מעקב מוסף "כלכליסט": בעלי העניין חוגגים על ישראמקו

שבוע שעבר הטיל "מוסף כלכליסט" פצצה בפרסום תחקיר וראיון עם יובל רן, שהיה בעל השליטה בקבוצת קווי אשראי ונמלט מהארץ לאחר קריסתה ב־1997. מהתחקיר עלה כי במשך השנים שחלפו מאז, שמר רן על קשרים הדוקים עם שותפיו לשעבר קובי מימון וחברי קבוצתו, עד שלאחרונה עלו היחסים על שרטון. עוד עלה כי אם מפרקי קווי אשראי יצליחו להוכיח - עם או בלי סיועו של רן - כי רגע לפני קריסתה נמכרו נכסיה של קווי אשראי לקובי מימון שלא כדין, בית המשפט עשוי בנסיבות מסוימות להורות על ביטול העסקאות והשבת הנכסים שנמכרו. בתרחיש כזה, אחד הנכסים הבולטים שעשויים לחזור לקווי אשראי הוא חברת ישראמקו, שבינתיים היתה שותפה לתגלית תמר וששווייה האמיר לכ־5.5 מיליארד שקל.

גורם בכיר המקורב לפרשה אמר בעקבות התחקיר: "נוצר פה כזה כדור שלג, שאלוהים ישמור. אני מרגיש שזו רק תחילת הפרשה. זה מסוג הסיפורים שיודעים איך הם מתחילים, אבל אף אחד לא יודע היכן וכיצד הם יסתיימו".

ואכן, בשבוע שחלף מאז הפרסום זרמו למערכת המוסף דיווחים על הקשרים שבין חברי הקבוצה ועל עסקאות מעוררות שאלות לכאורה שנעשו בחברות שבשליטתם. על פי המידע שהצטבר במערכת המוסף, נעשו לאורך השנים עסקאות בין החברות הציבוריות שבשליטת קבוצת מימון לבין החברות הפרטיות שבשליטת חברי הקבוצה - בלי לקבל את הסכמת ציבור בעלי מניות המיעוט לכך ובלי לדווח על היותן של העסקאות כאלו שלבעל השליטה יש בהן לכאורה עניין אישי.

תחקיר "מוסף כלכליסט" מעלה כי הפעילות הפרטית של מימון מנוהלת ברובה תחת חברה בשם Chesny Estates שרשומה באיי הבתולה הבריטיים. עובדה זו לא פורסמה עד היום בתקשורת, ויחד עם מבנה החברות הפרטיות של מימון, שגם הוא נחשף כאן לראשונה, שופך הפרסום אור על שלל עסקאות שנעשו עם קבוצת ישראמקו בשנים האחרונות, ומזהה אותן לכאורה כעסקאות בעלי עניין.

קידוח תמר 1. בגלל מבנה האחזקות בקבוצת ישראמקו, מכל דולר דיבידנד שישראמקו מחלקת מגיעים לכיסו הפרטי של מימון 3.5 סנטים בלבד | צילום: אלבטרוס

חשוב לציין כי מימון אינו רשום באופן פורמלי כבעלים של עסקיו הרבים, הציבוריים והפרטיים כאחד, אלא נעזר לשם כך באנשי סודו חיים צוף והוד גיל. לדוגמה, סוד גלוי הוא שמימון הוא בעל השליטה בקבוצת ישראמקו, אף שבכל המסמכים הרשמיים שהחברה מפרסמת מי שרשום כבעל השליטה הוא דווקא חיים צוף. גם בעסקיו הפרטיים מימון אינו רשום כבעלים, והבעלות הפורמלית נחלקת בדרך כלל בין צוף לגיל, חבר ילדות של מימון. למשל, בבית משפט בדרום אפריקה העיד בעבר חיים צוף כי הוא בעל השליטה בצ'סני אסטייטס, אבל כאשר קבוצת ישראמקו מבצעת עסקאות עמה או עם החברות־הבנות שלה, מי שחותם על העסקאות בשמה הוא דווקא הוד גיל. עובדה זו מקשה כמובן על זיהוי העסקאות בין החברות השונות שבשליטתו של מימון כעסקאות בעלי עניין, ומקלה על האפשרות להסתירן מבעלי המניות.

יתרה מכך, התחקיר מעלה עוד כי החברות הפרטיות של מימון הן כולן חברות BVI - חברות הרשומות באיי הבתולה הבריטיים, שם חל חיסיון מוחלט על זהות הבעלים. בנקים בעולם מסרבים כיום לעבוד עם חברות BVI מחשש שימצאו עצמם משתפים פעולה עם גופים שעוסקים בהלבנת הון.

כדי להבין את המניע של מימון להוציא לפועל עסקאות בעלי עניין אסורות שכאלה, יש להבין את מבנה אחזקת החברות בקבוצת ישראמקו. בשל שרשור החברות הארוך מחברת י.ח.ק ועד ישראמקו (ראו תרשים), נוצר מצב שבו על כל דולר שישראמקו מחלקת כדיבידנד לבעלי המניות מגיעים בשרשור למעלה לכיסו הפרטי של קובי מימון (או חיים צוף, שרשום באופן רשמי כבעל השליטה בקבוצת אקויטל) 3.5 סנטים בלבד. יתר 96.5 הסנטים מגיעים לבעלי המניות מקרב הציבור. עובדה זו מתמרצת לכאורה את בעלי השליטה בקבוצה לחפש דרכים אחרות אל המזומנים שבקופת ישראמקו. אחת הדרכים היא ביצוע לכאורה של עסקאות בעלי עניין, שבהן מועבר כסף מקופת החברה הציבורית אל חברות פרטיות שבבעלותם המלאה.

עסקאות בעלי עניין כשלעצמן הן כשרות ומקובלות כל עוד הן מאושרות בתוך מוסדות החברה הציבורית כעסקאות עם בעל שליטה, מובאות לאישור באסיפות בעלי המניות, ומדווחות לרשות ניירות ערך. בעסקאות שלהלן עולה השאלה האם תנאים אלה התקיימו.

עסקאות בעלי העניין

1. אוניית הקזינו

במרץ 2004 רכשה ישראמקו אינק אוניית קזינו בשם מג'יק 1 תמורת 8.05 מיליון דולר, ובמשך השנתיים הבאות השקיעה בשיפוצה עוד 2.4 מיליון דולר. אבל למרות ההשקעה הכוללת של יותר מ־10 מיליון דולר באונייה, מכרה אותה ישראמקו בסוף 2006 לחברת צ'סני אסטייטס תמורת 5.45 מיליון דולר בלבד.

הוד גיל

צ'סני אסטייטס היא כאמור חברה בבעלות קבוצת מימון, וב־2002 ציין בית משפט בדרום אפריקה בפסיקה בעניין אחר כי חיים צוף הוא מנהל החברה, האחראי לכל פעילותה. בעסקת אוניית הקזינו חתם צוף על העסקה מצד המוכרת דווקא, ישראמקו. מי שחתם על ההסכם מצד הרוכשת צ'סני היה הוד גיל.

העסקה לא הוצגה למשקיעים כעסקת בעלי עניין.

2. בתי המלון בברלין

ב־2001 וב־2002 רכשה חברה־בת של נפטא שני מלונות במרכז ברלין תמורת כ־6.5 מיליון יורו, והשקיעה עוד 3 מיליון יורו בשיפוצם. התשלום בעבור השיפוץ הועבר לחברת Vessy Development מקבוצת צ'סני אסטייטס. בהמשך השכירה נפטא את המלונות, בחוזי שכירות ארוכי טווח, לקבוצת Hotels-Q, השייכת גם היא לצ'סני אסטייטס. אתר האינטרנט של המלונות רשום על שם צוף ויובל רן.

העסקה לא דווחה כעסקת בעלי עניין.

3. המגרש בפתח תקווה

ב־12 ביוני 2002 מכרה חברת "מתי נכסים", שבבעלות בועז אברהמי, מגרש בסגולה בפתח תקווה לישראמקו אינק תמורת 1.8 מיליון דולר. אלא שעדויות שונות מצביעות על קשרים הדוקים בין עסקיו של אברהמי לקבוצת מימון.

בין היתר, רשום אותו בועז אברהמי כבעלים של חברת tie land, שהבדיקה מעלה כי כתובתה ומספרי הטלפון שלה זהים לאלה של משרדי ורנו הולנד ליד אמסטרדם. ורנו הולנד היא חברה מקבוצת צ'סני אסטייטס בבעלות חיים צוף. יתרה מכך, מספר הטלפון הנ"ל אף זהה למספר שעליו דיווחה צ'סני בחוזה רכישת האונייה מישראמקו. ואם לא היה די בכתובות ובמספרי הטלפון הזהים כדי לעורר שאלות על טיב הקשרים שבין אברהמי לקבוצת מימון, הרי שכאשר חברת מתי נכסים נתבעה באחרונה בארץ בעניין אחר, מי שהגיע לבית המשפט במקומו של אברהמי היה מימון עצמו, שטען כי אברהמי העביר את הטיפול בחברה לידיו משום שהוא שוהה בחו"ל.

חיים צוף

אגב, חברת מתי נכסים היא זו שבשטחה אוחסן הארכיב של חברת קווי אשראי, שהוצת פעמיים לאחר שמונו לחברה מפרקים שחקרו את נסיבות קריסתה. הצתת הארכיב הקשתה על נסיון המפרקים להגיע לחקר האמת.

על הקשרים שבין אברהמי לעסקיה של קבוצת מימון לא דווח.

4. המבנה של פוליגון בברקן

ב־1 ביולי 2003 רכשה חנ"ל מבנה באזור התעשייה ברקן מידי החברה הציבורית פוליגון. חנ"ל היא בשרשור חברה בשליטת חיים צוף, ואילו פוליגון היא חברה בשליטת הוד גיל. נוסף על כך, קובי מימון מחזיק בשרשור ב־10% מפוליגון, באופן אישי.

חנ"ל לא פירטה בדו"חותיה כמה שילמה בגין הנכס, אולם החברה־האם, נפטא, פירטה בדו"חותיה שהנכס הוערך על ידי שמאי בכ־7.5 מיליון שקל.

שתי החברות לא דיווחו על העסקה ולא אישרו אותה כעסקת בעלי עניין.

5. עסקת הנפט בקונגו

חלק מהעסקאות שהגיעו לידיעת "מוסף כלכליסט" מורכבות ומפותלות אף יותר מהעסקאות שלעיל. אחת מאלה היא עסקת נפטא קונגו, שאותה חקר מפרק החברה בישראל, עו"ד זהר גרינברג, והצביע על ליקויים חמורים בה.

נפטא קונגו היתה חברה־בת משותפת של ישראמקו אינק וחנ"ל, שעסקה בקידוחי נפט בקונגו. לאחר שקידוחיה שם נכשלו, התקבל בנובמבר 2003 פסק בורר שעל פיו חויבה נפטא קונגו לשלם לחברת "רומפור אינטרנשיונל" 1.04 מיליון דולר תמורת שירותי הקידוח שהעניקה לה. קופתה של נפטא קונגו היתה באותה העת ריקה לחלוטין, ולכן החליטו ישראמקו אינק וחנ"ל להעביר כל אחת 521 אלף דולר לחשבון הבנק של נפטא קונגו בבנק פיבי שוויץ, כדי שזו תוכל לפרוע את חובה לפי פסק הבוררות.

אלא שבאותו היום גם החליטו חנ"ל וישראמקו אינק למכור את מניות חברת נפטא קונגו שברשותן לתושב הולנד בשם מרסל בקר, תמורת 50 אלף דולר בלבד. שבועיים מאוחר יותר, מתברר, החליט אותו מרסל בקר שלא לפרוע את החוב לחברת רומפור - ותחת זאת ביצע העברה בנקאית של מיליון דולר מחשבון הבנק של נפטא קונגו לחשבון הבנק של חברת Versailles services שמתנהל באותו הבנק בשוויץ. "ורסאי סרביסס" רשומה באיי הבתולה הבריטיים, כך שלא ניתן לברר את זהות בעלי

עו"ד זהר גרינברג | צילום: שאול גולן

מניותיה או מנהליה, אבל בדיקת המוסף מעלה כי מדובר בעוד חברה־בת של צ'סני אסטייטס.

את העסקה הסיבובית לכאורה הזו חקר עו"ד זהר גרינברג, שמונה למפרק נפטא קונגו בישראל. בדו"ח החקירה המסכם שלו ציין גרינברג כי יו"ר אקויטל קובי מימון ומנכ"ל אקויטל יוסי לוי היו מעורבים בעסקת העברת המניות למרסל בקר. גרינברג ציין עוד כי חקר את בקר, ולטענתו לא ידע הלה להסביר את המניעים הכלכליים למהלכיו.

גרינברג אמנם לא הצליח למצוא את בעליה של חברת צ'סני אסטייטס, אבל קבע כי ככל הנראה, למיטב הבנתו, מדובר במעשה הונאה. את דו"ח הפירוק של נפטא קונגו סיכם גרינברג כך: "כמסקנת ביניים נראה שקיימות ראיות לכאורה להעברה במרמה של לפחות מיליון דולר, סכום שהועבר מקופת החברה בדרך שמקשה לזהות מי בפועל קיבל את הכסף ומי נהנה ממסירת המניות למרסל. קיים חשד כי המדובר בקשירת קשר להונאת נושי החברה ורשויות מס הכנסה בישראל בטכניקה שייתכן שנעשה בה שימוש גם במקרים אחרים".

הקבוצה הבורסאית של חנ"ל וישראמקו אינק, שמכרה את נפטא קונגו, לא דיווחה שהכספים הועברו לטובת חיים צוף.

מימון, צוף וגיל לא הגיבו לטענות המועלות בכתבה.