת שכיהן כראש הממשלה. יחסים אלה כללו נופשים ואירוחים הדדיים יוקרתיים ומפנקים של המשפחות בלייר וארנו, עובדה העומדת בניגוד לקוד האתי של ממשלת בריטניה, האוסר על קבלת מתנות שיש בהן משום יצירת מחויבות בין צדדים.

משפחת בלייר, מימין: ניקי, שרי, קתרין, ליאו, טוני ויואן | צילום: בלומברג

אחוזה בשווי 20 מיליון ליש"ט

עצם קיומה של החברות האמיצה בין משפחות בלייר וארנו אינה חדשה: היא נודעה לראשונה לתקשורת הבריטית ב־2003, בעת שארנו הגיע לשני ביקורים רצופים בבית הכפר הרשמי של בלייר, צ'קרס.

אולם מה שנראה היה בתחילה כחברות לגיטימית בין שתי דמויות רבות השפעה, קיבל בשנים שלאחר מכן תפנית שגרמה להרמת גבה והעלתה תהיות בנוגע לטיב המדויק של החברות. בקיץ 2005 למשל בילה בנו הבכור של הזוג בלייר, יואן, חודשיים בתור מתמחה בתחנת רדיו פריזאית הנמצאת בבעלות של ארנו, והתגורר באותם החודשים בדירה ששולמה אף היא בידי ארנו, אשר אף הגדיל והעמיד לרשותו שומרי ראש ומכונית צמודה עם נהג. לפי "טלגרף", שווייה של החופשה והאירוח של יואן על חשבון ארנו הסתכמו ב־40 אלף ליש"ט.

באותה העת התפרסם כי שנה קודם לכן זכה אחיו הצעיר של יואן, ניקי, לעבוד אף הוא במשך תקופה מסוימת במפעל השמפניה של המותג Krug, בעיר ריים (Reims) בצרפת. מותג השמפניה הזה הוא אחד מ־50 מותגי היוקרה שבבעלות LVMH, אם כי במקרה של ניקי לא ברור אם ארנו שילם גם במקרה זה על הלינה והאירוח. גם בתם של טוני ושרי, קתרין, לא נשארה מקופחת, שכן בחורף 2007 התארחה במשך שלושה חודשים באחוזתו היוקרתית של ארנו (20 מיליון ליש"ט, לפי הערכות) בגדה השמאלית בפריז בעת שהשתתפה באחד מקורסי השפה של הסורבון.

כשסיים בלייר את תפקידו ועזב את רחוב דאונינג 10 בספטמבר 2007, שט עם רעייתו בים התיכון על היאכטה של ארנו, אמדאוס. באותו הטיול אף ליווה ארנו בעצמו את בני הזוג בעת ביקורם אצל האפיפיור. גם בשנה שלאחר מכן, 2008, בילתה משפחת בלייר על היאכטה של ארנו אחרי שביקרה באולימפיאדת בייג'ינג. עוד אינדיקציה לעירוב בין הון לשלטון (גם אם שלטון לשעבר) היא שבאותו השיט נכח בפמליה של בלייר ג'ונתן פאוול, אשר היה רמטכ"ל בריטניה בתקופת כהונתו של בלייר ונחשב לאחד מהמקורבים ביותר אליו. במקרה או שלא במקרה אחיו של פאוול, לורד פאוול, הוא יו"ר באחת מזרועות הפיננסים של... נכון, LVMH.

היאכטה אמדאוס

אם לומר את האמת, אי אפשר שלא להתקנא בקריירה האזרחית שפיתח טוני בלייר מאז סיים את כהונתו. כלי התקשורת בבריטניה מדווחים שבשנים האחרונות הוא לקח על עצמו עבודת ייעוץ אחת בבנק ההשקעות האמריקאי ג'יי.פי מורגן תמורת 2.5 מיליון ליש"ט ועבודת ייעוץ עבור חברת פיננסים שוויצרית תמורת 2 מיליון ליש"ט. כמו כן, הוא גובה עשרות אלפי ליש"ט תמורת הרצאות פומביות שהוא נותן במסגרות שונות. אך לא על עבודות הייעוץ לבדן יחיה בלייר בעידן שאחרי דאונינג 10.

כמה הוצאות ספרים פנו אליו בבקשה שיחבר ספר זיכרונות, ואחת אף הגדילה והציעה לו מקדמה בסכום של 4.5 מיליון ליש"ט עבור כך. לפי הערכות, הרוויח בלייר 15 מיליון ליש"ט בסך הכל מאז שעזב את משרדו.

ב"טלגרף" טוענים כי תמורת עבודת הייעוץ בחברתו של ארנו ייאלץ בלייר להסתפק במשכורת "צנועה" של שש ספרות בלבד. אף שבחוגיו הרשמיים סירבו להתייחס לפרסומים, ההערכות מדברות על כך שבמסגרת עבודתו עתיד בלייר לעבוד "בצמידות גבוהה" לארנו ותפקידו יתמקד בהרחבת מעגל הלקוחות של החברה.

נורמן לאמב, חבר האופוזיציה מטעם מפלגת הליברלים דמוקרטים ואחד מהמבקרים הקולניים את יחסי בלייר עם עולם העושר, הגדיר את היוזמה הנוכחית "גילוי עריות של ממש". לדבריו, "חוקי הפרלמנט בנוגע להעסקתם של מי ששימשו בעבר בתפקידים ציבוריים גבוהי דרג חייבים להשתנות, כך שהם לא יאפשרו התרועעות מסוג זה - לא בזמן כהונה ולא מיד אחריה. כל הסיפור הזה מריח רע מאוד".

אם לומר את האמת ולשים את הביקורת בצד: ארנו הוא בהחלט מישהו שכדאי להימנות עם מכריו, קל וחומר חבריו הקרובים. הונו האישי נאמד ביותר מ־11 מיליארד יורו, מה שהביא את מגזין "פורבס" לדרגו במקום ה־15 ברשימת עשירי העולם. כעת נותר רק לתהות אם דרישות הציבור, הפוליטיקאים והתקשורת מבלייר ריאליות או שמא הן נובעות מסיבות אחרות, פחות ענייניות. אם לשפוט על פי התפתחות הקריירה של בלייר בשנתיים וחצי האחרונות, הוא אינו נראה מודאג במיוחד.