מכונת ההכנה

הביקוש למקצועות העיצוב והמשחק יצר תעשייה של מכינות קדם־לימודיות. הסטודנטים בשאיפה משלמים ממיטב כספם בתקווה שהלימודים המוקדמים יעזרו להם להפוך לאיתי טיראן או מאיה נגרי הבאים. "כלכליסט" בדק אם המכינות אכן יספקו את הסחורה

13.01.2010, 11:35 | דקל גודוביץ, מאיה נחום שחל, הדס שואף

אלפי סטודנטים מנסים להתקבל מדי שנה לבתי הספר הנחשבים במקצועות העיצוב, האופנה והתיאטרון - מקצועות שהתנאי הראשוני להם הוא כישרון. הביקוש הרב הוליד תופעה שצוברת תאוצה בשנים האחרונות - המכינות הקדם־לימודיות. לקראת פתיחת ההרשמה לשנת הלימודים הבאה, "כלכליסט" יצא לבדוק אם המכינות מביאות את הנרשמים אל היעד.

למכינות יש מתנגדים ומצדדים: מצד אחד עומדים בעלי המכינות הפרטיות, הדוגלים בהכנה המוקדמת, שבמסגרתה הם גם עורכים סימולציות של המבחנים וראיונות הקבלה. "תלמידים רבים מגיעים אלינו מעט מבולבלים, אחרי הצבא והטיול הארוך, והמכינה מאפשרת לכל אחד מהם להתמקד בדרך ובקצב שלו", אומר איתן גילור, מרכז המכינה במכללת קווים. למולם ניצבים ראשי המגמות האקדמיות, שסבורים פה אחד כי המכינות אינן עוזרות ואף עלולות לעתים לפגוע בסיכויי הקבלה של המועמד. עם זאת, גם כאן לא נשמעת דעה חד־משמעית: כאשר מדובר במכינות פנים־אקדמיות, ראשי המגמות נוטים לשנות את עמדתם בטענה שהן מספקות את התשובה הטובה ביותר.

מבין המכינות הרבות, אלו שמוכרות לצורכי פיקדון ומפוקחות על ידי משרד התמ"ת הן הרציניות יותר. המכינה הבינתחומית לעיצוב ואדריכלות היא הראשונה שהוקמה, ב־1996, והמציאה את מושג המכינה. היום היא כוללת שלושה סניפים, בתל אביב, בירושלים ובבאר שבע, שבהם 750 תלמידים בשנה ומורים המלמדים באקדמיות. לפניה פעלה בבית צבי מכינה כבר בתחילת שנות השמונים. לריטה, שבאה להיבחן למכינה, נאמר כי היא יכולה להתקבל ישר ללימודים מן המניין. הטכניון, הראשון במוסדות בארץ, היה גם הראשון לפתוח מכינה בעיצוב, שנקראת "מיומנויות גרפיות" ומנוהלת על ידי אחד ממוריו, ד"ר אדריכל אבי מוסרי.

באופן טבעי, המכינות הן אפיק מצוין לגביית כספים נוספים מסטודנטים פוטנציאליים. עלויות הלימוד במכינה נעות בין 4,500 לעד 120 שעות אקדמיות בשנקר, לבין העלות במכללת 6B, המכינה לעיצוב ואדריכלות, שגובה 9,800 שקל לפגישה שבועית על פני חצי שנה. נתון מעניין נוסף הוא כמות הבוגרים שמתקבלים ללימודים. יורם לוינשטיין, מנהל בית הספר למשחק שבבעלותו, טוען ש־50% מבוגרי המכינה בשנה שעברה התקבלו לשנה א', מתוך 200 תלמידים. הוא מציין ששחקניות כמו יעל שרוני וורד פלדמן התחילו את דרכן כמכינסטיות. בבתי הספר של ניסן נתיב בירושלים ובתל אביב הפער בין החלום למציאות גדול יותר: מתוך 500 המועמדים בשנה מתקבלים רק 17, והמכינה מוגבלת ל־20 תלמידים, כעשירית ממספר הנרשמים.

כמו פסיכומטרי

"אחרי כמה שנים שבהן לא התקיימו מכינות בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי בשל שיקולים כספיים, הוחלט להחזירן מתוך חשיבה שבית הספר עלול לפספס תלמידים מוכשרים בגלל תהליך מיון אינטנסיבי מדי. המכינות נותנות כלים ובוחנות את המועמדים לאורך זמן", נמסר מבית הספר. אל שתי המכינות הראשונות שהתקיימו ביקשו להתקבל 20 ו־25 תלמידים, ובסיומן עברו ונרשמו לבית הספר שבעה וארבעה תלמידים בהתאמה. מסלול הלימודים בבית צבי גם עובד במתכונת שונה: מתוך 100 התלמידים המתקבלים לשנה הראשונה, מסיימים את השנה השלישית לא יותר מ־40. "כמות המתקבלים לאחר המכינות וגם השתלבותם בשנת הלימודים שהתחילה מעידות שהתהליך נכון עבור חלק מהסטודנטים, בעיקר לאלה שאינם להם רקע של מגמת תיאטרון, תיאטרון צה"ל או להקה צבאית".

בחמשת בתי הספר המוכרים בארץ לאדריכלות מתקבלים מדי שנה יותר מ־300 סטודנטים, ומספר דומה למחלקות עיצוב הפנים בשנקר, המכון הטכנולוגי חולון והמיכללה למינהל. אלא שעל כל סטודנט שהתקבל יש עשרה מועמדים שנכשלו במבחני הקבלה, שמתקיימים נוסף על תעודת הבגרות והפסיכומטרי. מהערכות בתחום עולה שכ־75% מהסטודנטים למדו במכינות לעיצוב, מה שמזכיר את קורסי ההכנה לפסיכומטרי.

המוסדות המבוקשים ביותר הם בצלאל, הטכניון ואוניברסיטת תל אביב באדריכלות, והמכון הטכנולוגי חולון בעיצוב פנים. במכינת סטוצ' מדווחים על 95% הצלחה, ותולים אותה בעובדה שהם לא מקבלים כל אחד ודוגלים באיכות ולא בכמות. דווקא המכינות הפנים־אקדמיות נזהרות מלנקוב במספרים. בשנקר, למשל, מדברים על 30%–70% קבלה ללימודים. חלק מהמכינות שמסרבות לנקוב במספרים מבטיחות ליווי צמוד עד שהמועמד מתקבל לאקדמיה הנחשקת. אורי ניר וינטר, בעלים־משותפת של המכללה הבינתחומית לעיצוב ואדריכלות, מבטיחה לתלמידים עזרה ללא הגבלה עד הקבלה. "כיום כולם עושים מכינות, עובדה שמעלה את רף הקבלה", היא מספרת, "ולכן מי שלא משתתף באחת המכינות הוא חלש יותר. המכינות מזכירות את קורסי ההכנה לפסיכומטרי, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהתהליך כולו".

מאכילים בכפית

הבמאי והשחקן איציק ויינגרטן, המנהל את בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים, החזיר השנה את המכינה אחרי הפסקה בת עשור. "אני מאמין בהתפתחות של אנשים. יש יתרון ענק בלהבשיל לפני תקופת הלימודים", אומר ויינגרטן. "יש שני סוגי שחקנים: אלה שיכולים ישר להיכנס לעניינים, ואלה שזקוקים לתקופת הבשלה וצריכים לבדוק אם הם בכלל מתאימים". יורם לוינשטיין, מנהל בית הספר למשחק בבעלותו, מוסיף שהמכינה לא נועדה רק למתלבטים, אלא גם לאלו שאינם רוצים בהכרח להפוך לשחקנים אלא רק לטעום מעולם התיאטרון. אז נשאלת השאלה מדוע עליהם לעבור מכינה בת שנה, כשהארץ מוצפת סדנאות חובבים שגם עולות פחות.

המכינות למשחק, שהן חלק מתופעה נרחבת יותר הכוללת גם סדנאות, שונות מאלה הפועלות בתחומי העיצוב והאופנה. שם נדרשים התלמידים להביא לבתי הספר תיק עבודות, כך שהמכינה אמורה להוציא אותם כשבידם הוכחה כתובה ליכולתם. אבל תיק העבודות אינו הדבר היחידי שתלמידי המכינות מתמקצעים בו: ראיון הקבלה הוא מרכיב לא פחות חשוב. אמיר נבון, מנהל ומייסד 6B, מסביר על הסימולציות שנערכות, "למשל במבחן הכנת גיליון ומודל על המושג 'תווך', שלקוח מתוך מבחן אמיתי בבצלאל, וסימולציה של ראיון קבלה ממש כמו במציאות, מול שני בוחנים ששואלים שאלות שתי וערב על אדריכלות ולמה אתה רוצה ללמוד".

נשמע כאילו אתם מאכילים בכפית את המועמדים.

"אני לא מציע איך לענות על השאלה 'מה זה אדריכלות?'. כל אחד מגבש לעצמו את תשובתו האישית, ואני לא יכול להכריח. מועמד כישרוני ככל שיהיה, כל עוד לא עבר הכשרה — ייפול במבחנים אם אין לו היכולת להביע טכנית את הרעיונות שלו ולהתמודד עם הראיון".

לעומתו הארכיטקט בני ראובן לוי, ראש בית הספר לארכיטקטורה במרכז האוניברסיטאי אריאל, יוצא חוצץ נגד מכינות המתיימרות לדעת מהו המתכון הבדוק לקבלה. "מכינות כאלה אינן מועילות בהכרח, ועלולות אף להזיק. בראיון הקבלה אנחנו מחפשים אנשים חושבים, בעלי דמיון, הגות וגיוון, ולא שטנץ של טכנאים שלמדו במכינה איך לצייר יפה. אפשר ללמוד כלים טכניים, אבל זה לא הופך את האדם לאישיות שמבטאת את עצמה ואינה מדקלמת את מה שאמרו לה במכינה". זו גם אחת הסיבות שבאריאל, כמו ברוב המוסדות לאדריכלות, לא נדרשת הצגת תיק עבודות. "לפעמים מביאים המועמדים תיק שהם לא עשו בעצמם, ואנחנו רואים את זה ישר בוועדה וגם במבחן המעשי".

גם לאה פרץ, ראש מחלקת האופנה בשנקר, מביעה אי־שביעות רצון מהמכינות: "מדי שנה אנחנו בוחנים מאות סטודנטים ומעוניינים למצוא את היצירתיים והייחודיים ביותר. מבחני הקבלה כוללים שלבים רבים, ואנו מתייחסים לנושא ברצינות מרובה. בשלב תיק העבודות והראיון האישי אנחנו נתקלים בהרבה תיקים וסגנונות ראיון שנראים ונשמעים אותו דבר. ממש שטנץ שאופף את זהותו של הנבחן במעין מסך עשן. זה דורש מאיתנו מאמץ כדי להבין מי עומד מאחורי פס הייצור הנקרא מכינה".

פרץ מוסיפה כי המכינה פוגעת בסיכויו של המועמד להתבלט. עוד היא מספרת כי בשנקר לאו דווקא מחפשים ידע באופנה, אלא אנשים עם תוכן. היו שהציגו שיר או ריקוד ולאור כישרונם התקבלו. גם קלודט זורע, ראש מחלקת האופנה בבצלאל, אינה מצדדת במכינות האופנה, שכן גם היא מתארת פס ייצור ומכבש המייצרים את אותם תיקי עבודות ואותן תוצאות במבחנים. "במכינות עובדים על שבלונות, ואלה פוגעות בתהליך הקריאטיבי האינדיבידואלי של הנבחן. אינני שוללת מכינה, אך הן צריכות להתנהל במקצועיות רבה". רן שבני, ראש החוג לאופנה בויצ"ו חיפה, מעיד על בעיה נוספת. "המכינות מאוד כלליות, חסרות כתב יד אישי וכמעט לא שמות דגש על אופנה. את היצירתיות אני מזהה דווקא בעבודה היחידה המתייחסת לאופנה, שאותה מכין הסטודנט בעצמו".

יתרון לפנים־אקדמיות

אחד היתרונות של סטודנטים שלומדים במכינות הפנים־אקדמיות הוא ההיכרות המוקדמת עם המורים המלמדים במוסד, שלעתים יושבים גם בוועדות הקבלה. בשנקר למשל מצהירים שהמורים שלימדו בקורס ההכנה לא יישבו בוועדות הקבלה, אבל הם הרי בוודאי פוגשים מורים אלה ומשוחחים עמם, וגם פוגשים את תלמידי קורס ההכנה אחר כך בלימודים - כך שהפרדת רשויות ברורה אין כאן. במיכללה למינהל, למשל, מתנהלת המכינה Reaction Action, שבה מובטח למצטיינים שימשיכו ישירות ויתקבלו ללימודי עיצוב הפנים. במוסדות האקדמיים נרשמים רק כמה עשרות למכינה בודדת (למשל כרגע יש 18 בויצ"ו, 23 בבצלאל ו־15 בשנקר), והם מציעים היכרות בלתי אמצעית עם המקום עצמו ועם המורים, כך שגם אם הם לא יכינו אתכם באופן מכוון לבחינות ולראיונות, לפחות תצאו עם היכרות שלילית או חיובית עם המוסד.

בבצלאל נפתח רק השנה קורס "לימודי יסודות באמנות, עיצוב ואדריכלות" שנבנה בפיקוחם וייעוצם של ראשי מחלקות העיצוב. "תלמידים שרוצים להרחיב אופקים, להתנסות בתחום ולחוות באופן בלתי אמצעי את בצלאל לפני כניסתם לאקדמיה ייצאו נשכרים מהקורס, ובאמצעות ההתנסות והעבודה האינטנסיבית בו יגיעו מוכנים יותר למבחנים ובציפייה ריאליסטית. זו ההכנה האמיתית. הקורס מספק את האלטרנטיבה האיכותית למכינות הפרטיות, אך אינו קורס חובה למתעתדים ללמוד באקדמיה", ממהרת להדגיש מאיה פרידמן, מנהלת לימודי חוץ בבצלאל, ומפרידה בין האקדמי לחוץ־אקדמי.

מפת המכינות

עיצוב

סטוצ' (סטודיו צעירים מעצבים) - ירושלים

המכינה הבינתחומית לעיצוב ואדריכלות - תל אביב, באר שבע, ירושלים

קונספט מכללה לעיצוב - תל אביב

קווים המכון לעיצוב לאדריכלות - רעננה, חיפה, ראשון לציון, בקרוב תל אביב

מכינה ללימודי עיצוב והכנת תיק עבודות - חיפה

ויצ"ו חיפה

קורס הכנה לבחינות כניסה שנקר - רמת גן

6B Studio - המכינה לעיצוב ואדריכלות - תל אביב

Studio de la Slama - אבן יהודה, תל אביב

האקדמיה לעיצוב אופנה - מכינות עיצוב אופנה - ראשון לציון